חדש תחת השמש

השבוע החלטתי להשיב לכמה מהשאלות שעלו במסגרת התגובות לכתבות שלי, מהשבועות האחרונים. זו גם הזדמנות מצוית להודות לכל התומכים והמעודדים. תודה לכם אנשים יקרים, עשיתם לי מה-זה טוב!

"מתי היה הרגע שהחלטת בלב שלם על המעבר למדבר? האם אתה חש לפעמים ש'שילמת מחיר'?" (המתלבטת)


את צודקת לגבי ה"ניתוק": אכן, יש במעבר שלי למדבר מעין ניתוק – ניתוק מחשבונות החשמל והארנונה, ניתוק מהחיפוש אחר מקום חניה, ניתוק משלטי החוצות ומהפרסומות שמנסים לחדור לנו למוח בכל דרך אפשרית, על מנת לשכנע אותנו לרכוש מוצרים שאנו לא ממש צריכים, ניתוק מהחדשות... בקיצור, ניתוק מהמטריקס.

אבל מבחינתי, הניתוק הזה הוא בהחלט חיובי ואפילו בריא. ולגבי המחיר שאני משלם: טוב, אז אני לא צופה בטלוויזיה ואני לא יודע מי עלה לגמר של כוכב נולד. האם זה נחשב ל"תשלום"?

"כשאתה מחרבן בטבע, מה לעזאזל אתה עושה עם הניירות, ועם ה"שאריות"? והאם יכול להיות שבניגוד למסורת הבדואית, אתה לוקח את המים להשקיית הגינה שלך מה...(שומו שמיים)...ברז?", כי מים להשקיית גינה הם מותרות, בדיוק כמו מקרר או מזגן. אני אומר, שאם אתה כבר מתנתק מהמסורת ומגדל גינה במי ברז, אין שום סיבה שתרגיש שלא בנוח אם רכשת מקרר ואם תתקין מזגן ואם תבנה בית לבנים. אחרי הכל, דין פרוטה כדין מאה ושילוב ניו אייג'י מזויף עם חיים בדואים במדבר, יכול להוליד מוטציות כמו אוהל שלידו גינה ירוקה". (פרקליטו של השטן)


פרקליט יקר:
תגיד, מה זה השם הזה שבחרת? אין לך את מי לייצג חוץ מהשטן?
לגבי הניירות: את הניירות נהוג לשרוף. בסדנאות הראשונות לא כל כך הקפדתי על כך שהאורחים אכן ישרפו את הניירות וכך, בכל יום ראשון הייתי מוצא את עצמי מול גל של ניירות טואלט הנישאים עם הרוח לעבר האוהל. לא הכי נעים, הייתי אומר... עכשיו, כשיש במקום שירותים מערביים עם אסלה, הנושא הזה כבר לא רלוונטי.

ולגבי הגינה: לא, אני לא משקה אותה במי שופכין. אתה יכול להיות רגוע ולאכול בלב שקט את העגבניות המתוקות שגדלות אצלי, את הפלפלים הירוקים, הבצל, הדלורית, הקישואים – הכל אורגני, הכל טעים כפי שרק ירק שאתה מגדל בעצמך יכול להיות טעים!

ובקשר להערה האחרונה שלך: מעולם לא טענתי שאני מחפש אורח חיים "בדואי" – אם כבר, אפשר לומר שאני מחפש אורח חיים "עברי קדום". ועדיין, אני מחשיב את עצמי לאדם גמיש ואני בהחלט לא מסכים שדין פרוטה כדין מאה.

"אבנים זה לא אמונה תפלה של אינדיאנים?" (גלית)

ובכן גלית, אם את מחשיבה את אבותינו לאינדיאנים, אז הצדק איתך. היהדות בהחלט מודעת לאנרגיות המיוחדות של האבנים – ראי "מדרש תלפיות ענף סגולות האבנים" וראי ספרו של רבנו בחיי... אותה תורה, אשר נאמר עליה שאין היא מבזבזת ולו אות אחת לשווא, "מבזבזת" ארבעה פסוקים שלמים (בספר שמות) כדי לנקוב בשמות המפורשים של 12 האבנים הטובות השזורות באפוד הכהן הגדול – מכאן שהתורה לא רק מודעת לאנרגיות של האבנים אלה גם לחשיבות של הסדר שלהן!

וחוצמזה, מה יש לך נגד האינדיאנים? כשאני מציץ מדי פעם במהדורות החדשות אני לא יכול שלא לתהות מי יותר ברברי – הם או אנחנו, האנשים הלבנים המערביים, המודרנים והמתקדמים: השאלה, אגב, היא – מתקדמים לאן?

"ומי שלא חי באוהל? לא, באמת, אני רצינית, גם לעירוניסטים מסריחים כמוני יש איזה חיבור לאדמה, איך אני מחזקת אינטואיציה בלי לגור על האדמה ממש אלא 8 קומות למעלה?" (שני)

שני יקירתי, ישנן דרכים רבות לחיזוק האינטואיציה, או יותר נכון - לחיזוק היכולת להקשיב לאינטואיציה, גם אם גרים בקומה השמינית. אין ספק שזה הרבה יותר פשוט וקל כשחיים במדבר, מתחת למיליוני כוכבים המנצנצים בשמיים הצלולים, אבל גם בעיר זה אפשרי. אם את באמת מעוניינת לחזק את הקשר שלך עם "האני הפנימי", אני מציע שתתחילי לברר פרטים על כל מיני הרצאות מבוא ותבחרי לך את המורה שהכי "מתחבר/ת" אליך...


שלומי סנדק מתגורר כיום ב"חאן עדן", באחד המקומות העוצמתיים ביותר של הנגב, שעתיים וחצי נסיעה מהמרכז. הוא מעביר במקום סדנאות שונות ואירוח אלטרנטיבי.