עקרון הדואליות

החיים הם דואליות: אור וחושך, נשים וגברים, לידה ומוות. כל שנברא על אימא אדמה הוא זכרי ונקבי במהותו ואין התגלמות אחת ללא קיומה של השנייה. אין אור ללא חושך וזכר ללא נקבה. בריאה פירושה הוצאה לאור, כשאור הוא כל מה שמתגלם, חשוף ומואר ורוטט בתדר גברי. זאת לעומת אפלת המסתורין, שנושאת תדר נשי. הגלוי תמיד מכיל בחובו את הנסתר.

החלק הזכרי נושא עמו את תדר השמש, הזהב, המאור הגדול, והחלק הנקבי, הנסתר, המתגלם בלבנה הכסופה, מביא לידי ביטוי את היכולת לספוג, לקבל ולהכיל את האור. תורת הקבלה, למשל, היא תורת הנסתר. היא מלמדת אותנו את מהות האיכות הנשית, קבלה והכלת האור. לכן נשים אינן חייבות בלימוד הקבלה. היא מוטמעת בתוכן מעצם נשיותן. ככל שהתרבות העברית, התרחקה ממהותה האמיתית, הנובעת מחיים באיזון עם הטבע ואיזון בין הגברי לנשי, כשהאיכויות הגבריות הפכו דומיננטיות, הפכה הדת היהודית למוחצנת יותר.

הפחד מהנשיות, הגביר את דיכוי האיכויות הנשיות, המסתורין, חדוות הגשמיות והיכולת להכיל את הבריאה. נוצר הצורך בתורת הנסתר, חיבור מחודש להתבוננות הפנימית, הקשבה, מדיטציה וחיבור לאל הנשגב בתוכנו ולא מחוץ לנו. ההפרדה הפנימית מהאיכויות הנשיות, באה לידי ביטוי בהשתקפות העולם החיצוני הסובב אותנו, כמו למשל בהפרדה בין גברים לנשים.

את התופעה של פחד והתרחקות מהצד הנשי, אנו מוצאים ביהדות, באסלם ובנצרות. הפחד מהמיניות והפיתוי שאחז בכמרים, נכרך סביב ליבם וסגר אותו בפני האהבה. הנסתר הפך לרוע, הצבע השחור המסמל את האיכויות הנשיות, את הלילה (גם אצל האינדיאנים וגם בתרבויות המזרח הרחוק), הפך מילה נרדפת לרוע, פחד ואפילו מזל רע. לצבע השחור אין כל קשר לרוע. לעומת זאת, ללב סגור המונע על ידי פחד - יש קשר הרבה יותר חזק אל הרוע.

הלבנה, אם הנשיות ותת המודע, חשוכה. היא מוארת באמצעות אורו של הזכר - השמש. זוהי אנרגיה של אהבה. זכר ונקבה, נתינה וקבלה. מהות החיים על פני אמא אדמה היא אהבה. אהבה היא איזון בין הזכרי לנשי. אהבה היא התגלמות האלוהים. אלוהים הוא האחדות עצמה. הלבנה שולטת בגיאות ובשפל, בחומר המתגשם כמים, בכל מקום בו המים נמצאים, על פני פלנטה ייחודית זו של האהבה, גם בתוכנו. למים על פני אמא אדמה איכות של מוות: הם חסרי אור והם נשיים במהותם.

אור פירושו ניצוץ, אש. לכן שאמאנים משתמשים בטכניקות אנרגטיות, כדי ליצור מים של חיים המכילים אור ואהבה. למים הסופגים הכל לתוכם, יש זיכרון נפלא. המים זוכרים תדרים אנרגטיים שנספגו בתוכם לעד. על בסיס איכות זו פותחו כל תמציות הפרחים הנפלאות, באמצעות הטבעת התדר במים.

המים כאמור נושאים תדר נשי, השמים לעומתם רוטטים בתדר גברי. כאשר נוסף התדר של האות ש למים, השתנה התדר שלהם מנשי לגברי, כיוון שהאות ש' מכילה את תדר האש, תדר גברי במהותו. המים על פני האדמה הם מים של מוות, אך אמא אדמה מכילה בתוכה גם את האור. שאמאן המכיר בחוקי היקום, יודע כיצד לתעל את האור של אמא אדמה לצורכי ריפוי. אחת מהתגלמויות האור בתוך אימא אדמה היא הזהב. (בספרדית פירוש המילה אורו הוא זהב).

השאמאן מקבל את האור מאמא אדמה, דרך כפות הרגליים או עצם הזנב (השורשים האנרגטיים שלנו) ומאבא שמים, דרך צ'אקרת הכתר, כשהקבלה היא בו-זמנית. זהו ההילינג המאזן בין הגברי לנשי. ריפוי שאינו מאוזן, ייצור חוסר איזון במטופל ובמטפל עצמו.

