מצעד המנפנפים האלטרנטיבי

לקראת יום העצמאות שלנו, פנו אלי גולשים מודאגים, ובקשו לדעת מי באמת מתאים לעמוד ליד המנגל המושקע שקנו במבצע לחג, כדי להפוך את הררי הבשר שקנו לחגיגה אמיתית, ומי הוא סתם שפן רברבן, שחונק את האש, מפיל את הבצל פנימה, ומדביק את הבשר לרשת.

לשם כך בניתי את המדריך האסטרולוגי למנפנף המצוי, או במילים אחרות – איך הם מנפנפים?

הטלה הוא השוויצר התורן, ויש עליו סופר פוזה של – אני יודע הכיטוב! האמת – יש בזה משו, שכן בבסיסו הטלה הוא פירומן לא קטן, נמשך כמו פרפר לאש, ויודע גם להתעסק איתה, ורק מאבד את הסבלנות די מהר, ואם אין שם איזה שור קטן שמוכן להמשיך את מה שהתחיל, אז הקרובים לו יכולים לחכות זמן רב לתוצרת… קחו בחשבון שהטלה, כמו ילד אמיתי, דואג רק לעצמו ולמשפחתו הקרובה בלבד. הוא יביא מנגל אישי, ינפנף מעליו שעות בארשת חשיבות, ובסופו של דבר – רק הוא ובני ביתו ילעסו לתיאבון.

הטלה מנפנף בפריסבי שנשארה לו מהקיץ, והוא מנפנף במהירות הבזק – כמעט הכי מהר מכולם! הטלאים המהדרין – מביאים חוט עם דבל שקע, מחברים לונטילטור ולשקע של האוטו, ומביאים אותה בלהבה גאה שחבל'ז, רק מה – שורפת את הבשר מבחוץ.
ציון – 7 בסולם נפנפי.

השור הוא המזל הסבלן ביותר, ולכן בני ביתו וחבריו יזכו לשעות של נחת. הוא מבין אמיתי באוכל, מכין את הבשר שעות בבית במרינדה שהכין ממתכון סודי עם ג'ינג'ר וסויה, עטף כל חתיכה לחוד, הכין צידנית מוקפדת היטב מול עיניהם המתפעלות של אשתו והילדים, שלושה סוגי רטבים, ואת ציוד המנגל האישי שלו שהוא שומר לחגים ולמילואים. מבחינת נפנוף – יש לו מנפנף מקצועי שקנה לפני שנים, והוא שומר עליו ומשמן אותו מדי פעם.

השור הסבלן מתיישב על ספסל עץ קטן שהביא לו, מדליק אש, מסדר באופן מוקפד את הבשר רצועות רצועות, ומנפנף שעות ארוכות בסבלנות אינסופית. מכיוון שהשור הוא גם הפראייר התורן, מהר מאוד כולם מבקשים ממנו לעשות דווקא על המנגל שלו, מה שאומר שהוא יהיה גם האחרון שיאכל, אבל הוא גם זה שיזכה לאהדת החבר'ה.
ציון - 10 בסולם נפנפי.

התאומים הוא אחד המזלות הפחות סבלניים מבחינת נפנוף, בעיקר כשאין לו עם מי לדבר. מכיוון שהוא אינטליגנט, עלק, מישהו אחר צריך להכין לו את הציוד, להדליק את האש, לשים את הבשר ולתת לו את העיתון או הפלסטיק הזה מהסופר ביד, ואז הוא כבר מואיל בטובו להניע סוף סוף. התאומים די זריז, וגם תופס מהר את הפרינציפ, אמה מה – משעמם לו שם, על יד המנגל, ולכן מישהו צריך תמיד לעמוד לידו ולדבר איתו, גם אם לדברים אין שום משמעות, וכך מתנהל לו הדיאלוג: אחלה בשר.. כן. איפה קניתם? חינאווי ביפו. אתה קנית? כן. מי סחב? אשתי, וכו' וכו'.

