עושים ריסטארט למוח

הרפיה נשמעת כדבר קל לביצוע – פשוט לסגור את העיניים ולנוח. אבל למעשה, למרבית האנשים הרפיה, ובעיקר הרפיה עמוקה, אינה דבר קל בכלל. המכשול הגדול ביותר אותו אנו צריכים לעבור, הוא היכולת לקחת צעדים אקטיביים להרפיה ולהשתמש בטכניקות מיוחדות לשחרור ומנוחה מכוונים .

הכוונה במילה הרפיה היא, שיחרור מתח מהגוף ומההכרה יחד, לתקופת זמן מסוימת, כדי לאפשר מנוחה מלאה וחידוש הגוף. זוהי למעשה המטרה של השינה , אבל מכיוון שחיי רובנו כיום מלאים במתחים ולחצים, השינה שוב אינה מבצעת את תפקידה כראוי . הרבה אנשים אינם מצליחים לנוח אפילו בזמן השינה, והם ממשיכים לדאוג ולנסות לפתור את הבעיות שלהם . אנשים מתעוררים בבוקר כשהם עדיין תשושים, ומצב זה נמשך לאורך היום. הדבר הופך למעגל קסמים, מכיוון ששוב הם הולכים לישון מתוחים ותשושים מלילות ארוכים של מנוחה לא מספיקה.

אנשים המסוגלים להירגע ולהיכנס בקלות למצב של הרפיה עמוקה, יכולים גם לעבוד יותר וליהנות יותר מהחיים. בריאותם תהיה טובה יותר, הם יזדקקו לפחות שינה ויוכלו ליהנות ממערכות חברתיות נעימות. אדם המסוגל להיות רגוע לגמרי, מסוגל לחדש את הכוחות המנטליים והפיזיים שלו ולרכז אותם בכיוון אחד, לפי הצורך. זהו למעשה כוח רצון – היכולת לכוון את כל כולך, להשגת מטרה מסוימת בלי הפרעות. הרפיה מובילה לכוח רצון חזק. מתח מביא לפיזור האנרגיה ותשומת הלב לכל הכיוונים.

בעזרת היוגה אנו מפתחים את היכולת להיות רגועים בכל תנאי וזמן, ובדרך זו, הופכים החיים לנעימים ומאושרים יותר. למעשה כל הטכניקות היוגיות (תרגילים גופניים, נשימות או מדיטציה), מביאות הרפיה וחידוש לגוף ולהכרה.

שורש הבעיה של מתח מנטלי וגופני, הוא בחשיבה מוטעית בקשר לאנשים אחרים ולסביבה שלנו . כשדרך החשיבה שלנו לא נמצאת בהרמוניה עם הסביבה החיצונית שלנו, מתקבל מאבק אינטרסים בינינו לבין אנשים אחרים. אנחנו תופסים את החיים כמאבק עם הסביבה, במקום להתמזג ולזרום עם החיים. מכיוון שאנו יכולים לעשות שינויים מעטים בסביבה החיצונית, עלינו לעשות את השינוי בסביבה הפנימית, כלומר בגישתנו לחיים ולסובבים אותנו. כאשר אנו חיים בשלום עם הסביבה ולא מפרידים עצמנו ממנה, אז הלחץ עובר ואנו מתחילים להירגע.
הגורמים שמונעים מאתנו מלהשתלב בסביבתנו הם פחד, שנאה, קנאה וכו'. אלה מצטברים מזמן הלידה וגורמים להפרעות ביחסינו עם אנשים. גורמים אלה נשארים בעיקר ברמת התת- מודע, אבל יש להם השפעה עצומה על חיינו .

שרירי הגוף מקבלים כל הזמן זרם עצבי חלש מהמוח. פעולה זו נקראת "מתח שרירי", והיא שומרת על השרירים במצב תקין, כשהם מוכנים לכל פעולה מיידית שתידרש מהם.

כל הפרעה פסיכו- פיזיולוגית, כל רגש שלילי והרסני, גורמים לקונפליקט במוח, שעובר דבר דרך מערכת העצבים ומגיע אל המתח השרירי הנורמלי, מה שגורם לשרירים להיות במצב של מתח גבוה ולא נורמלי. הפעלת יתר זו של השרירים, בנוסף לפעילות השרירים הרגילה, גורמת לריקון אנרגיה מתמשך מהגוף .

