פותחים בקלפים לעדן גולן: מה סיכוייה לזכות באירוויזיון?

מוקדם יום החודש שמענו את השיר של ישראל לאירוויזיון 2024, ולא נראה שנותרה עין אחת יבשה בקהל. גם מי שבכלל לא "בקטע" של האירוויזיון לא יכול היה שלא להתרגש מהמסר, מהמוזיקה, מהכוריאוגרפיה ומהמילים, מהכאב שמבוטא באופן כל כך חזק ונוגע ובה בעת - כל כך מכבד ואומנותי.

קיבלנו תגובות "מעניינות" בעולם. אנשים אהבו מאוד את השיר וכתבו דברים בנוסח "לצערנו השיר הישראלי עלול לזכות". כן אנשים רואים בשיר פוטנציאל אדיר, אבל בדוגרי חלק גדול מהצופים די שונאים אותנו, כלומר כמובן לא אותנו אישית, אנחנו אולי נחמדים מאוד כשלעצמנו, אבל ישראל מקבלת כרגע יחסי ציבור רעים מאוד.

אז איך אנחנו בדיוק אמורים "לאכול" את זה? ואיך עדן צריכה להגיב?

באופן מעניין, הקלף שיצא בפריסה שביצעתי לעדן גולן (קלף הכוהנת הגדולה) הוא ממש לא קלף של "שואו" אלא קלף של כבוד עצמי, התמסרות לדרך באופן טוטאלי והמעטה במילים. כן, אולי האינסטינקט הוא לחשוב שעדן צריכה לשאת נאומים גדולים, להגן עלינו, על עצמה ועל השיר, אבל למעשה ההיפך הוא הנכון. השיר אומר הכול, וכל ההשקעה בו מראה ממה אנחנו עשויים. שיש כאן אנשים אומנותיים, בעלי חזון ועידון, שיש כאן תרבות ומחול והשקעה מדהימה באומנויות הבמה בטעם ובסגנון, ותמונה אחת, במקרה זה קליפ אחד, ששווה אלף מילים.

איכות מדברת בעד עצמה ואין ספק שהאיכות של עדן היא הידיעה הפנימית שהיא חלק מעם חזק שעומד מאחוריה ובעל שורשים עמוקים. היא יודעת מה קרה כאן ולכן היא לא צריכה להצדיק, להגן או לצאת למלחמות. עדן לא צריכה לפחד מהתגובות, ואם היא תישאר אלגנטית ובלתי מתרגשת, זה יעשה לה את השירות הטוב ביותר. שתיקה שווה זהב, והיא צריכה לבחור בפינצטה כרגע על מה היא מגיבה ועל מה לא. זה ייתן לה תחושה גדולה ביותר של ערך - שהיא לא "יורדת לרמה" של אלה הלועגים לה, אלא ממשיכה להתנהל בקור רוח. התנהלות שכזו תביא אותה רחוק, בוודאות אל הגמר ואולי אף אל העשירייה הראשונה.

הכוהנת הגדולה מלמדת אותנו לא להגיב, או לפחות לא להגיב מיד. להתמסר לחוויה, לא להתנגד למה שמתרחש, לא להילחם אלא פשוט להישאר רגועים לצד כל מה שקורה - ולהסתקרן. כשאנחנו סקרנים במקום כועסים, משהו מעניין קורה.

אנחנו מצליחים לייצר ניתוק רגשי מסוים ולבדוק איך נכון לנו להתנהל במצב הקיים, בלי שיפוט מוקדם. לכן כדאי לנו לנקוט השבוע בגישה סקרנית, בעיקר מול ה"אויבים" שלנו, הבוס הכועס או העובדת הקנאית, החמות או השכן. אגב, זה לא אומר שלא כדאי לנו להגיב בכלל, אלא שראשית כדאי להסתקרן, להישאר קצת מנותקים מרגש ולא להתערב איפה שאין צורך. זה גם אומר שכדאי לנו לא להיכנס השבוע למאבקים ולמלחמות - לא של עצמנו ולא של אחרים. חשוב שנישאר קצת מנותקים.

