כיצד אתם מתמודדים עם שינויים? כתב היד שלכם חושף זאת

"אלו החיים", כך נהוג לומר. זה מתחיל אופטימי, גדלים לילדות תמימה, מתבגרים, מוצאים אהבה, עוברים בהתלהבות לדירה חדשה, מתחילים עבודה חדשה, מתעסקים באינספור "תיקים שמפילים עלינו" וחיים חיי שגרה. לפתע, כך בוקר אחד, אנחנו קמים למציאות אחרת. קמים בבוקר לכאוס מרושע שחשבנו שאפילו המוח המעוות ביותר לא יכול היה להמציא. ה-7 באוקטובר.

לפני שנים מרובות מאוד נחשפתי ל"תפילת השלווה" בסרט שממש אינני זוכרת את שמו. מי שמכיר אותה יודע כי זהו הנוסח שלה:
אלי,
תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי,
ואת התבונה להבחין בין השנייים.

כשנחשפתי אליה הבנתי מדוע קל לי יחסית להתמודד עם שינויים בלתי צפויים בחיים שלי. כי גם מבלי להכיר אותה, היא ככל הנראה הכירה אותי לעומק. התובנה העמוקה שיש דברים שביכולתי לעשות כדי לשנות, לעומת אלו ש... 'לא משנה מה הייתי רוצה שיקרה - לא יקרה'. פשוט לא. לא בגלל שאני לא מסוגלת אלא בגלל שהמציאות חזקה ממני. התובנה הזו מולידה יכולת לקחת את מה שיש ולמצוא את הדרך להתמודד. גם אם אינני יודעת איך, לסמוך על כך שהפתרון והדרך יגיעו אם רק אמשיך לחפש. שאין אתגר שאין לו פתרון, גם אם הפתרון הוא לקבל בהכנעה את המציאות, לבכות קצת, להתאבל קצת ולהמשיך הלאה.

כגרפולוגית, חשוב לי מאוד ללמוד על האופן שבו הכותב מתמודד עם שינויים בלתי צפויים. בעיקר כשמדובר בכתב יד של מועמדים לעבודה אינטנסיבית, לוחצת, ועם אפשרויות מרובות לשינויים של הרגע האחרון. המעסיק חייב לדעת אם לעובד הפוטנציאלי שלו יש יכולת להתמודד עם שינויים בלתי צפויים ובאיזה אופן הוא מתמודד איתם.

כתב היד הזה מקיים בתוכו מספר מאפיינים בולטים: הוא "יושב" על בסיס השורה, נצמד אליה ולא מרפה. הרווח בין האותיות מאוד קטן, כל אות נצמדת לזו שלפניה, הרווח בין המילים קטן מאוד וקיימת סדירות מאוד גבוהה ברוב מרכיבי הכתב. כל אלו הינם סימנים המעידים על צורך עז ביציבות ובוודאות, בקרקע בטוחה מתחת לרגליים, בחברת אנשים עליהם הכותבת יכולה להישען.

כותבת זו "חייבת" לדעת מה הולך לקרות, חייבת לחוש שליטה מלאה על כל צעד. האומנם יש לנו שליטה או שמא זו אשליה מתוקה? נראה לי שהחיים מספרים לנו שאנחנו יכולים לתכנן ולתכנן, להיערך מראש ואז, פתאום... מישהו צוחק עלינו מלמעלה, מגלגל את הקוביות ומשבש את כל התכניות.

מה קורה כשמשהו משתבש? סביר להניח שהיא, בשל מבנה האישיות שלה, יוצאת לדרך אחרי תכנון מדוקדק הכולל תכניות מגירה לכל שיבוש אפשרי, לדעתה. אם אכן השינוי הוא במסגרת מה שצפתה - היא תשנס מתניים ומתוך אחריות ורצינות מרובה היא תשקיע כל מאמץ אפשרי כדי להתמודד. אבל כשמשהו שונה לחלוטין, בלתי צפוי לחלוטין קורה.... או אז היא יכולה לקפוא על שמריה מתוך חשש לקבל החלטה שגויה, מתוך פחד. אלו ישתקו אותה.

הכתב הזה הוא כתב "מתפרק". מה זה אומר מתפרק? זהו כתב של אישה שכבר איבדה את תחושת היציבות והיא מוצפת בבהלה. אישה במצב שכזה תתקשה מאוד להתמודד עם מערכות לחצים ועם שינויים.

הכתב שלה קטן מאוד, חיוור מאוד, המרווחים בין המילים מאוד גדולים וכל אלו ביחד מלמדים על מאמץ לשמור על עצמה ולצמצם נוכחות. החיוורון והגודל המזערי של הכתב מלמדים על חוסר ביטחון בנוכחות שלה וביכולת שלה להתמודד עם שינויים בלתי צפויים או עם לחצים בכלל.

בין שתי הקיצונייויות שתיארתי למעלה, נמצא את הכותבים שיש להם יכולת לבחור כיצד להגיב לשינויים: מצד אחד הם ערים למתרחש, יודעים כי יש צורך לבצע שינוי, אולם אינם ממהרים לבצע זאת. הם חושבים, מפעילים ביקורת עצמית ומסוגלים לבצע שינויים מושכלים ומחושבים.

בכתבים של אלו נמצא מידה של גמישות אך לצידה נמצא סימנים לביקורת מרסנת. הגמישות תתבטא בצורת אותיות מעט משתנה בהתאם למיקומה במילה ו/או לקישורים, אם קיימים, לאותיות אחרות. נמצא שהמילה אינה יושבת באופן כבד על בסיס השורה אלא שלאותיות יש בסיס שמעט משתנה. נמצא תנודתיות קלה בכל מרכיבי הכתב השונים ועם זאת, הכתב יראה כיחידה הרמונית והומוגנית למדי.

אחרים, נסחפים אחר השינויים באופן אימפולסיבי חסר רצון או יכולת להפעיל ביקורת עצמית מרסנת. הם "שולחים אנטנות לאוויר", קולטים כל מה שעובר לידם, מתקשים להישאר אדישים ופשוט נסחפים אחר תחושות הבטן, התגובות הרגשיות, האינטואיציה.

להם יהיו כתבים מאוד "פתוחים" וחסרי יציבות. בכתב יהיה הרבה לבן - הלבן בכתב הוא תוצר של אי-כתיבה, זמן המאפשר לאדם להתבונן, לחלום, לחשוב, לפנטז אבל גם - לקלוט את המתרחש סביבו.


עוד בנושא:
כך תוכלו למצוא ולהמציא את עצמכם מחדש - דווקא עכשיו
שגרה מהנה או מענה? כך תגלו עד כמה אתם זקוקים לשגרה

תוכניות? תמיד יש. שינויים? תמיד יהיו. השאלה היא האם נעדיף להתווכח עם המציאות או למצוא את הדרך לחיות בתוכה, לקדם את עצמנו, לקדם את התכניות שלנו ועם זאת - בגמישות ועם חיוך תוך הבנה שכעס, התעקשות, היאחזות, מאבק עם מה שלא ניתן לשנות - אינו מקדם, אינו עוזר, אינו פותר בעיות אלא רק יוצר כעס, תסכול, כאב ומצוקה.

היכן אתם נמצאים על הסקאלה? מוזמנים להגיב.

הכתבה נכתבה על-ידי דורית וואלך - מצוות הגרפולוגית של "חנה קורן מכון לגרפולוגיה".