הרבה אנשים סובלים מהפרעות רגשיות והשפעותיהן על הגוף מתמשכות. כאשר אנו חושבים על דבר מסוים, הגוף מכין עצמו בצורה אוטומטית להפיכת המחשבה לפעולה. המוח והגוף הם שני חלקים של אותה יחידה שלמה והם לא נפרדים, התוצאה במצב של מתח היא עייפות כרונית.. הכמות הגדולה של האנרגיה הדרושה לשמירת מתח השרירים, גורמת לעומס יתר גם על מערכות הדם והנשימה. הגוף מתפקד בהילוך גבוה וקצב המוגבר משפיע גם על השרירים הבלתי רצוניים, השולטים על האיברים הפנימיים – המעיים, הלב, הריאות וכלי הדם. האיברים האלה צריכים לעבוד קשה יותר לאורך זמן, מצב שוחק, שעלול להביא לקריסתם. כאשר הגוף הולך ונחלש כתוצאה ממתח, גם יכולת הריפוי העצמי שלו יורדת.

בנוסף לכל אלה, בזמן לחץ נפשי משוחרר אל הדם אדרנלין, בצורה אוטומטית. זאת במסגרת מנגנון מתוחכם, המכין את הגוף ליעילות מקסימלית ומוכנות לפעולה במקרי חירום.
האדרנלין גורם לכיווץ השרירים, כיווץ כלי הדם, הגברת קצב הלב והנשימה, האצת תהליך החשיבה ועוד. כל הדברים האלה אמנם חשובים ביותר בשעת סכנה, אבל אם הגוף נמצא במצב זה לאורך זמן, הדבר גורם לשחיקת המערכות וללחץ תמידי. אין אפשרות להירגע, כאשר האדרנלין מוזרק לדם באורח שוטף.

הרפיה שיטתית של מספר דקות, כאשר אנו עייפים, היא פשוטה ויכולה להביא לתוצאות נפלאות של שלווה ורגיעה, גם אם המצב הזה נמשך למספר שעות בלבד .
הדבר הראשון שעלינו ללמוד כדי להיות רגועים הוא, להתרכז במה שאנו עושים בזמן העשייה . אם אנחנו עובדים – כל תשומת הלב שלנו צריכה להיות על העבודה, אם אנחנו נחים - עלינו להיות לגמרי במנוחה. לרובנו יש את ההרגל לישון בעבודה ולחשוב על העבודה בזמן השינה.

לחלק התת-מודע של המחשבה יש יכולת מעולה לפתור בעיות מבלי שתהליך החשיבה יהיה ברמה המודעת. תהליך ההרפיה מתחיל על ידי הרחקת המודעות ממחשבות טעונות רגשית. זה כמעט בלתי אפשרי להישאר מתוח וכועס, כשתשומת הלב מרוכזת בבוהן ימין, למשל. ההרפיה מפסיקה את המחשבות הבלתי פוסקות והלא מועילות על בעייתנו וגם שרירי הגוף נעשים רפויים .

כאשר אנו גורמים לגוף להישאר יציב וחסר תנועה בזמן הרפיה ובאותו זמן מרפים את חלקי הגוף השונים, השרירים נהיים רפויים , ומכיוון שאנו לא משתמשים בהם , גם עצבי החישה , ששלוחים מסרים מהגוף למוח , וגם עצבי תנועה , ששלוחים מסרים מהמוח לגוף , מפסיקים לפעול . דבר זה מביא להפסקת המודעות לגוף . ככל שנהיה יותר רפויים ,ולא נזיז את הגוף , כך מודעות הגוף שלנו תרד . דבר זה גורם לתחושת קלות ונעימות שבאה בעקבות הפרדת הגוף מההכרה .
במצבים עמוקים של הרפיה ניתן אף להרגיש ניתוק מהגוף .

מתח והרפיה - נערך מתוך כתביו של סוואמי סט'יאננדה. ערכה ותירגמה: רונית אייזנברג