בעבר התפתחו שיטות טיפוליות בעיקר סביב תיאוריות שפיתחו מטפלים כריזמטיים, אשר התבססו על ניסיונם רב השנים בעבודה המעשית עם מטופלים. הסיפור העומד מאחורי פיתוח שיטת ההתמקדות מתחיל מכיוון יוצא דופן: במקום לעסוק בטכניקה שבה משתמש המטפל, הוא מאיר דווקא את הטכניקה שבה משתמש המטופל.
פרופ' יוג'ין ג'נדלין מאוניברסיטת שיקגו חבר בשנות השבעים לצוות המחקר של קרל רוג'רס, הפסיכולוג המפורסם הנחשב לאחד מאבות הפסיכולוגיה ההומניסטית. רוג'רס עסק באותו זמן במחקר בתחום האינטראקציה הטיפולית. לצורך המחקר הוקלטו שעות רבות של טיפול פסיכולוגי בניסיון להבין למה טיפולים מסוימים מצליחים ומשפרים את איכות החיים של המטופלים ולעומתם יש כאלה שאינם מחוללים כל שינוי.
ג'נדלין בדק אינספור קלטות שתיעדו את המתרחש במרחב המתקיים בין מטפל למטופל. התברר לו בהדרגה שהאפקטיביות של הטיפול לא היתה תלויה בשיטה של אסכולה זו או אחרת. בכל השיטות נמצאו אותם אחוזי הצלחה פחות או יותר. מה שגרם להבדל היה קשור דווקא למשהו שהמטופל, שגרם לתהליך להיות יעיל ומחולל שינוי.
ג'נדלין הגדיר שני סוגי מטופלים: הראשון הוא זה ש"מדבר על הדברים", אדם שיכול לתאר תהליכים, מחשבות ורגשות. לרוב דיבורו שוטף. המטופל מהסוג השני התאפיין בעיקר ברגעי השקט. בצפייה במטופל זה, היה ברור לג'נדלין שמתרחש אצלו משהו, נוצר מגע עם חוויה פנימית כלשהי. המטופל עצר את דיבורו באופן טבעי לכמה רגעים ואז המשיך לתאר את תחושתו בהווה. ג'נדלין הסיק שיש אנשים שלהם מיומנות טבעית של הקשבה לתחושות הגוף המשמעותיות. לאנשים אלה הביא הטיפול תוצאות של ממש.
ג'נדלין מצא שניתן ללמד אנשים את היכולת הזאת. הוא פיתח את שיטת ההתמקדות, שהיא שיטה פשוטה למדי הכוללת שישה שלבים מובנים. השיטה אמנם צמחה מתוך שדה הפסיכותרפיה אך ג'נדלין עצמו מבהיר כי זו אינה שיטה המיועדת לפתרון בעיות פסיכולוגיות בלבד. הוא רואה בהתמקדות גישה שבצורתה הרחבה כוללת חזון חברתי על שינוי והעמקת רמת התקשורת והכבוד בין בני האדם. ההתמקדות יכולה לשמש ככלי בפתרון בעיות, גישור במצבי קונפליקט, בהתמודדות עם אלימות ובעבודה עם אנשים חולים.
סוד 'התחושה המורגשת'
ההנחה הבסיסית של הפילוסופיה העומדת מאחורי תהליך ההתמקדות היא שהחיים נחווים בגוף: כל רגש או מחשבה, כל זיכרון, כל מפגש וחוויה משאירים את רישומם וממשיכים להתקיים ברמה הפיזית. מכאן, לפי ג'נדלין, ישנו רובד של החוויה האנושית שהוא עמוק יותר מהאינטלקט ומהמודעות המנטלית. לרובד זה הוא קרא "התחושה המורגשת" (Felt Sense) - מושג תמים וטריוויאלי לכאורה - אלא שבשיטתו של ג'נדלין הוא המפתח לתהליכי שינוי ממשיים.
ג'נדלין טען כי התחושה המורגשת מכילה אינפורמציה, תובנות וידע רחב על העבר, ההווה והעתיד שלנו, והוא תיאר אותה כמו "הילה פנימית המקיפה כל דבר שאנו מרגישים ויודעים על נושא מסוים בזמן נתון". התחושה נחווית כתחושה פיסית אחת כוללת. כדי לחוות אותה נדרש מאיתנו לשבת בשקט במשך לפחות שלושים שניות ולנסות להרגיש אילו תחושות מצויות במרכז הגוף שלנו. לפעמים נוכל לתת לתחושה שם ברור, ולעיתים קרובות יותר תהיה התחושה עמומה וייקח פרק זמן מסוים עד שנוכל לתת לה תווית. חשוב להבין שתחושה זו אינה רגש, היא יכולה להכיל רגש אך היא אינה בהכרח רגש.
