כי אין לכם מה להפסיד: כך תנסו להעביר מסר או לקבל מסר מאדם שנפטר

נפתח בהבהרה: אני לא מאמין גדול בתורת הנסתר. בדרך כלל, אני מאמין רק במה שרואות עיניי. דעותיי מייצגות את דעותיהם של רבים מהקוראים שלנו, כך אני מאמין, שאולי פתוחים לרעיון שיש משהו מעבר - אך מרימים גבה כשהם נתקלים בסיפורים על אנשים שהצליחו לתקשר עם המתים או עברו חוויית סף מוות ו"ראו" את מה שמצפה לנו בעולם הבא. על כמות נכבדת מהמקרים האלה סיפרנו לכם כאן בוואלה. גם כשאמי היקרה לי מכל נפטרה ומצאתי את עצמי עומד מול קברה ומשוחח איתה, הרגשתי שאני מדבר לאוויר. שירים שלנו שהושמעו ברדיו העלו זכרונות אך לא גרמו לי להאמין שמדובר ביותר מפלייליסט מקרי שתוזמן מראש. לפרפר שנכנס לבית בשבעה היה הסבר הגיוני - יש לנו גינה ושם לא חסרים חרקים. משב רוח קריר שהרגשתי על צווארי ולא תאם למזג האוויר החם היה עבורי רק משב רוח מקרי וחלומות בהם היא מופיעה, מחייכת ושמחה, הם רק תוצר של המוח והמחשבות שלי. אמי לא מנסה להעביר לי מסר. אמי הייתה ואיננה - ונשארתי עם זכרונות, אהבה וגעגועים עצומים.

דברים השתנו מעט. כשהמתקשרת יפעת אורלב העבירה לי מסר מדויק להפליא מאמי, עם מספר פרטים שלא הייתה לה שום דרך לדעת, לא מיהרתי לזנוח את דעותיי - אך נפתחתי לרעיון שיתכן שהמוות הוא אינו הסוף המוחלט. זה, לדבריה, הצעד הראשון לתקשור עם הנפטר - להיפתח לרעיון שזה אפשרי. בשורה התחתונה, כך הסקתי עם הזמן, מה יש לי להפסיד? נכון, יתכן מאוד שאדם היה ואיננו, שרוחות יקירינו אינן מלוות אותנו, שסיפורי סף מוות הם לא יותר מחזיונות של המוח, אך אם בכל זאת יש אמת בתקשור, ברוחות ובגלגול נשמות - לא שווה לי לנסות להעביר או לקבל מסר מאמי? במקרה הרע דיברתי לקיר. במקרה הטוב הצלחתי להעביר מסר לאמא, לסגור מעגל שנשאר פתוח בחיינו המשותפים ולזכות בקצת נחמה. ידוע שאמונה מנחמת, בעיקר כשזה נוגע לאובדן של אדם קרוב.

"הנשמה היא נצחית והגוף הוא ביתנו הזמני", אומרת יפעת אורלב, "כמעט בכל התרבויות והדתות בעולם מאמינים שהנשמה שלנו - אחרי שהיא מסיימת את התיקון שלה בעולם החומר - מתגלגלת. הנפטר אינו איתנו עוד בגופו הפיזי - אך נמצא איתנו, ברוחו ונשמתו, לפחות בשנה הראשונה טרם גלגולו לגוף אחר".

לדברי אורלב, בלכתו של הנפטר הוא נפגש בעולם של מעלה עם חלק ממשפחתו ואפילו עם חיות המחמד שלו שהלכו לעולמן. יקיריו הם אלו שמקבלים את פניו. כמו כן, בחלק מהדתות מאמינים ששם למעלה יש "בית דין" ששופט את הנשמה לכף זכות או לכף חובה. הנשמה, כאשר היא משתחררת מגופה הפיזי, נמצאת בתודעה של אור ואהבה, חמלה ושלווה. היא לא מרגישה יותר את הסבל והכאב של העולם הפיזי (למעט "נשמות כלואות" שנמצאות בין שני עולמות בגלל שסיבת מותן לא פוענחה או שנעשה להן עוול, מה שמכונה בתרבויות העתיקות - Restless soul, נשמה חסרת מנוח. דומה לטירות רדופות שמופיעות בסרטי אימה, לא עלינו).

נשמת המת, בשנה הראשונה לפחות, נמצאת ליד קרוביה. הנשמה רואה את אלו שבוכים את לכתה ומנסה לתת לאבלים סימנים כדי לומר להם שהיא בסדר.

יש מספר סימנים שכדאי לשים לב אליהם כשהנשמה מהעולם שמעבר מנסה לתקשר איתנו. לדברי אורלב, היא תנסה לתקשר בעזרת שיר שמתנגן לו שהיה אהוב על הנפטר, הרגשה של משב רוח פתאומי שנוגע בנו בבגד, תחושה של לחיצה בעין שלישית (הרווח המחבר בין שתי העיניים), דלת נטרקת בפתאומיות כשהחלונות סגורים, התגלות של הנפטר בחלום ומספרים שחוזרים על צג השעון או הטלוויזיה: 11:11 ,10:10 או 22:22 (רק מספרים אלו מסמלים את ביקורה של הנשמה).