היתרון שלו – כשהוא כבר באמת נכנס לאמביציה, הוא מהיר כמו שד, בעיקר כי מגיעים אנשים חדשים וצריך לדבר איתם. הוא שונא שהעשן נכנס לו לעיניים, ובמהירות הבזק ירחץ ידים כשהכל יסתיים, ויפנה למה שבאמת מעניין אותו: פטפוטים, רכילות, וחזור אינסופי.
ציון - 4 בסולם נפנפי.

הסרטן נחשב כאחד המומחים הגדולים לאוכל וכל הקשור אליו, והוא מגיע למנגל בארשת חשיבות שאומרת: פנו דרך למומחה. ואכן, הסרטן הוא מומחה מאין כמוהו בשטחים מסוימים: קניית הבשר למשל, המבצעים של הסופר, והתיבול שלו - באלה אין כמוהו. בנפנוף עצמו הוא מפגין סבלנות ראויה לציון, כשבני המשפחה צופים בו מהצד בהערצה, ואשתו מדברת עם חברות: היא יודעת שיש לה על מי לסמוך שם.

הסרטן מנפנף בעצלתיים, ויש לו טכניקה מיוחדת: כשם שהסרטן בים הולך גם אחורה ולצדדים, גם הוא מנפנף במעגלים, קדימה ואחורה, שמאלה וימינה, והתנועה המעגלית הזו עושה פלאים לבשר. המומחיות שלו – בתוספות לבשר: בסלטים המיוחדים, בטחינה הירוקה תוצרת בית, בפלפלים הקלויים, ובכל הטעמים הזעירים האלה של לפני ואחרי. הסרטן עשוי להפוך כל נתח בשר על האש לארוחה שלמה בפני עצמה עם תוספות, ובזו גדולתו, עד שאשתו חוזרת, מעקמת את האף, והוא זז הצידה בהבעה מתנצלת, וחוזר לגדלו הטבעי.
ציון - 8 פלוס בסולם נפנפי.

כמו שכולנו יודעים, האריה הוא הסטייליסט שבחבורה. הוא מגיע בחליפת נפנוף מקצועית שהביא מחו"ל עם ניטים, לבוש בווסט חסין אש בגוון פלדה ובו תקועים שמונה מזלגות צלייה מיוחדים (קנה בניו יורק, בקיץ, במבצע!). כשהוא בטוח שכולם מסתכלים רק עליו, הוא ניגש בצעדים איטיים ושולף מתא המטען של ה-4X4 גריל גז גדול ומוכסף, ושכולם יתפוצצו. רק לסדר אותו כמו שצריך לוקח לו חצי שעה, בזמן שכולם שולחים אליו מבטי קנאה מהצד ומרכלים בחשאי שהגריל הזה לא שווה כלום.

אצל האריה - האשה, הילדים, הכלב – כולם מכינים ומסדרים, והוא רק נותן פקודות. האריה מנפנף לאט ובסטייל, שואב את האוויר ימינה ושמאלה, עושה טובה לעולם שהוא מנפנף בכלל (רק כי הילדים ביקשו) אבל איכשהו בסופו של דבר הבשר שלו יוצא הכי טעים (כך הוא נשבע עם כל ביס) אולי כי זה הבשר הכי יקר שהיה בשוק, ואולי כי כולם כבר אכלו מזמן ולא נעים להם להגיד לו את האמת.
ציון - 5 פלוס בסולם נפנפי.

אם יש מנפנף מקצועי ופרפקציוניסט בחבורה, זהו בן הבתולה. לאיש הזה, יש ערכת נפנוף מקצועית ובו שלושה סוגי מנפנפים, שני מדליקים וכסא קטן ומיוחד שעליו הוא יושב כשהוא עושה במלאכת הקודש, כל זאת כשלידו מונחים כבר בשורות צפופות נתחי הבשר שהכין כבר לפני שלושה ימים, כל אחד מהם מומלח, מפולפל ומונח על נישה קטנה ומיוחדת. אשתו והילדים יודעים שאסור להפריע לו אפילו במילה, לכן הם מתרחקים לפני שהוא יתפוס קריזה.

