עייפות החומר

לפי הרפואה הסינית המסורתית, לכל איבר יש תפקיד נפשי וגופני. הלבלב אחראי על האינטלקט, החשיבה וההגיגים. כאשר אנו מנצלים את יכולת החשיבה שלנו במידה הנכונה - לא צפויות בעיות. הצרות מתחילות במקרה של ניצול יתר - חשיבה מוגזמת, לימוד לחוץ ומוגזם דורשים מהטחול אנרגיה רבה מדי.

הדבר נכון גם לגבי מדיטציה - כאשר היא במידה הנכונה, היא מסייעת לנו לפתור הרבה מאד בעיות ולבטים פנימיים. זה מרגיע אותנו ואפילו מצליח למנוע מאתנו נזקים משניים, כמו מחלות פנימיות מרובות ואי שקט נפשי. אבל, כאשר אנו מתרגלים באופן מוגזם וללא גבולות, אנו מנצלים את האנרגיה הפנימית - הצ'י.

אובדן הצ'י יכול לגרום לתופעות שונות ומגוונות: ירידה בתיאבון, כאבי בטן, נפיחות בבטן, בצקות, אובדן יכולת שליטה מלאה על הצואה, אובדן נפח שרירים, גפיים חלשות, עייפות כללית והתפתחות כיב פפטי (אולקוס). האולוקוס עלול להתפתח למרות ההפחתה הניכרת, לכאורה, במתח הנפשי.

מאחר והטחול והקיבה הם שני מסלולים שקשורים אחד בשני, עיקר ההתבטאות של התהליך היא בקיבה, למרות שכמובן ישנם נזקים כלליים נוספים, הנובעים על רקע פגיעה בתפקוד של הטחול, כמו פגיעה בייצור דם. הפחתה של דם בכבד ובלב יכולה להביא להתחממות האיבר וחום זה יכול להיכנס לקיבה ולגרום לכיב.

ניתן למנוע בעיות אלו אם נבצע מדיטציה על פי הכללים המוכרים. הכלל הבסיסי גורס שאסור להגזים במדיטציה. במידה וביצענו מדיטציות מרובות ומתמשכות, הגוף יתחיל לשדר לנו כי קשה לו. אנו נתחיל לחוש בעייפות. יתכנו בצקות למיניהן. הגוף יאבד מאסה מהשרירים. נראה יותר חיוורים מהרגיל שלנו. כאבי הבטן יהיו קלים אך יתגברו ועד לכדי כיב של ממש. בשל חוסר ייצור מספיק של דם, הכבד יתחמם ויתכנו כעסים למרות שבעבר האדם היה רגוע ושקט. אי השקט יכול להיות על רקע חוסר דם בלב. לאדם יהיו חלומות בעתה. יתכנו פעימות לב מהירות וקשיי שינה ועוד. כל הסימנים הללו יחדיו וכל אחד מהם צריך להדליק נורה אדומה באדם וזאת למרות פעילות חיובית לכאורה. המדיטציה ברוכה במידה אולם היא עלולה להיות חרב פיפיות אם מגזימים בה.


פרופ' משה שטרנפלד הוא מומחה ברפואה פנימית ורפואה סינית. ניתן לקבל יעוץ במרפאתו, טל: 03-6996937