מכשפות עדיין קיימות: הכירו את המכשפות המודרניות שמרפאות במקום להטיל קללות

בחודש שעבר השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ן, פרסמה התנצלות בפני אלפי הנשים שנרדפו כמכשפות בסקוטלנד, והדגישה שהמיזוגניה העמוקה שהניעה את העוול ה"קולוסאלי" הזה היא משהו שנשים כיום עדיין צריכות לחיות איתו. כשהיא הגיבה לעתירה שדרשה חנינה ליותר מ-4,000 אנשים בסקוטלנד - רובם המכריע נשים - שהואשמו, הורשעו ולעיתים קרובות גם הוצאו להורג על פי חוק הכישוף משנת 1563, השרה הראשונה אמרה לפרלמנט הסקוטי שהיא מכירה ב"חוסר הצדק ההיסטורי הנורא הזה" ופרסמה התנצלות רשמית לכל אלה שסבלו מכך.

בעוד שהמכשפות של פעם נרדפו ונאלצו להסתתר, מקבילותיהן המודרניות החליפו את הסטריאוטיפים המפחידים בפסטיבלים ורשתות חברתיות. בשנה שעברה השתתפו 2,000 מכשפות ופגאנים מרחבי בריטניה בפסטיבל Cove of Gaia בקובנטרי. שם, הם לקחו חלק בסדנאות המכסות כל תחום בעיסוקם, החל מקסמים ועד לקישוט שרביטים. פאן. רמת ההתעניינות הייתה כל כך גבוהה ששני אירועים יתקיימו השנה.

ב-Mirror שוחחו עם כמה מהמכשפות הפועלות בשנת 2022 כדי להבין האם יש לנו עדיין סיבות לחשוש מהן. ג'ולי אספינל, העובדת בחברת כלבי אבטחה, נשבעת בכוחם של כשפים ולחשים. בת ה-57 טוענת כי ריפאה את כף רגלה השבורה באמצעות כישוף. היא החלה לחקור את עולם הכישוף לראשונה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה ולמדה כיצד להטיל כשפים. היא אומרת: "כשהייתי בשנות העשרה שלי, ידעתי שאני שונה. הייתי די פופולרית, אבל ידעתי שאני לא ממש מתאימה לשום מקום. אנשים נהגו לומר שאני האדם הכי בר מזל שהם מכירים - אם אני רוצה משהו או רוצה שמשהו יקרה, רוב הזמן זה יקרה. הרגשתי שאני איכשהו מיוחדת כי דברים פשוט הלכו לי טוב תמיד".

לאחר שערוריית האי לואיס ב-2005 - כששמונה תושבי האי הואשמו אשמת שווא בהתעללות בילדים במהלך "טקסים של כישוף שחור" - ג'ולי נרתעה מלספר לאנשים שהיא מאמינה בכישוף. "יום אחד, בתי הבוגרת אמרה, 'אמא, את לא צריכה להסתתר יותר, את יודעת'". מנקודה זו ואילך, ג'ולי החלה לדבר בפומבי על היותה מכשפה וטוענת שיש לה יכולת "לגרום לדברים לקרות". היא הוסיפה: "אם אני מחבבת מישהו, יכולתי לגרום לו לחבב אותי בחזרה. אם הייתי צריכה כסף, משהו היה קורה תוך יום, כמו עבודה חדשה או זכייה בפרס".

בביתה של ג'ולי יש כעת חדר כישוף מיוחד שבו היא עורכת טקסים העולים בקנה אחד עם עונות השנה ומחזורי הירח, כמו אוסטרה (פסחא) ויול, חגיגת ההיפוך הדרומי. יש לה גם בית קיץ בגינה שמשמש כ"חדר עשבי תיבול". הוא עמוס במאות בקבוקי עשבי תיבול לצד תיקייה תפוחה של מתכונים לשיקויים ותמיסות שונות.

ג'ולי אומרת: "כישופים ושיקויים יכולים לשמש לכל דבר, החל מריפוי ועד שפע. פעם אחת הלכתי לבית חולים עם רגל שבורה. בזמן שחיכיתי לראות רופא, ריפאתי את השבר בעצמי. צילום רנטגן הראה שהיא שבורה ואאלץ שלא לדרוך עליה במשך שישה עד שמונה שבועות, אבל יצאתי מבית החולים וחזרתי לטייל עם הכלבים שלי כעבור שעה".

ביתה של ג'ולי הוא גם מקום המפגש של פסטיבל Coven of Gaia, שייסדה לפני שלוש שנים. באמנה 16 חברים - גברים ונשים כאחד - מרקעים שונים, ומקצועות כמו הוראה, תכנות וניהול כספים. הם נפגשים לקיים טקסים בערבים ובלילות, לובשים את גלימותיהם ומדליקים ים של נרות סביב מזבח בגינה של ג'ולי לרגל המאורע. אין להם כוונות רעות. הם בדרך כלל מנסים לסייע לאנשים במצב בריאותי לקוי.