הבתולה כמו מלאך אמיתי ומזוכיסט 'פר-אקסלנס' עושה הכל, אפילו שוטף כלים אחרי, כי הוא לא סומך על אף אחד. אם היה יכול, היה שוחט גם את הפרה בעצמו, ומבתר כל חלק בנפרד. הוא מסתכל בחשדנות כשהבשר על האש, מחכה לראות איזה סיב שומני שלא הבחין בו, מה שאומר שהקצב עבד עליו, והוא כבר יחסל איתו חשבון אחרי החג. גם כשאוכלים בסוף ונותנים לו מחמאות, יש עליו את ההבעה הסובלת הזו של הקורבן התמידי שתמיד הכל נופל עליו, וזה שאומר שעמוק בפנים - הוא באמת נהנה מכל רגע.
ציון - 9 בסולם נפנפי.

המאזניים הוא האריסטוקרט שבחבורה, איש הצווארון הלבן, שמבין בבשר וביין, אבל לעבוד בשבילם - זה כבר סיפור אחר. כשכולם כבר מזמן מנפנפים במרץ הוא עוד מחליף זיכרונות עם אריק על המילואים, מתעלם בנונשלנטיות מהאקשן סביבו ומנפנף ביד עצלה להזיז את העשן. האשה והילדים בולעים רוק, מסתכלים בקנאה על כולם שתיכף כבר מתחילים לאכול. שויין, נאנח המאזניים - אין ברירה: כשצריך אז צריך... אשתו פונה אליו ומושיטה לו את הפלסטיק שהכינה מבעוד מועד (הוא כמובן שכח).

מכיוון שונוס שולטת על המזל הזה, הוא עושה טובה לאנושות ומוכן לנפנף ואפילו בכיף, אבל יענו, בקטע זוגי: את מדליקה את האש - אני מנפנף, את שמה בשר על האש - אני מנפנף, את הופכת - אני מנפנף, את מכינה את האוכל והסלטים והשולחן עם הכל – אני מתחפף. עד האוכל עצמו. כאן המאזניים מוכיח בקיאות ומרצה על כל ביס, מאיזה חלק הוא, מה חסר לו (תמיד חסר לו משהו, לנסיך עם העדשה) וכמה מה שאכלו על האש בל'ג בעומר למשל, עם אבי, היה פי שניים טעים, ולמרות זאת הוא מחסל כמעט הכל לבד, ואפילו מבקש עוד, המפונקי.
ציון - 6 בסולם נפנפי (אם לא היה מביא את היין הטוב הזה, היה מקבל פחות, הנסיכון).

העקרב נחשב למזל שאוהב בשר. מאוד. יש הטוענים שלמזל הזה שייכים הקרניבורים האמיתיים, אלה שאוהבים סטייק דם על גבול החי ומלקקים את האצבעות. מה שכן, העקרב הוא מזל מאוד יסודי. הוא עשוי להפוך את כל נושא הבשר לתורה שלמה, החל ממוצא הפרה, וכלה באיפה קונים. העקרב אוהב לחטט בבשר על האש, לחפור בו חורים קטנים ולטעום בכל הזדמנות שהוא יכול. הוא ממש חי את האוכל, ולפעמים נראה בשמחה היה יוצא גם לצוד אותו. בנוסף, הוא גם חייב לטעום מכל דבר, מה שאומר שכדאי לקחת בחשבון שחלק מהשיפודים לא יצליח להגיע בשלמותם לקו הסיום.

העקרב מנפנף באופן מאוד יסודי ומכל הלב, כמו כל דבר שהוא עושה: כל נפנוף עושה עגול שלם, מעיף רמץ חי למעלה, והקצב רק עולה ועולה. לפעמים נראה שהוא ממש עושה אהבה עם המנגל, מנפנף במרץ גם כשאחרון השיפודים כמעט כבר ונאכל בכוחות עצמו, וממש נראה מאוכזב כשהכל נגמר. העקרב הופך את האכילה עצמה לטקס: לעיסה שקטה ויסודית ומאומצת בעיניים עצומות, גרגורי הנאה קטנים, ניגוב הפה במפית קטנה, לגימת יין אדום ו..עוד שיפוד נלעס לו באותה יסודיות נהנתנית. לראות ולקנא בשקט.
ציון - 8 פלוס בסולם נפנפי.

