מכירים את אלה שנראה כאילו הכל "מחליק להם מהשרוול" בקלות ללא מתח או מאמץ מיוחד? תמיד עם אנרגיות טובות, חיוניים, ספונטניים, זורמים עם המציאות כפי שהיא ואינם חשים צורך לחשב את מסלולם קדימה באופן מדויק ומדוקדק? כאלה הם האנשים שכתב ידם עתיר בקווים מהירים וגמישים המקשרים בין אותיות בתנועה קלה וספונטנית.
טיפוסים אותנטיים, אופטימיים ומעשיים שמתחברים באופן טבעי לסביבה, ללא עכבות והתחבטויות מיותרות, סומכים על היכולת שלהם להסתדר בכל מקום ובכל מצב, להגיב מהר, להתגמש, לתמרן ולאלתר על הדרך, להשתמש באינטואיציה וביצירתיות שלהם ולהיות פתוחים, נגישים, תקשורתיים ואנושיים. אנשים של אנשים. הם אינם מתיימרים להיות מושלמים, גם לא מנסים להיראות כאלה - וזו דווקא עדות לשלמות הפנימית ולביטחון העצמי שלהם.
כפי שהם בחיים, כך הם על הנייר: אחיזתם בעט בוטחת אבל אינה מאומצת, הכתיבה רציפה ונונשלנטית וכתב היד - קריא, הרמוני, רך ונעים לעין, זורם ומתגלגל קדימה בתנועה אורגנית, עם מינימום עצירות והרבה קווי קישור דמויי חוט שחוסכים לכותב את הצורך לנתק את העט מהנייר אחרי כל אות ולשוב אליו כדי להמשיך עם הבאה בתור.
אבל לא די בריבוי קישורים. כדי שנדע שאכן מדובר באדם כזה, עלינו למצוא סימנים נוספים בכתב שמשקפים חופש חשיבה ופעולה: תנועה ערה ומהירה, חופשית וזורמת, זווית כתיבה ימנית, קו גמיש, אותיות רחבות ומעוגלות, ארגון שיטתי והגיוני של הטקסט על הנייר ללא נוקשות ועוד.
דוגמא:
לעומת הקושרים אותיות זו לזו, ישנם המפרידים ביניהן כך שכל אות עומדת בפני עצמה, בדיוק כפי שהם נוהגים ליצור הבחנה מובהקת בין דבר לדבר בחיים עצמם. מדובר באנשים הזקוקים לתחושת שליטה ברורה בעצמם ובמה שקורה להם. דרכם שקולה ומחושבת והם שומרים על גבולות ברורים בינם לבין הסובבים אותם.
ניתוק העט מהנייר בצורה שיטתית בין אות אחת לאות הבאה, מאפשר להם להתקדם בכתיבה באופן מבוקר ונשלט יותר. המוטו של חלקם אומר - בואו נפשט דברים במקום שנסבך אותם, נקצר תהליכים במקום שנאריך בהם - ובקיצור, עזבו אתכם מרגשות והליכה סחור סחור, ניגש לדברים ישר ולעניין. בכתבים כאלה התנועה מבוקרת או שלפחות ניכר בה מאמץ לכך, זווית הכתיבה אנכית, האותיות מפושטות או שלדיות, הכתב קטן-בינוני, הלחץ בינוני-חלש וייתכנו סימנים נוספים.
עוד בנושא:
לכתוב מחוץ לקווים: איך כתב היד משקף את יחסנו למוסכמות?
כיצד אתם מתמודדים עם שינויים? כתב היד שלכם חושף זאת
דוגמא:
אחרים מבין המפרידים מונעים במידה רבה או רבה מאד מרגשות. אנשים זהירים, מבוקרים ואיטיים יותר, פרפקציוניסטים המתקשים להשתחרר מדפוסים קבועים ומתפקדים בצורה מתוכננת, מאורגנת, מסודרת ודקדקנית (גם כשמיותר או עדיף שלא) ואינם ממהרים לקבל החלטות ולהגיב.
זו דרכם למזער טעויות וסיכונים, לשמור על תדמית חיובית ולוודא שגם התקשורת עם סביבתם תהיה ברורה ומדויקת. אצלם התנועה איטית ונוקשה יותר, האותיות שלמות ומדויקות (לעתים גם בעלות ייחודיות צורנית) וסימני הכתב סדירים. עבורי כגרפולוגית מובן הצורך הבולט במיוחד של כותבים כאלה ליצור רושם חיובי ולזכות בהערכה ואהבת הסביבה ובפידבקים חיוביים.
דוגמא:
ככל שכתב היד איטי, נוקשה, חזרתי, מאולץ ומכניסטי יותר, והרווחים בין אותיות, מילים ושורות קטנים או גדולים בהגזמה, נדע גם שהכותב כלוא עמוק יותר בתובענות עצמית ומושפעות חברתית, מתקשה להרפות ולהשתחרר.
דוגמא:
ואתם? שייכים לאנשי הקישורים והגישורים או לאנשי ההפרדות והגבולות? ומה אם אתם גם וגם? מה זה אומר? ספרו לנו בתגובות.
המאמר נכתב ע"י הגרפולוגית נעמה וולברג מצוות "חנה קורן מכון לגרפולוגיה".