ג'ולי, מפילונגלי, וורקס, משתמשת בכישוף שלה גם כדי להצליח בעבודה. היא תולה מקל מטאטא מעל דלת הכניסה שלה, שהיא והצוות שלה נוגעים בו כשהם צריכים מזל. ג'ולי אומרת: "זה קרה כל כך הרבה פעמים שמשהו רע קרה, כמו למשל שאיבדנו חוזה, ואז נגעתי במטאטא וזכינו באחד חדש כבר למחרת".

ג'ולי מתעקשת שהיא לא משתמשת בכישוף בצורה שלילית, אך מודה שיש כמה קלפים בשרוול, כולל "לחש מקפיא" יעיל שנעשה בצנצנת המוכנסת למקפיא - ולמעשה "מקפיאה" אדם מסוים מהחיים שלך. היא אומרת: "אני עושה כישופים פעמיים או שלוש בשבוע בשביל דברים שונים. כישוף זה לא רק לשבת בנוח ולהמתין... אתה צריך לעשות מה שאתה יכול כדי לעזור לזה לקרות".

הזוג הנשוי טים ואן אדג' מאמינים שהם מצאו את עצמם אחד בזרועות השנייה בזכות אמונותיהם וכי "אין דבר כזה צירוף מקרים". לזוג יש ארבעה מזבחים בביתם בברמינגהם, שם הם מתפללים, מטילים כישופים ומבצעים ברכות יומיות.

מנהלת המשרד אן בת ה-48, טוענת כי "חוותה מסע אסטרלי" (חוויה חוץ גופית) במהלך ילדותה. במזבח שלה תמצאו נרות ופסל המתאר את שומר היער - האלוהות הנבחרת שלה - בעוד שלטים, בן ה-54, יש מזבח נייד בטנדר העבודה שלו. אן אומרת: "הייתי מכשפה בודדה במשך זמן רב. לא הייתי יוצאת מהבית והיה לי בוס שתמיד התרחק ממני. הוא חשש 'להרגיז את המכשפה'". האם לשלושה מודה שהיא "אף פעם לא הרגישה בנוח בשום מקום" והוסיפה: "פשוט הרגשתי שאני מעדיפה להיות בטבע, לחבק עץ או להרגיש את הרגליים היחפות שלי על הקרקע. כשהתבגרתי הבנתי שאני יכולה לגרום לדברים לקרות - אחשוב על משהו וזה יקרה. הייתי מגיעה לבתים של אנשים ויודעת בדיוק איפה למצוא משהו למרות שמעולם לא הייתי שם קודם. זה היה בגלל שהייתי שם בחלומות שלי. הייתי הולכת מתוך שינה. אבא שלי מצא אותי בתחתית מדרגות הבית כמה פעמים".

אליסה גריי, מורה במקצועה, אמרה שהיא התמודדה עם בריונות בילדותה בגלל אמונתיה בכישוף. בת ה-54 הבינה לראשונה שהיא "מתעלת קסם טבעי" כשהייתה בת 8 וראתה את עצמה "מחוברת לרוח". היא אומרת: "אם היינו מתכננים ללכת למקום כלשהו, הייתי חוששת שיירד גשם ואז ירד גשם. כשהתבגרתי הבנתי איך זה עובד. הייתי משחקת עם מזג האוויר... היה לי מאוד כיף לעשות את זה".

בעוד אביה הצועני הבין אותה, אליסה מודה שזה לא היה קל להתבגר בשנות ה-80 כשכישוף ופגאניזם הפכו קשורים לפולחן השטן. אליסה אומרת: "אני עדיין חושבת שיש אנשים בחוץ שבאמת חושבים שזה המצב. כשהייתי נערה סבלתי מבריונות על ידי ילדים שהמתינו מחוץ לחנות היחידה באזור שלי שבה אפשר לקנות קריסטלים. הם דחפו אותי, קראו לי פריקית וירקו עליי".

גם כשהתבגרה והחלה לעבוד בתחום ההוראה, אליסה מצאה את עצמה לעיתים נדחקת לפינה בגלל התשוקה שלה לכישוף. היא אומרת: "היו מבטים, פרצופים, ראשים שהורדו כשאת הולכת בחדר המורים, הלחישות...". אליסה, המתגוררת בגלסטונברי, סומרסט, מאמינה שיש הבדל גדול בין "עקרות בית משועממות עם כדור בדולח" לבין מכשפות אמיתיות, שלדבריה "עושות דברים מדהימים".

היא מוסיפה: "מכשפות לא צריכות ללבוש גלימות וכובעים מחודדים. הן לא מטילות כשפים על אנשים. לא צריך לפחד מאיתנו. כולנו אנשים בוגרים. יש גם מכשפות צעירות בטיקטוק, אבל רוב האנשים שאני מכירה נמצאים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם. אנחנו לא עפות על מטאטא ומכשפות אנשים. זה ילדותי".