מבחינת הקשת, כל נושא המנגל הוא מעין חזרה לטקס השבטי של פעם, שבו כולם יושבים בחבורה, מעבירים נתחים של חיות צלויות זה אל זה, ומרגישים ביחד. אפשר לומר שבכל קשת מסתתרים להם מוגלי בן היער, אופנוען שטח, וילד אבוריג'יני שאוכל עם הידיים.

מבחינת הקשת, המנגל של יום העצמאות הוא חזרה לשבט, או שידור חוזר של המילואים: גם כאן וגם שם הוא מנפנף בהתלהבות, מזמזם לו שיר רוק ישן, לידו מונחת הדרבוקה בסבלנות, והרוח נושבת קרירה. ההתלהבות הזו מחיה את הקשת, אבל לא ממש עושה טוב לבשר: הקשת מנפנף עם הרבה מרץ ואז מפסיק לגמרי, הופך שוב ושוב את הבשר בחוסר סבלנות, מתייעץ עם אחרים, וחוזר חלילה. משום כך הבשר יהיה חציו חרוך וחציו נא, מה שלא מפריע לקשת להמשיך להתלהב, ולאשתו וילדיו ללעוס בצייתנות, ואז לגשת למנגל של אחרים, כדי להשלים את החסר. אחר כך, כשכולם ישירו ביחד, יחסלו מאחורי גבו את החומוס עם הפיתות כדי למלא את הבטן, כמו בכל שנה.

כל זה לא מפריע לקשת להראות בסוף השבוע צילומים מהמדורה, ולספר בהתלהבות איזה טעים היה הבשר. נכון? כן, מהנהנת אשתו. בטח. כשמדברים על בשר – אין עליו. קפה, מישהו?
ציון - 3 בסולם נפנפי.

הגדי הוא הפדנט שבחבורה. העשן, הצפיפות, הפיח, הלכלוך – כל זה לא ממש בשבילו, אבל הגדי הוא מזל משימתי, וכשצריך – צריך. הוא שם את המנגל באלכסון כדי שהרוח תלבה את האש אך לא תעיף את הרמץ, ומסדר את השיפודים באופן מצולב, שיטה שנועדה כדי לחסוך בכמות הקלוריות שכל גוש פחם קטן יכול להפיק, ובו בזמן לאפשר אוורור דו סטרי בין הנתחים.

הוא מתיישב ליד המנגל, ומתחיל לנפנף בזוית של 45 מעלות מול כוון הרוח, בודק שוב ושוב את היחס בין כמות הנפנוף לדקה לבין מידת החריכה המתקדמת של הבשר, ותוך כדי כך מתרגז בשקט על בנו הצעיר שמורח את עצמו בסלט חצילים, בתו שקורעת פיתות באופן לא מסודר וכך מבזבזת אותן (כל אחת עלה 1.2 שקלים! שיט!) ואשתו הלא יעילה שמוזגת קינלי מול כוון הרוח, וכך גורמת לו להשפך.

לאט לאט נצלים השיפודים בזווית המבוקשת, הרוח מצייתת ונושבת אך ורק כעשרה סנטימטר מעל הגחלים, והפיתות מתמלאות בשני סנטימטר מעוקב של טחינה, שלושת רבעי מלפפון חמוץ, ואפס פסיק חמש כף של סלט ירוק קצוץ דק. לפקודה לעס, נפתחים הפיות, הפיתה נבלעת, ואיתה גם מחציתו של שיפוד שחום וצלוי היטב. הרוח פוסקת לאיטה. הגדי מסתכל על משפחתו בחיוך גאה. המשימה בוצעה.
ציון - 5 בסולם נפנפי.

