מנקים את הנתיב הרוחני

קלף הנאהבים מייצג את השיעור הראשון שלומד החניך. בקלף שקדם לקלף זה, קלף הכוהן הגדול, פגש החניך במדריך הרוחני שלו וכעת הוא מקבל ממנו את השיעור הראשון, בו הוא לומד על חשיבות הנתיב הרוחני.

החיים מתחילים ברגע הלידה וצריכים להסתיים ברגע ההארה. כולנו אמורים לעשות את זה - להיות מוארים. בלי גלגולים ובלי תירוצים. אולם, לרוב אנו מתים לפני שהספקנו להגיע אל המטרה הנכספת, והסיבה איננה משום ש"הגורל האכזר" לא העניק לנו מספיק הזדמנויות, אלא מכיוון שאנו מונעים זאת מעצמנו. חיינו עמוסים במערכות יחסים לא נכונות, חברים לא מתאימים ועבודות לא נכונות. אנו נוטים לקחת על עצמנו יותר מדי, להתחייב בפני אנשים ולהבטיח הבטחות שגורמות לנו לחוש דאגה, כעס ועוד.

כל גורם הקיים בחיינו הוא הוויה אנרגטית, בה אנו הוגים אפילו לא במודע. מצבור המתחים שאנו אוגרים יוצר בלבול, מסתיר דרכי פעולה ועוצר את ההתפתחות הרוחנית שלנו. כך למשל אם חבר ביקש מאתנו לעזור לו בהעברת דירה ואנו הבטחנו כי נגיע, בעצם ההבטחה, הנתיב שלנו, העמוס ממילא, מתמלא בעוד הוויה אנרגטית. ככל שיעברו הימים מבלי שביצענו את הפעולה, תשוב ההבטחה להטריד אותנו ואליה יתווספו, כמובן, רגשות אשם ועוד בעיות שיכבידו על המצפון. ובעצם, אם בכל יום בחודש נבטיח מעין הבטחה שכזו, בסופו של החודש נמצא את עצמנו עם 30 הוויות אנרגטיות מעיקות למדי, שמכבידות על הנתיב הרוחני שלנו.

ההוויות האנרגטיות האלו נמצאות בנתיב הרוחני שלנו. נתיב זה הוא מעין חלל, חסר מרחב וזמן, המהווה בעצם אותנו - מרגע לידתנו ועד מותנו או עד רגע ההארה בחיינו. הנתיב מכיל את כל ההוויות האנרגטיות שלנו - אלה שהתהוו בנו כעת, אלה שיצרנו בעבר ואלה המחכות לנו בעתיד. ככל שנתיבנו הרוחני יהיה נקי יותר מהוויות טורדניות מיותרות בהווה, כך נהיה רגישים יותר לחוש בהוויות בעלות השלכה על עתידנו ונהיה קשובים יותר לאינטואיציה שלנו.

בקלף הנאהבים לומד החניך להכיר בחשיבותו וקדושתו של הנתיב הרוחני שלו. החניך מבין שכל מחשבה או רעיון שיש מאחוריהם כוונה של ממש, בין אם הם חיוביים או שליליים, פיזיים או רוחניים, הם הוויה אנרגטית הממלאת את נתיבו הרוחני. בנוסף, מבין החניך שחייו אינם ברורים לו, מפני שהם מלאים בהפרעות המעסיקות את ההוויה שלו. הוא מבזבז אנרגיה על הוויות מיותרות, ולכן אין ביכולתו לתת משקל ומשמעות להוויות אנרגטיות חיוביות. לכן על החניך לצאת למסע של טיהור חייו ומחשבתו, במהלכו יבחן את מערכות היחסים הקיימות בחייו ואת גישתו לנושאים מרכזיים.

אם שמרנו כראוי על קדושת הנתיב שלנו, נוכל לחוש למשל, מתי חבר טוב מתכוון לחייג אלינו (וכך אולי נרים את שפופרת הטלפון לחייג אליו בדיוק כאשר הוא מבצע זאת) או מתי אדם יקר לנו מתכנן עבורנו דברים. אם למשל גבר חושב להציע נישואין לאשה מסוימת, מחשבה זו מצויה בנתיב הרוחני שלו כהוויה רוחנית. במקרה ואותה אשה תשמור על קדושת הנתיב שלה, תוכל גם היא לחוש באותה הוויה, מאחר והיא חלק ממנה בפועל. לרוב אנו נוהגים לכנות את תחושות הבטן הללו "אינטואיציה" ומהי בעצם אינטואיציה זו? יכולת שליפה של הוויות מתוך הנתיב הרוחני שלנו. ככל שהנתיב שלנו נקי יותר, כך אנו חופשיים לחוש בהוויות חיוביות שמכוונות את דרכנו.