נשמע עדיין קצת מעורפל? ייתכן שדוגמה מוחשית יותר תעזור: את התחושה המורגשת אפשר לחוות כשנדמיין שני אנשים שאנחנו מכירים: כשאנחנו חושבים על המכר הראשון, למשל, אנחנו מקבלים תחושה לגביו שהיא מעבר לכל מה שנוכל לתאר לנו במלים. כפי שאומר ג'נדלין: "התחושה הפנימית המופיעה אינה מורכבת משביבי מידע נפרדים שאתה מלקט במוחך באופן מודע. במחשבה על הלן, למשל, אתה לא מונה בעמל רב את תכונותיה של הלן אחת לאחת. אתה לא חושב: 'אה כן הלן, גובהה 168 ס"מ יש לה שיער בלונדיני, עיניים חומות וכן הלאה. אתה גם לא מונה כל פרט במערכת היחסים שלך איתה."
המידע על המכר שנדמיין מגיע בבת אחת כתחושה פנימית משמעותית המורגשת בגוף. כאשר נדמיין את המכר השני, התחושה תתחלף באחת ונחווה תחושה שונה לגמרי לגבי האדם השני, גם היא תהיה מעבר לכל מה שנוכל לתאר במלים. כלומר, התחושות הללו מקפלות בתוכן הרבה יותר אינפורמציה ממה שהאינטלקט יכול לתפוס ברגע נתון.
כיצד מתרחש שינוי?
ההנחה הראשונה החשובה בשיטת ההתמקדות היא שעצם המגע האמפטי והשהייה עם התחושה המורגשת עשויים לגרום לתפנית, שינוי או הקלה. התפנית הזו אף היא משהו שנחווה בתחילה ברמת הגוף. היא יכולה להגיע כאנחה, נשימה עמוקה או כתובנה חדשה לגבי הבעיה. התחושה המורגשת עשויה להיות מעורפלת מאוד, עמומה למדי או עזה וסוערת, אך בכל מקרה עלינו לנסות לשהות עימה ללא שיפוט או ניסיון לשנותה. מתוך השהות המתמשכת עם התחושה המורגשת אנחנו יוצרים איתה דיאלוג חדש, מדברים איתה בכדי לברר מהי, מה נדרש לה ומה היא אומרת לנו.
דיאלוג זה עם התחושה הלא-מוגדרת הוא הנקודה המהותית השנייה בשיטה: ברגע שנוצר חיבור נכון בין הקונספט המנטלי בתודעתנו לבין התחושה המורגשת, הרי זה כאילו מצאנו את המלים המדויקות מתוך החוויה, המתארות את התחושה והן 'מרגישות נכון', ברגע זה חלה תזוזה פנימית חדשה. ג'נדלין מכנה שלב זה תנועה קדימה והוא מסביר שהתהליך נע תמיד בכיוון של צמיחה, גדילה וחיו?ת. למעשה, מדובר בתהליך שיכול להתרחש בתוכנו באופן טבעי אם רק נאפשר לו לקרות ונשחרר את מושכות השליטה על חוויות העולם הפנימי.
בספרה "כוחה של התמקדות" מספרת ד"ר אן וייזר קורנל על מטופל בשם טד שהיה מתוסכל בכל פעם שאישתו שאלה אותו מה הוא מרגיש והוא לא ידע איך לענות לה. הוא הגיע ללמוד התמקדות ולמד כיצד להיות מודע לתחושות הפנימיות: בחזה, בבטן, בגרון. בהתחלה הוא לא הרגיש דבר. הוא ניסה להתמקד בשאלה: "מה דורש את המודעות שלי עכשיו?" ואז שם לב שבטנו מתוחה. זו היתה תחושה מוכרת מאוד.
בשלב הבא התבקש טד להישאר עם התחושה ולהגיד לה "שלום". מכאן הוא חיפש שם מתאים שיתאר את התחושה. המלה שעלתה היתה "מתיחות". כאשר הפנה עוד סקרנות לעבר התחושה, עלתה המלה "פוחד". הוא חשב על המלה הזו וראה שאכן התחושה מגיבה למלה. הנטייה הראשונית שלו היתה להגיד לבטן שאין צורך לפחד. אך בהתמקדות ישנו עקרון עמוק של קבלת התחושות כפי שהן. לכן הוא פשוט נתן לתחושה להיות שם. אחרי זמן מה הוא שאל את התחושה "תגידי לי בבקשה, מה גורם לך לפחד כל כך"? לאחר שהות קצרה הבין טד שהחלק הזה פוחד, אבל גם פוחד להראות שהוא פוחד. עם ההבנה, רפתה בטנו מעט. זו היתה התפנית ההתחלתית.
טד המשיך בתהליך. הוא שאל את התחושה עוד ועוד שאלות והבין לבסוף שתחושת הפחד עולה מזיכרונות ילדות ופחד מכישלון. עכשיו הגיעה רגיעה של ממש. באותו יום כשאישתו שאלה אותו מה הוא מרגיש, השיב תשובה שגרמה לה לחבק אותו.
מתי ליבליך, MA בפסיכולוגיית מזרח-מערב מאוניברסיטת CIIS שבקליפורניה. מורה במכללת רידמן ומנחה קבוצות הדרכה למטפלים.