בעניין בית הקברות, נכון שיש ורצוי לעשות אזכרה ולפקוד את הנפטר כדי לכבד את זכרו, אך לאורלב חשוב לציין שהנפטר נמצא לא רק שם. "הוא איתכם בכל מקום, דואג לכם, מדבר עם בית דין של מעלה כדי לזקוף דברים לזכותכם", היא אומרת, "ככל שרמת הרוחניות של הנפטר גבוהה יותר, ככה הוא יהיה מליץ היושר שלכם, עד 120. תתפללו ותבקשו, הנשמות שומעות אתכם".

רייצ'ל סטביס, מתקשרת ומחברת הספר "אחות החושך: דברי הימים של מגרש השדים המודרני", מאמינה שהחל מיום זה (31 באוקטובר, האלווין) ועד ה-15 בנובמבר, המחסום בין העולם הזה לעולם הבא חדיר במיוחד. גם היא מאמינה שביכולתנו לתקשר עם המתים, כשאנשים אינטואיטיבים שמים לב טוב יותר לריחות, מראות, צלילים וצללים - אותם היא מכנה "ביקורים". כמו אורלב, היא מאמינה שהצעד הראשון הוא להאמין שזה אפשרי. ברגע שפוסלים את האפשרות, פוסלים את יכולת התקשור.

לדבריה, כדי לתקשר עם הנפטר יש לקחת מחברת וחפץ כלשהו שהיה משמעותי עבורו או בעל היסטוריה כלשהי, לשבת לצד החפץ, לעצום עיניים ולקחת נשימות עמוקות. היא אמרה ל-Post: "שימו לב לכל מחשבה, חזיון או תחושה שמגיעים ורשמו את מה שאתם חווים. ברגע שתעשו זאת ב-3 הזדמנויות נפרדות, תרגישו שאתם מתחילים לקבל יותר מידע מבעבר".

סטביס טוענת שהזמן הטוב ביותר ליצירת קשר עם הנפטר הוא אחרי רדת הלילה, מכיוון שהמסרים נוטים לעבור חלק יותר בחשיכה. להגנה נוספת, היא מציעה להדליק נר לבן, לשרוף או לפזר לבונה ולנשום נשימות עמוקות. כשאתם מוכנים להתחיל, היא מסבירה, אמרו בקול רם: "(שם האדם), בבקשה בוא לבקר אותי הלילה. אני מקבל אותך בחלומות, בצלילים, בכל דרך שאתה פתוח לתקשורת. תודה". היא מעודדת את אלה שמנסים ליצור קשר להוסיף מידע ומילים חמות, כגון עד כמה האדם שנפטר הוא אהוב, כמה אתם מתגעגעים אליו וכמה אתם מצפים לביקורו. כעת, כשהמסר הועבר, כל מה שנותר הוא להמתין. "בשלושת הימים הבאים, שימו לב!", סטביס מוסיפה, "הם יגיעו אליכם בדרך שהכי פשוטה להם, שיכולה להיות עדינה או שלא - תלוי מי הם".

יפעת אורלב מציעה טקס פשוט יותר: "הנרות למשל (כאשר צבען לבן בלבד) מושכות את הנשמות מהעולם שמעבר לעולמנו. לכן, אם אתם רוצים לתקשר עם הנפטר, הדליקו תמיד נר לבן. הניחו תמונה של הנפטר ליד הנר ודיברו אליו".

גלגול נשמות הוא תהליך שעוברת הנשמה לאחר המוות. קיימות גישות שונות הנוגעות לגלגול נשמות, כשהבסיס המשותף להן מתאר תהליך שבו נשמתו של אדם שנפטר חוזרת לעולם הנשמות - ולאחר מכן יורדת שוב לעולמנו ומתגלמת בגוף תינוק אנושי. ברוב הדתות והתרבויות מאמינים שנשמה מתגלגלת שבע פעמים. ישנן דתות שמאמינות בפחות או יותר גלגולים - כל דת או תרבות על פי האמונה שלה. ברוב המקרים לנשמה לוקחת שנה עד שהיא מתגלגלת. אחרי שנה ניתן עדיין לתקשר עם הנשמה, אך התקשור הוא רק עם רסיסי הנשמה שלה - תיבת הזכרונות שיש לנשמה עם מקורביה בגלגול הספציפי.

מדוע אנחנו מתגלגלים? כדי לתקן. לא תיקנתם? השיעור בגלגול הבא יהיה מאתגר יותר. לכן חשוב "לסגור קארמות" עם אנשים בחיינו, אלא אם כן נרצה שיעור נוסף איתם בגלגול הבא.

"בהרבה מקרים נשמות רוצות לחזור לאותה המשפחה. נשמה שמבקשת ואין עליה חטאים קשים זוכה לזה. לידה שמתרחשת במשפחה כשנה לאחר מות הנפטר בהחלט עשויה להיות גלגול נשמתו", מסבירה אורלב, "אחרי שהנשמה מסיימת את כל מסע גלגוליה - כלומר 7 גלגולים - היא הופכת ל'ישות אור' (Free spirit) נקיה ממחוייבויות. ישויות האור הן כמו מלאכים המלווים בדרך כלל אנשי רוח בסיוע טיפולי/תקשורי/אנרגטי באשר הוא".

האם המידע שלעיל נכון? אולי כן, אולי לא, אך האם זה באמת משנה? כל עוד זה עשוי להביא לכם נחמה, אולי שווה לנסות.