הזנה היא איכות נשית ובאור של אמא אדמה אפשר למצוא את האהבה, רכות, חמלה והזנה. אמא אדמה דואגת להזין אותנו ולהעניק לנו אנרגיה ועוצמה פיזית. כאשר הפך העולם בו אנו חיים לגברי יותר באנרגיות שלו, הלך ופחת החיבור לאמא אדמה ולכבוד ולאהבה להם היא ראויה. חקלאים ששכחו את המושג אהבה, התעלמו מהחוק הדורש כל 7 שנים שנת שמיטה - שנה המאפשרת לאדמה לנוח, למלא את עצמה ולחדש את המינרלים המזינים אותנו. בנוסף, התחלנו לרסס את היבולים שלנו בחומרי הדברה מסוכנים שנספגים גם באדמה, שמשאביה הטבעיים הולכים ומדלדלים.

הזרימה הטבעית של נתינה וקבלה הופרה. הגברי הדומיננטי, שם לעצמו כמטרה להרוויח יותר, ליצור יותר ולנצל יותר. גישה מגמתית זו, פגעה באיזון ההוליסטי האקולוגי. כל פגיעה באיזון העדין בטבע סביבנו, היא פגיעה באיזון הפנימי שלנו, אלא שאנו לא תמיד קשובים מספיק כדי לזהות חוסר איזון זה.

נתינת מקום של כבוד לתדרים הנשיים על פני הפלנטה, פירושה גם התייחסות שונה לטבע הסובב אותנו - חיים עם הטבע מתוך שיתוף והקשבה ולא מתוך שליטה. ההקשבה היא תדר נשי במהותו. ההקשבה היא עשייה פסיבית, שיכולה לכלול מדיטציה, תקשור (הקשבה למסרים חיצוניים) וחיבור לקצב הפנימי. כל אלו נובעים מתוך האיכות הנשית הממקדת אותנו פנימה. היכולת להכיל היא גם כן איכות נשית, שמתבטאת בקו עקום היוצר מעגל, זאת לעומת האיכות הגברית שכוללת הצבת מטרות והגשמתן, שמתבטאת ביציאה מנקודה א' לנקודה ב' לצורך השגת ייעד מסוים באמצעות אקטיביות.

האיכות הגברית היא אקטיבית ומטרתה מיקוד החוצה, על ידי החצנת מחשבות או תחושות. לכן העיסוק בתקשורת,שירה או הבעה דרך קול, נחשב לביטוי תדר גברי. אסרטיביות ונקיטת יוזמה הן גם כן איכויות גבריות, הבאות לידי ביטוי באקטיביות. סדר הוא גברי במהותו, לעומת הכאוס הנשי (למרות שגם בכאוס יש סדר, אם כי בהיגיון שונה). כמו כן, נתינה היא איכות גברית אקטיבית, וקבלה היא איכות נשית פסיבית.

גבר, או אישה השלמים במהותם מכילים גם את התכונות הזכריות וגם את הנשיות.

סבתא טווילה, מורה לפילוסופיה אינדיאנית וזקנת שבט הסנקה, אשר חנכה אותי להיות חברה במשפחת הזאבים, לימדה אותי שהגבר מעניק דרך אברי המין ומקבל דרך הלב. האישה לעומתו, מקבלת דרך אברי המין ומעניקה דרך הלב. כך, דרך האינטימיות ביניהם, נוצר מעגל שלם של אהבה.

אהבה היא הכל. היא זרימה של נתינה וקבלה והיא הרמוניה המביאה לידי ביטוי את אחדות הניגודים.

מי שעיניו וליבו פתוחים, לומד לראות את האור המסתתר מאחורי החושך, הנסתר המבצבץ מתוך הגלוי,האמת המתגלה מתוך תת המודע. שלמות הבריאה האלוהית מבוססת על האיזון בין הזכרי לנקבי והאיחוד ביניהם. השאיפה של הכוח החיובי ביקום להתאחד עם הכוח השלילי, יוצרת את המבנה הבסיסי ביותר של החומר על פני פלנטה זו, וגם את כוח המשיכה בין המינים.

המשיכה שלנו לבני המין השני מאפשרת לנו ליצור בתוכנו את התדר המיני המשלים לנו אליו אנו כמהים. עלינו לזכור כי מערכת יחסים אינטימית בין גבר לאישה היא מקודשת.

בחירה בבן הזוג צריכה לנבוע ממקום של יושר ושלמות פנימית. האחר מהווה רק מראה לחוויה הפנימית ולחלום האישי שאנו יצרנו לצורך תהליך ההתפתחות האישית. כל עוד אנו מחפשים את התשובות לקונפליקטים פנימיים, מחוץ לנו בעולם הבריאה הנגלה לעיין, לא נוכל לחוש באחדות הפנימית.


אורלי נירן היא מרצה לפילוסופיה אינדיאנית, מרפאה שאמנית, מנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשאמניזם וריפוי תודעה.