סיפורם של שבעת התלמידים הדנים שמצאו את מותם בטיול בית ספרי ב-2011 הוא יחיד מסוגו, שכן זה המקרה המתועד היחיד בהיסטוריה בו הצליחו רופאים להחיות בבת אחת את כל שבעת המתים. סרט דוקומנטרי של ה-BBC בשם "חיים אחרי המוות: איך שבעה ילדים חזרו מהמתים" מתאר את סיפורם של תלמידי בית ספר שנמצאו במוות קליני לאחר שהסירה שלהם התהפכה באגם קפוא. את הסרט מלווים שניים מהשורדים, קתרין וקספר, שחזרו למקום האירוע ושיחזרו את הרגעים שחשבו כי יהיו האחרונים בחייהם.
קתרין, היום באמצע שנות ה-20 לחייה, הייתה אחת מבין 12 תלמידים שיצאו לטיול באגם הקפוא. 8 שנים לאחר התאונה, היא חזרה לאגם ופצחה בבכי: "אני זוכרת את זה עכשיו. היה כל כך קפוא, כל כך קר. היה קרח על המים. סיוט". קספר הוסיף: "היה מזג אוויר קשה. היו רוחות חזקות. הסירה התהפכה באמצע הים וכל האנשים נפלו". קתרין נזכרה בצרחות: "כשעליתי מהמים הסיוט התחיל. כולם צעקו והכל היה לא אמיתי. את רואה את הבהלה. המורה אמרה שאנחנו צריכים לשחות פנימה, אחרת כולנו נמות".
טמפרטורת המים הייתה רק 2 מעלות צלזיוס והילדים היו במרחק מאות מטרים מהחוף. קספר הוסיף: "לא יכולתי לשחות. אחד החברים ניגש אליי וניסה לעזור לי, אבל אחרי זמן קצר כבר הייתי במצב מוות קליני בגלל טמפרטורת המים". לבו של קספר נעצר כששהה במים, יחד עם שישה ילדים אחרים. קתרין הצליחה לשחות אל החוף אך לא היה ברשותה מספיק כוח כדי להזעיק עזרה. היא סבלה מהיפותרמיה קשה אך ניסתה לחפש עזרה, "זה היה ממש קשה ללכת כי לא היה לי כוח ברגליים. כל הזמן נפלתי. באותו רגע שם חשבתי לעצמי 'אוקיי, אני הולכת למות'". מה שהיא לא ידעה זה שלמזלה, אחת מחברותיה מבית הספר כבר הספיקה לרוץ קילומטר וחצי ולהזעיק עזרה. כשראתה אדם שרץ אליה מרחוק, תקוותה חזרה אליה, "כשראיתי אותו צרחתי כל כך חזק".
עוד בנושא:
"מתתי ל-7 דקות לפני שחזרתי לחיים. הנה מה שראיתי שם"
מתה ל-40 שניות וחזרה לחיים: "השלווה שחיכתה לי בצד השני גרמה לי לשכוח מהבן שלי"
כשהגיעו החובשים למקום, הילדים כבר היום מתים למשך יותר משעתיים. ד"ר מיכאל ג'גר וונש שחזר: "נחתנו שם עם המסוק שלנו. מישהו רץ לעברנו וצעק: 'הם כולם מתים, הם כולם מתים, הם כולם מתים', אבל זה עוד לא היו אבוד. הם היו קרים קרח. כשאתה במצב כזה, ניתן להחיות אותך. הם היו מתים, אבל הם לא באמת מתו. עדיין היה לנו סיכוי". ההיפותרמיה עצרה את ליבם אך גם הצליחה להאט את קצב חילוף החומרים שלהם, כך שאיבריהם עדיין יוכלו להתחמם ולחזור לעבוד. ד"ר וונש הוסיף: "בשלב זה תכננו לחמם את הדם בדרגה אחת כל עשר דקות. קספר היה אז בן 17.5. הוא התאושש וקצב הלב הרגיל שלו חזר כשהגענו ל-26 מעלות". כל שבעת התלמידים המתים הוחזרו לחיים בתהליך דומה, "זה מדהים. זה המספר הגדול ביותר של קורבנות היפותרמים בתאונה שהצלחנו להחיות בבת אחת, עם 100 אחוז הצלחה".
צפו בסיפור שלהם:
קספר בהה בתמונה שצולמה כשהיה בתרדמת: "אבי צילם כמה תמונות כששכבתי במיטה. זה מוזר לראות את עצמך שם שוכב מת". איש לא ידע אם מוחם של הילדים נפגע, אולם לאחר מספר ימים קספר ושאר הילדים התעוררו והראו סימנים חיוביים. "ההתמקדות העיקרית מאז ואילך היה המוח. האם החולים יצליחו להתאושש? לא ראינו שום חריגות בסריקות שלהם והיינו אופטימיים". קתרין סיכמה את החוויה: "זה לימד אותי להעריך את החיים. לדעת על מה שווה להילחם. אני ממש שמחה שאני חיה".