חדש תחת השמש

לפני כמה חודשים ישבתי באוהל של עיד, ידידי הבדואי, עם אורחים נוספים שלו, ולגמנו תה. תוך כדי שיחה התברר לי שהנוכחים באוהל מהווים מעין מדגם מייצג של תושבי ישראל.

היו שם: בחור יהודי חילוני עם שיער ארוך; יהודי מסורתי, ג'ינג'י עם כיפה סרוגה לראשו וזקן פרוע; בחור נוצרי מנצרת, וחבר שלו - דרוזי תושב הגליל; ערבי מוסלמי-דתי "מהשטחים"; זוהר, חברי המוסלמי מכפר קאסם.

ואני

השיחה התגלגלה והגיעה איכשהו לדיון על המצב הכלכלי הקשה בארץ. סיפרתי להם על קפריסין, שכנתנו הקטנה המתפרנסת בעיקר מתיירות: "על כל אזרח קפריסאי מבקרים באי 6 תיירים בשנה. בהנחה שכל תייר "משאיר" בממוצע 1,500 דולר הרי שכל אזרח קפריסאי מרוויח מידי שנה מתיירות בלבד, סכום נאה של 9,000 דולר משפחה ממוצעת, אבא אמא ו-2 ילדים מכניסה בממוצע, בשנה אחת ומתיירות בלבד - 36 אלף דולר!

מה יש בקפריסין שאין לנו? גם לנו יש חופים עם שמש כמעט כל השנה, ויש לנו אפילו את משאבי התיירות היחודיים ביותר בעולם – את המקומות הקדושים ליהדות, לנצרות ולאיסלם. אם רק היה לנו שלום, אין ספק שהיינו יכולים להרוויח לפחות כפליים משכננו הקפרסאים. אם רק היה לנו שלום, רמת החיים של כולנו הייתה משתנה לחלוטין.

"אבל איך יהיה כאן שלום?" הקשה אחד הנוכחים. "תסתכל מסביבך, על העצים", אמרתי לו, "אתה יכול לראות שאלוהים ברא הרבה סוגים של עצים. תסתכל על הפרחים – בכל מיני צבעים ברא אותם, מכאן אפשר להבין שאלוהים אוהב גיוון. האם העצים רבים ביניהם על השליטה בשדה? האם עץ הזית מאמין שהוא שווה יותר מעץ התות?

כך גם אנחנו, בני האדם - מגוונים. אז למה שלא נחלק את המדינה למעין מחוזות, וכל מחוז יוכל לבחור את אורח החיים הרצוי לו? רק ככה כולם ירגישו מסופקים ורק ככה כל אחד יוכל באמת לחיות על פי אמונתו ובהתאם לאורח חייו. תהיה לנו קבוצת כדורגל אחת, המנון אחד, מטבע אחד, אבל החנויות יהיו סגורות באום אל פאחם ביום שישי, בבני ברק ביום שבת ובבית לחם - ביום ראשון. מה יותר טוב מזה? לא צריך להרוג את השני כדי שלא יפריע לך לחיות ע"פ אורח החיים הרצוי לך"

"חזון יפה, אבל לא מציאותי", פסק הבחור עם השיער הארוך. "ואם הייתי אומר לך, לפני שלושים שנה, שיום אחד הקומוניזם פשוט יקרוס מעצמו, זה היה נראה לך הגיוני?" עניתי לו, "ואם הייתי אומר לך לפני חמש עשרה שנה שיצחק רבין ילחץ את ידו של יאסר ערפאת ויירצח בהמשך בידי מתנקש יהודי, האם זה היה לך הגיוני?" הניסיון מוכיח לנו שדווקא התסריט שנראה לנו עכשיו הכי פחות הגיוני – הוא זה שהופך בסופו של דבר למציאות...".

"אתה צודק", אמר הבחור והוסיף: "אבל למה ללכת רחוק? אם היית אומר לי לפני שנה וחצי שאהוד אולמרט ייבחר לראשות הממשלה, ימנה את עמיר פרץ לשר ביטחון ויפתח במלחמת לבנון II, בטוח לא הייתי מאמין". "זו לא הייתה מלחמה", תיקן אותו עיד בחיוך, "זה היה מב-צע!"

קנקן התה עשה סיבוב נוסף, לגמנו בשתיקה, אבל העיניים נפגשו וכאילו אמרו "אמן". תכנית השלום שהצעתי הייתה מקובלת על כל הנוכחים! את הדיון סיכם הבחור המוסלמי: "וואללה, ואז אלוהים סוף סוף יראה נחת מהילדים שלו, יהיה מבסוט שהם כבר לא רבים."

אל תאמרו שזה לא אפשרי – זיכרו שהכי בלתי אפשרי של היום הוא שהופך בסופו של דבר למה שאנו מכנים "מציאות"!