שמירה על קדושת הנתיב הרוחני גורמת לכך שהמעבר בין המציאות האנרגטית, אותה אנו חווים דרך הנתיב הרוחני שלנו, למציאות הפיזית, אותה אנו חווים דרך העיניים, יהיה פנוי ויאפשר לנו להיות קשובים להוויות החבויות במציאות האנרגטית ולמסרים העדינים של התוכנית הקוסמית. אגב, גם ההתעקשות לשמור ולהיאחז בדברים קיימים, מעכבת אותנו אפילו אם לעיתים הדבר סמוי מן העין.

דוגמה טובה לכך היא מצב שבו חברה טובה שהיא גם שותפה לעסק, מועלת יום אחד בכספי החברה בסכום עתק ונעלמת. הפעילות המיידית שלנו תכלול, כנראה, תביעה בבית משפט ורדיפה אין סופית אחריה, תוך ניסיון להעניש אותה עד כמה שאפשר. הבעיה הנוצרת היא שבמקום להוציא את ההוויה האנרגטית מהחיים שלנו ולשכוח מהסיפור, אנו בפועל רודפים אחריה עוד ועוד ומחזיקים בה בכוח. נכון, אנו נפסיד סכום נכבד, אולם נרוויח את החירות האנרגטית שלנו.

כאן המקום לדבר על ההבדלים בין כישוף שחור לכישוף לבן, אשר יבהירו את רעיון ההוויות האנרגטיות. כישוף שחור הוא פעולה בה אנו מתעקשים להכניס בכוח גורם כלשהו אל חיינו. לרוב הגורם אינו מתאים לנו, ולצורך כך אנו משתמשים באנרגיה בצורה אלימה ותוקפנית תוך ביצוע מניפולציות.

לדוגמה: בחורה מגיעה למכשף שחור העוסק בתקשור, אשר מוקסם מיופייה ומתאהב בה. בעודה מדברת, קם המתקשר ממקומו ובתנועה אגבית תולש שערה מראשה ונעלם למספר דקות. בזמן זה רקח עם השערה שבידו עיני סממיות, ודם עטלפים וביצע כישוף שביקש שהבחורה תתאהב בו. מה קרה כאן? אותו אדם הכניס את הבחורה אל תוך הנתיב הרוחני שלו, למרות שכנראה היא איננה צריכה להיות שם.

הכישוף הלבן, לעומת זאת, הוא תהליך אנרגטי, אשר בסופו יש לנו מספיק אנרגיה כך שכל מה שצריך לקרות קורה ברגע הנכון ובזמן הנכון. אם אותה בחורה תגיע לדוגמה למכשף לבן והוא יתאהב בה, לא יהיה לו צורך בכל פעולה. כי היא תתאהב בו. הכל בחייו קורה ברגע הנכון ובזמן הנכון ולכן לא צריך להפעיל שום כוח.

עכשיו, תגידו מה החכמה, הרי זה לא כישוף? ובכן, כישוף לבן הוא לא עניין של התכווננות, או הישג רגעי, אלא מצב של שליטה בחיינו המתאפשר בזכות האנרגיה שאותו המכשף הלבן אוגר.

ככל שהגוף האנרגטי שלנו יהיה נקי יותר, כלומר ככל שיהיו בו פחות ופחות הוויות אנרגטיות, נוכל לצבור יותר מאנרגיה זו, התנהלות החיים תהיה ברורה ובהירה ונוכל להיות קשובים להזדמנויות הנקרות בדרכנו.

החדשות הרעות הן, שהחיים הם כישוף שחור ובחיי היום יום אנו משתמשים ללא הרף בו. אנו פועלים בדרך זו באופן תמידי והוא קיים בכל רובד בחיינו. מה ההבדל בין אדם הרוקח כישוף כדי שיוכל "לסדר" לו להיכנס למקום העבודה אליו הוא התראיין לפני שעה, לבין הפעלת פרוטקציה כדי להתקבל? אנו משתמשים כל הזמן באמצעים "אלימים" כדי ליצור שינויים בחיינו וזה קיים בכל תחום: אנו מפעילים פרוטקציה בעבודה, מכשפים את בני הזוג בדייטים, מתעקשים לקיים דברים בחיינו למרות שהם אינם "מסתדרים" וכדומה.

אבל, וזה העניין, אלו הם החיים ואנו צריכים לנהוג בהם כך, תוך כדי שאנו מודעים ומחכים לשלב בו תהיה לנו מספיק אנרגיה כדי שהדברים יתרחשו מאליהם וללא מאמץ.

אז איך מתחילים לצבור את אותה האנרגיה? לומדים לא לבזבז אותה. חלק גדול מאנרגיית חיים זו מבוזבזת, כיוון שאנו לא שומרים על קדושת הנתיב הרוחני ומבזבזים אנרגיה יקרה מפז על הוויות מיותרות. לכן אנו צריכים להתחיל לנקות את ההוויות המיותרות ולהקפיד שחיינו יהיו נקיים מכל מה שמיותר.


בחלק ב': איך מנקים את הנתיב הרוחני? הוראות הפעלה