חדש תחת השמש

הלילות החלו להיות קרירים בחאן-עדן. עכשיו, כשיוצאים מהאוהל בחצות כדי להתפעם מאינסוף הכוכבים המנצנצים בשמיים המדבריים, כבר כדאי להצטייד בצעיף ארוך ומחמם או, ואפילו עדיף, בחיבוק אוהב ועוטף.

הבדואים אומרים שהחורף יקדים השנה. לי זה לא משנה: בקיץ אני אוהב את האוויר הכל כך נקי וצלול, הרוח הקרירה והממכרת המנשבת באוהל, הלילות הנעימים, עשרות הסוגים השונים והמשונים של בעלי חיים המתעוררים משנת החורף, ובחורף אני אוהב את האוויר הצלול והנקי, הריח המרענן של הגשם הקל (אני נמצא במקום שבו יש הכי פחות משקעים בשנה – אבל הכי הרבה טל. מה שאומר, מעט ימי גשם ויחד עם זה מספיק מים לאדמה), הציפורים הנודדות החולפות במגה-להקות מעל האוהל והנחל שזורם במרחק של צעדים ספורים ממנו.

השנה תהיה לי הזדמנות לחוות במדבר את החורף במלואו, אחרי שבשנה שעברה ביליתי במדבר רק כמחצית מהזמן: בתחילת החורף התקשר אלי אוהד שם טוב, בזמנו מזכ"ל עלה-ירוק, ובישר לי על הקדמת הבחירות לכנסת: "טוב, אם ניכנס לכנסת - תקרא לי, אתה יודע איפה למצוא אותי", אמרתי לו. הדבר האחרון שהתחשק לי לעשות באותו זמן, היה לעזוב את השלווה בחאן-עדן, ולחזור לאווירת קמפיין עירונית.

ובכל זאת, המקום השני ברשימת המפלגה לכנסת היה נראה אז ריאלי ביותר ואיתו, האפשרות לממש טריפ ישן שלי - ללכת בדרכו של אייבי נתן, או יותר נכון לומר 'לטוס בדרכו' אל לב ליבו של האויב, לנחות אצלו עם צוות צילום ולהיפגש עם הנשיא כדי לדבר על סיום הסכסוך בין היהדות לבין האיסלם.

אנסה להסביר לכם איך אני רואה את הסכסוך בינינו לבין האיסלם, באמצעות התרגיל הבא, אותו עושים בסדנאות שונות:

המנחה בוחר שני מתנדבים ומוציא אחד מהם אל מחוץ לאולם. הוא ניגש לאחד מהם ולוחש על אוזנו: "אשתך מאד חולה, רק דבר אחד יציל את חייה: פלח של תפוז. זכור היטב, פלח של תפוז".

הוא ניגש לשני ולוחש על אוזנו: "אשתך מאד חולה, רק דבר אחד יציל את חייה: קליפה של תפוז. זכור היטב, קליפה של תפוז. עכשיו".

המנחה מחזיר את שני המתנדבים לאולם ומשליך במפתיע תפוז למרכז הבמה. כמובן ששני הגיבורים שלנו ממהרים להסתער עליו. שניות לפני שהתפוז נמעך, המנחה מתערב ושואל: "ניסיתם לנהל משא ומתן על התפוז?" "שום משא ומתן", משיב האחד: "אני חייב את התפוז, אין שום מקום לפשרה!". "גם אני חייב את התפוז", משיב השני, חיי אשתי האהובה תלויים בזה - אלחם עד לסוף!", בעוד חברו מכין את העם לסיבוב השני.

שניות ספורות לפני ששוב התפוז נמעך, המנחה שוב מתערב ומוביל את הצדדים להבנה כי לכל בעיה יש פתרון של win-win, פתרון שבו 2 הצדדים מרוויחים ואיש אינו מפסיד.

כמו שאני רואה ומבין, כל הסיפור שלנו עם האיסלם הוא כמו הסיפור של התפוז והקליפה: גם לסכסוך הזה בין בניו של אברהם אבינו יש פתרון של win win - אבל האם נספיק לעצור ולהבין זאת לפני שמישהו ילחץ על הכפתור האדום?


שלומי סנדק מתגורר כיום ב"חאן עדן", באחד המקומות העוצמתיים ביותר של הנגב, שעתיים וחצי נסיעה מהמרכז. הוא מעביר במקום סדנאות שונות ואירוח אלטרנטיבי.