בימים שלאחר ההקשבה הראשונה שלי לקולו של המדבר, המשיך להדהד בראשי המשפט ששמעתי כשישבתי על פסגת ההר:
"עבוד עם אבני המקום! התחל לעבוד עם אבני המקום!"
מיד כשחזרתי לעיר פתחתי את התנ"ך, כדי לנסות לדלות רמזים נוספים. אבני המקום מוזכרות בספר בראשית (כ"ח): "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו, ישכב במקום ההוא ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. והנה יהוה ניצב עליו"
קראתי את הפסוקים שוב:
"ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה"
חייכתי לעצמי - שהרי גם אני, במובן מסויים, "יצאתי מבאר שבע".
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" - מוזר. מדוע נכתב "ויפגע" במקום ולא "ויגיע"?
ומדוע החליט יעקב ללכת לישון דווקא כש"בא השמש"?
הפרשנים מסבירים כי המושג "בא השמש" זהה למושג "שקעה השמש", אולם אני מאמין כי לכל מילה, לכל אות ולכל תו באותו טקסט עתיק שנכתב על ידי בורא עולם/ נמסר למשה בתקשור / ניתן על ידי חוצנים (מיחקו את המיותר להשקפתכם) יש משמעות: חייבת להיות סיבה מיוחדת לכך שנכתב "בא השמש" (בלשון זכר) ולא "שקעה השמש"!
"ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו, ישכב במקום ההוא"
זה הולך ונהיה יותר ויותר מוזר, חשבתי לעצמי: מכל הפעולות שיעקב בוודאי עשה לפני שהוא הלך לישון, בחרה התורה לציין דווקא את העובדה שהוא לקח מאבני המקום והניחן מתחת לראשו. ומדוע היה צריך לכתוב "מאבני המקום", הרי אין זה ברור מאליו שאם הוא לקח אבנים - הן יהיו מהמקום? האם לא היה די לכתוב "ויקח אבנים"?
"ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. והנה יהוה ניצב עליו..."
ומה בעצם קרה באותו חלום-חיזיון? יעקב גילה את "המסדרון הסודי", זה שמקשר בין מימד קיום אחד לשני. ובמסדרון - המולה שלמה, מלאכים עולים ויורדים בו קצת הזכיר לי מסדרון במשרד ממשלתי כלשהו... בהמשך מזדהה יהוה בפני יעקב ומעניק לו ברכה.
מאחר ולא נכתב "וירדם יעקב" או "וישן" אלה "וישכב במקום ההוא", אני תוהה האם היה זה חלום - או חיזיון?
הגיע הזמן להמשיך במסע
הסדנה המדברית הראשונה שלי נקבעה לתחילת הקיץ. פתחתי אותה בסשן של דימיון מודרך, על רקע wish you were here של הפינק פלויד. לקראת חצות יצאנו אל תוך ההרים על מנת לחוות את דממת הלילה שכבנו על "אבני המקום" והבטנו השמיימה, אל המתנה שהעניק לנו הקוסמוס. במקרה (או שלא), בדיוק באותו לילה היה גשם של מטאורים והאם יש מקום מתאים יותר לצפות בו מאשר המדבר?
בהמשך, הספקתי להעביר אצל עיד 2 סדנאות נוספות, עד שהתעוררה בעיה: עם הזמן הפכתי להיות בן בית בשבט, וילדיו של עיד (עשרה במספר) חדלו להתייחס אלי כאל "אורח" והחלו להתייחס אלי כאל "דוד". ובמילים אחרות: איבדתי את הפרטיות.
אחד הילדים שצפה בקבוצה בתרגול של מדיטציית "קונדליני" של אושו, חלק את חוויותיו אם המבוגרים וכך, בלילה שלאחר מכן, כשחזרנו לאוהל מההליכה הלילית מצאתי את כל השבט, מנער ועד זקן, יושבים מסביב למדורה אצלי באוהל וממתינים ל"תחילת ההצגה".
למושג "פרטיות", כך גיליתי, יש משמעות אחרת לגמרי אצל הבדואים... באותו לילה הבנתי כי הגיע הזמן להמשיך במסע, אל התחנה הבאה שלי אוהל משלי.
שלומי סנדק מתגורר כיום ב"חאן עדן", באחד המקומות העוצמתיים ביותר של הנגב, שעתיים וחצי נסיעה מהמרכז. הוא מעביר במקום סדנאות שונות ואירוח אלטרנטיבי.