מה זה בכלל באבא

כשאני שומעת את המילה "באבא", הדבר הראשון שעולה לי בראש זה תמונה של הודי זקן, אפוף מסתורין ועשן, עטוי סחבות והילת קדושה, בעל שיער ארוך ומדובלל, שרשראות חרוזים סודיים לצווארו, מוט בידיו, מעשן איזו מקטרת פה ושם ובעיקר מבעיר מדורות קטנות לרגליו.

כך מצטיירים בעיני ישראלים רבים הנזירים ההינדים, אלה שפרשו מחיי המשפחה ונשלחו להפיץ את בשורת הרוחניות במסע ארוך ומתמשך. מעולם לא דיברתי עם באבא שכזה וגם לא ביקשתי להצטלם למזכרת. האווירה הכללית בהודו ומראה העיניים, עשו לי את זה יותר מאשר כל אשראם, מקדש ושיחות רוחניות בליווי מדיטציה. לכן, כשניגשתי לראיין את הבאבא הראשון בחיי הרגשתי מעט נבוכה. הרי מה אני בכלל יודעת על באבות חוץ מאשר עלי באבא ו-40 השודדים, באבא סאלי וגם באבא בובה וברבאבא.

אז קודם כל, ולא במפתיע, גם באבא בהודו הוא בעצם אבא, ממש כמו שהנוצרים מכנים את הכומר FATHER. "באבא הוא בעצם נזיר נודד, שעיקר הכוונה שלו היא בהתחברות לנשמתו שלו. בנאדם שעשה החלטה אישית להרחיב את המודעות ממודעות חומרית זמנית וחומרית, למודעות של נשמה נצחית חסרת גבולות. בהקבלה ליהדות, זה כמו רב", כך מסביר לי באבא גופל, באבא ישראלי, אזרח העולם, שפעם המשפחה והחברים מהשכונה בתל אביב קראו לו רון שני, אבל מאז שיצא למסע החיפוש העצמי שלו בהודו לפני 30 שנה, השתנו חייו ושמו, זה שקיבל ממורהו, גם הוא באבא, אותו פגש בהודו בשנת 82'.

הפגישה בינו לבין המורה שהסכים לקבלו כתלמיד, אירעה אחרי חיפושים ממושכים: "הסתובבתי הרבה שנים לפני שמצאתי את המורה שלי, עשיתי המון עליות לרגל, הסתובבתי בהרים, בערים, עד שהגעתי אליו, הרגשתי ממנו את האנרגיה הנכונה והחלטתי למסד את מצבי כעולה רגל ומחפש דרך. בפגישה איתו היתה מעין התאהבות, הבנתי שזה הבנאדם המתאים לי", . מספר באבא גופל.

באבא גופל, רווק בן 50, מסביר שהבאבות פורשים מחיי משפחה ולא מולידים ילדים, כיוון שכל תפקידם הוא להעביר את המידע הרוחני החשוב לאנשים "העסוקים". "בחברה ההודית, ברגע שיש לך אישה, משפחה, עשרה ילדים, עבודה ופרנסה על הראש, ברור שלא יהיה לך זמן להתעסק ברוחני ולמצוא את הדרך הרוחנית שלך. ממש כמו שהכוהנים והלוויים לא קיבלו נחלות ואדמות כדי שלא יתעסקו בעבודת אדמה ויוכלו להתעסק בנושאים קדושים, כך גם הבאבות פנויים מחיי משפחה כדי שיוכלו להסתובב בעם ולהפיץ את תורתם, מעין רופאים רוחניים שאפשר לגשת ולשאול אותם למה כואבת לי הנשמה. לכן, לא מדובר רק בעבודה רוחנית אישית, אלא באחריות חברתית, לאסוף את המידע הרוחני ולהעביר אותו אל העם", מסביר באבא גופל.

"בכל הדתות, בכל העמים ובכל חברה יש מקום מוגדר לאנשים האלה, שתפקידם הוא לדאוג למודעות שמעבר לחומר. בכל חברה יש משבצת שמסודרת עבור אלה שמתעסקים בשאלות רוחניות, ובהודו אלה הבאבות, שחיים חיי פרישות וגוזרים על עצמם חוקי סגפנות קיצוניים לעתים, בין השאר הם מצווים לא לגזור את שערות ראשם ולהתייסר בצומות ארוכים", הוא אומר.

גם אם פגשת באבא פוטנציאלי, שיכול להיות המורה שלך, זה עדיין לא מסיים את המסלול עבור מחפשי הדרך במבוך הרוחני. התלמיד צריך לשאול את ולבקש את הסכמתו של הבאבא להיות המורה שלו. הבאבא בדרך כלל יענה לו ב"אולי" והם יחלו לנדוד בדרכים יחדיו. כשיגיע רגע ההקדשה, ייערך טקס שבו חברי הקבוצה המלווה את הבאבא, יעניקו לתלמיד החדש סממנים מסוימים שמסמלים את עזיבתו את עולם המשפחות והריצה אחרי החומר, והכניסה לעולם הרוח: הוא יקבל חרוז מקודש, יפשיטו אותו מבגדיו באקט שמסמל את הגעתו לעולם כתינוק שזה עתה נולד, ימרחו על גופו אפר והבאבא המורה ילמד אותו את המנטרה המסוימת לקבוצה.