הסיפור של הקלף הוא הסיפור של פרספונה, בתה האהובה של דמטר - אלת האדמה. פרספונה נקרא לה פשוט פ' נחטפה על ידי מלך השאול, אך במקום להיכנס לפאניקה, היא התעניינה, נשארה סקרנית וגילתה שהיא יכולה אולי אפילו להרוויח משהו מהסיטואציה הנוראית הזו (אמנם ההשוואה למצב פה בארץ מתבקשת, אבל לא נרצה כרגע לגעת בעניין ה"חטיפה" אלא רק בעובדה שפ' נשארת יחסית רגועה וסקרנית במצב לא צפוי).

אם כך פ' גילתה לא רק שהיא יכולה להתמודד עם המצב, אלא שלפעמים ה"שאול" הוא מקום מאוד מסקרן ושונה, ואם מגיעים אליו ללא שיפוט, אפשר לגלות דברים מעניינים. השאול במיתולוגיה הוא לא מקום "רע", וגם בתודעה שלנו אפשר להחליף מקומות "רעים" במקומות מעניינים, שצריך למצוא איך לנוע סביבם באופן חכם.

עוד בנושא:
פתיחה בקלפים לדיוויד בקהאם: כך גם אתם תתאוששו ממשבר

האם אירוויזיון 2024 אבוד מבחינת ישראל ואפשר לבטל את הטיסה?

לכן השבוע, נכון לנו להתמסר למצבים אבל לאו דווקא מתוך מעורבות רגשית, אלא מתוך סקרנות, יכולת ניתוק מסוימת וחקירה - של הפוטנציאל הגלום בסיטואציות, גם בסיטואציות שליליות בעיקרן.

אז כן, להתמסר זה לאו דווקא אומר לתת את כל כולנו רגשית, אלא פשוט להישאר פתוחים למה שמגיע, אבל לא לגלות את כל הקלפים שלנו, מה שנשמע כמו סתירה, אבל יש כאן היגיון רב. אנחנו יכולים להגיע לפגישה בעבודה, לשמוע את כל הדעות, אבל לא לדבר יותר מדי. אפשר לצאת לדייט, לספוג את החוויות והאדם שמולנו אבל לא לתת הכול. לא לספר את כל הסודות. נוכל להכיר אנשים חדשים בפתיחות גדולה לחוות את עולמם, אבל לקחת את הדברים לאט מבחינת חשיפה אישית והיקשרות. זאת האומנות של פרספונה.

ואם יש לנו "אויב" בחיים, לא באמת מישהו מסוכן חלילה, אלא פשוט אדם שחשוב לנו לעמוד מולו, נזכור להישאר סקרנים ופתוחים, לא לחשוף הכול, לשמור על כבוד עצמי בסיטואציה, ולראות את המפגש איתו יותר כ"הרפתקה" מאשר כמשהו שעלינו לקחת אישית. ננסה להבין אם יש דרך להפוך את הסיטואציה, ולא נפחד לרדת אל ה"שאול", המקום שבו הפחדים שלנו נמצאים, אבל גם פוטנציאל הגדילה האמיתי.


הכותב הוא מנדלבוים שגיא, מנהל בית הספר ללימודי הגשמה אישית, טארוט וחלומות, מחבר רב המכר "המדריך לקריאה בקלפי הטארוט", עוסק בהומיאופתיה קלאסית, בעל ניסיון של 28 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא התפתחות אישית, טארוט וחלומות אותם הוא מעביר בזום, בתל-אביב, ובערים נוספות ברחבי הארץ. קלפי טארוט ועוד - באתר של שגיא.

"שגיא מנדלבוים | העצמה אישית, טארוט וחלומות" - האינסטגרם של שגיא.