הדלי הוא המזל החברתי ביותר על פני גלגל המזלות, ולכן כל הנאה מבחינתו קשורה בהנאה של אלה שמסביבו. הדלי שם את המנגל שלו במרכז המעגל, כשכולם סביבו: כך ירגיש שהוא חלק מכולם, ולא אגואיסט שחושב רק על עצמו. הוא ואשתו, אהובי החבר'ה, משפשפים את רשת המנגל בבצל אגב צחקוקים קטנים, ואז משחילים ביחד כל אחד בתורו על שיפודים עגבניות שרי קטנות, גבינת חלומי, פיסת שיפוד ופלפל קלוי.

הדלי אוהב גוון ואוכל אקזוטי, כמו גם לערבב כמה וכמה מיני אוכל ביחד. במנגל הדליי הקולקטיבי כו-לם מנפנפים במרץ: הדלי, אשתו, ילדיו, וגם הכלב אוחז בפיו בשקית בונזו ריקה, ומנסה לתרום את חלקו. בגלל עבודת הצוות המובחרת, מוכנים השיפודים זמן רב לפני כולם, מה שמזמין אותנו לטקסי הטעימה שעורך הדלי לחבריו. הוא עובר ביניהם, מושיט כל שיפוד בתורו, ומזמין אותם לטעום. חבריו של הדלי הם האביזר החשוב בחייו, ולכן יודעים כולם שאבוי, לזה שלא יסכים: הוא יחשב לאנטי חברתי בעליל. אחרי שכמעט לא נשארו שיפודים, ומסעות השכנוע (תטעם, זה גדול! לפחות תנסה..) תמו גם הם, מתיישבים הדלי וחבורתו לאכילה מזורזת, שכן לא האוכל הוא העיקר, חס וחלילה, אלא החברות. ואכן, השיפודים נלעסים במהירות, ומפנים מקום לשירון קטן, גיטרה עולצת, או משחק קלפים שובב – כל זאת כדי להרגיש ביחד. אח, החברותא...
ציון - 6 בסולם נפנפי.

הדגים הוא המזל היצירתי שבחבורה. הוא מכיר שיטות נפלאות לחסוך בפחמים (אוסף זרדים בסביבה) במדליק (מדליק שלושה גפרורים מול הרוח במחסה כף ידו) ואפילו בשיפודים (חותך אותם באלכסון ושם אותם זה על גבי זה). גם הדרך שהוא מנפנף יצירתית במיוחד: נפנוף אחד למעלה, אחד הצידה, שנים באלכסון, ושוב אחד למעלה. אולי משום כך גם השיפודים שלו נראים בסופו של דבר שונים זה מזה: האחד חרוך כולו, השני בצדדים, והשלישי רק בפינות.

הדגים מכין צלחות מדליקות עם הרכב מנצח ובו ארטישוק, גרעיני תירס, חומוס של אבו גוש, וסלט מכרוב סגול. הדגים מתיישב לו במרכז האקשן, שם במרכז כל צלחת שיפוד וחצי, פותח את האמ פי שלו בבלוז איטי, ונהנה הנאה שלימה. אשתו והילדים מביטים באב המיוחד והיצירתי שלהם במבט גאה: תיכף בטח יקריא שיר שכתב במיוחד ליום העצמאות, יספר את שלוש הבדיחות הגסות המוכרות שלו, או ירד שוב בציניות על הכרס של מושיק.

בינתים החבר'ה נקבצים סביב, ורוח סיפורי המילואים של החטיבה מתחילה לרחף באוויר. הגדי מספר את הבדיחה השלישית מתוך האוסף המוכר שלו (בחורה גרוזינית שואלת את אבא שלה הגרוזיני...), וכולם צוחקים בפראות, למרות ששמעו אותה כבר עשר שנים בערך. מספר הבחור הזה, שחבל'ז. שאקל אמיתי!
ציון - 7 בסולם נפנפי.