מה המנטרה שלך? אני שואלת את באבא גופל, שלא מסכים בשום פנים ואופן לגלות לי: "זה עובר ממורה לתלמיד מאז ימי קדם וזה נשאר בין מורה לתלמיד", הוא אומר. "לא משחקים עם מנטרות!".

המנטרה היא אחד הכלים שיובילו אותו למטרה, והמטרה של באבא גופל היא חד משמעית: "בפשטות", הוא אומר, "לנצח את המוות ולא למות יותר. אני לא רוצה להתפגר סתם כך, אלא שבזמן מותי אהיה מחובר לנשמה שלי, שתמשיך להיות נשמה נצחית. כלומר, לעזוב את הגוף הפיזי והפסיכולוגי, אבל לא למות".

איך הוא מתכוונן למטרה שלו? "לפני 30 שנה יצאתי לדרך, הגעתי להחלטה מה הכיוון שלי, לא בניתי משפחה, אני לא עובד, אני די הולל, עצלן ומסתלבט, כיוון שעשיתי את ההחלטה לא להיכנס לענייני חומר. פעם הייתי עובד שבוע ומחזיק את עצמי חודשיים. אני לא צריך הרבה, פעמים רבות גרתי במערות או בטיפי, הלכתי ברגל במקום לקנות אוטו וצמצמתי את הצרכים שלי לאוכל בלבד - קצת חלב, לחם, עדשים, פירות וירקות. אני לא רוצה לעבוד כדי לא לבזבז את הכסף שלי על שטויות. אני חי בדרכים, ישן אצל חברים, חצי שנה אני בחו"ל, שלושה חודשים אני בארץ".

אחרי 30 שנות רוחניות באבא גופל מעיד שהוא יכול להצביע על סימנים בדרך, כיצד עלה בדרגה הרוחנית ועל התהליך שבו המודעות שלו השתנה והתפתחה. אבל, הרבה לפני שמתחילים להרחיב את המודעות האישית ולהפיץ את האור, החיפוש אחרי הדרך מתחיל, לדברי גופל, בהתנהגות.
"קודם כל, כל אחד צריך ללמוד איך להתנהג עם הסביבה, לא לפגוע בה ובאנשים סביבך, להיות נקי מכעסים. החוק 'ואהבת לרעך כמוך', או 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך' הוא חוק אנושי ששייך לגזע האנושי, ולא רק ליהדות. צריך לעבוד על הנקודות השליליות שקיימות בכל אחד מאיתנו וכמובן, אי אפשר להתפטר מהן אלא לעשות מדי פעם הפסקה בין המחשבה למעשה".

לבאבא גופל אין תלמידים, אבל "יש לי הרבה חברים שאומרים לי תודה שעזרתי להם לשנות את החיים", הוא אומר. לעומתו, לבאבא קטיה, שיגיע באפריל הקרוב מהודו לישראל כאורח פסטיבל בוםבמלה, יש חסידים רבים בעולם, אשרמים ובתי ספר שהקים. כיום הוא מתגורר בג'אבלפור ליד נהר נרמדה, ובאבא גופל מצייר אותו כ"באבא של המאה ה-21". הוא בן 70, אבל נראה כמו בן 50, אדם שעשה את דרכו בממסד הדתי ההודי, טיפס אט אט מעלה והיום הוא יושב במקום מאוד מכובד.

הוא ערבוב יפה של באבא הודי מההיי-קלאס עם באבא מסורתי. הוא פגש בנדודיו פריקים, נקשר אל אנשי הריינבו ואל תורת הניו-אייג' שמביאה התפרצות של רוחניות חדשה.

באבא קטיה יגיע, כאמור, לפסטיבל בוםבמלה, שיתקיים ב-13-15 באפריל, כשאחת ממטרותיו העיקריות היא קירוב לבבות וחיבור בין עולמות תרבותיים ודתיים שונים וקיום נקודת מפגש להיכרות עם תרבות הניו-איי'ג. באבא קטיה יענה על שאלותיהם של תועים ותוהים, כדי "לפתוח את הראש" ולעזור לאנשים שהם קצת אבודים.

"הוא לא קוסם", מדגיש באבא גופל, "אבל אם מגיע המפתח שמתלבש על המנעול, הוא יידע איך לפתוח את הדלת לכיוון החיובי".

לקראת הפסטיבל מעניק באבא גופל טיפ לצעירים שמחפשים את הדרך בהודו: "המסך בין המציאות הזמנית החומרית, לבין המציאות הרוחנית הנצחית, הוא דק יותר בהודו, לכן, למי שנוסע לשם ונמצא שם - ולא נתקע בראש ובמנטליות הישראלית של להשיג כמה שיותר בכמה שפחות - נקרית ההזדמנות לקבל קו שיזכיר לו לאורך כל חייו שיש אלוהות, שיש נשמה נצחית. כשאתם שם ואתם פותחים את הראש, אמא הודו יכולה לתת לכם הרבה פירות בצורת תובנות. רק צריך להיפרד מישראל כשמגיעים לשם".