נשים וגברים בעולם הרוחני

בעולם הרוחני מקובל ש"אנרגיה נשית" היא עניין ראוי וחיובי, אבל זכריות, גבריות וכדומה הם ביטויים שלחלקנו נשמעים כמעט כקללה. בדרכנו אל עולם הרוח למדנו - אנחנו הגברים שוחרי הרוחניות של העידן החדש - לגלות את הנשי שבתוכנו ולהתכחש לגבריות, שלא ממש היה ברור מה טוב בה.

לפי המודל הגברי שעל ברכיו חונכנו, לפי המודל שעדיין מטופח בחום בישראל הצבאית, צריך הגבר להיות ברנש קשוח, אחד שלא מבטא רגשות ולמען האמת הוא לא ממש מרגיש הרבה, כך שאין זו בעיה גדולה עבורו לא לבטא רגשות. הוא צריך להיות חזק. מנצח. לא מדבר הרבה. רצוי שהגוף שלו יהיה מפותח ושרירי, אבל תנועות הגוף שלו, לעומת זאת, מוגבלות - הוא לא יזיז את האגן, למשל, כמו "בחורה".

הגבר הזה, שהורגלנו להכיר דרך מערבונים וסרטי פעולה, דרך כדורגל ועולם העסקים, הוא מצליחן, תחרותי, לא רגיש, לא מתקשר ואף נוטה לאלימות. הגבריות המאצ'ואית שהכרנו היא גבריות אגרסיבית, מדכאת, רומסת, בלתי מודעת לעצמה ורחוקה מרוחניות כמרחק אנטארקטיקה מכוכב הצפון. כתוצאה מכך התעוררה בעולם התנועה ההפוכה.

שנות השישים של המאה העשרים הצמיחו את ההיפים, שלימדו את העולם שגברים יכולים לגדל שיער ארוך, לענוד עגילים, לחייך במסטוליות גמורה, להתמזג עם הטבע, לשיר עם גיטרה, להרגיש, כן - להרגיש, ללכת עם לב פתוח, לבכות! ליהנות מלבוש מתנפנף ולרקוד ריקוד חופשי בתנועות עגולות. גברי העידן החדש למדו עד כמה מעוותת הגבריות המאצ'ואיסטית שהוצגה לפניהם בידי החברה.

אלא שבמובן מסוים הרחיקו הדברים לכת עד כדי כך, שכגברים של העידן החדש למדנו לפתח בתוכנו את האלמנטים הנשיים עד ששכחנו את עצמנו - את הגבר שבתוכנו. אבל הרי זה לא ייתכן! אם יש גברים בעולם, ברור שאין זה רק מסיבה של חוסר התפתחות אבולוציונית. לכן ראוי לנו לשאול בבהירות: מהי המתנה הרוחנית של הגבריות לעולם? האם יש איזושהי מעלה לזכריות, לדרך החשיבה הגברית ולדרך ההתנהגות הזכרית, או האם זו רק מין מוטציה שדרושה לשם רביית המין האנושי, אבל מבחינה רוחנית אין לה ייחוד ומעלה?

ההתעוררות הרוחנית מתבססת כיום בעיקר על העצמת הדרכים הנשיות. אני עצמי כתבתי על כך לא מעט, כתיבה שלוותה את המסע האישי שלי לגילוי הפן הנשי שבי - את השכינה הפנימית, את "בת המלך שאבדה", בלשונו של רבי נחמן מברסלב, או את ה"אנימה" בלשונו של קארל גוסטב יונג. המסע של הגבר לגילוי הנשי שבו, הוא מסע חשוב ואף הכרחי.

מי שלא עושה את הדרך הזו אל האנימה, אינו מסוגל לעמוד על סודות נשמתו, לגלות פנימיות, יצירתיות אמיתית ואף להתקשר בעומק לאישה בשר ודם, כיוון שללא הרף הוא יחפש בנשים שמחוצה לו את הנשי שבתוכו, לא ימצא, יתאכזב ויאכזב, וימשיך את חיפושיו אצל אישה אחרת וחוזר חלילה.

המסע אל הנשי הוא הכרחי להתפתחותו הרוחנית של הגבר, ולכן מדגישה התנועה הרוחנית של ימינו בצדק את "התהליך", את "הדרך", ולא את השגת המטרה או התוצאה. התהליך הוא עניין נשי מטבעו (כמו ההריון) בעוד התודעה הממוקדת בהשגת התוצאה היא גברית. מבחינת התודעה הזכרית כשלעצמה, השגת מטרות, ביצוען וסימון V בנפש זו דרך הקיום, כמו הזכר הביולוגי שמעוניין להצליח לפתות נקבה, לחדור אליה ולהזריע בה את זרעו. בזה נגמר עניין ההפריה מבחינתו. הנקבה היא זו שממשיכה בתהליך, זו שמבחינתה ההפריה היתה רק תחילת הדרך של ההריון, הלידה, ההנקה וכולי.

ואכן - כשלעצמה דרך הקיום הזכרית הזו היא שטחית ואומללה. היא מפסידה את כל חוויית החיים, היא אטומה לכל העושר שקיים בתהליך ולא בתוצאה. לכן אנחנו אמונים בעולם הרוחניות על תרגולים להעלאת האלמנט הנשי בשדה היצירה או הטיול בטבע, המדיטציה או הטיפול, תרגולים שבהם תשומת הלב מופנית אל התהליך ולא כל כך אל התוצאה.

התנועה הרוחנית של ימינו מלמדת את דרכי הנשיות לגברים ולנשים כאחד. עבודה במעגל, הדגשת התהליך, ביטול ההיררכיה, ביטוי רגשות, ריקוד עם כל הגוף, איך להתמזג עם הטבע, לזרום לזרום לזרום, לנשום, להכיל את מה שקורה, לתת מקום (כמו ברחם, שנותן מקום להתפתחות חיים בתוכו). העולם הרוחני שלנו מלא נשיות, וזה מבורך. אבל בתוך התהליך הנפלא והחשוב של העלאת הנשיות מתהום הנשייה, אנחנו, הגברים, שכחנו קצת מי ומה אנחנו ובשביל מה אנחנו קיימים בכלל.

לכן אני רוצה להיזכר כאן, יחד אתכם, בזכריות ובמה שיש לה לתת לעולם, כי למען האמת - לולא נדע זאת היטב, נהיה תמיד מתוסכלים. הגברים יהיו מתוסכלים משום שמשהו עמוק חסר בכל הדמות הרוחנית הנשית שלמדו לסגל לעצמם, והנשים-גם הן זקוקות באמת לאנרגיה גברית לידן ובתוכן, אנרגיה גברית שתחדור אליהן ותשפיע את ברכתה הייחודית, וכשאין מי שיעשה את זה בשבילן וברמה גבוהה - זה מתסכל. כל עוד זה לא קורה כי כולנו גברים רוחניים כאלו, ניו-אייג'ים כאלה, רינבואיסטים כאלה, רוקדי מעגלים, מעשני מריחואנה, חולקי רגשות - גם הנשים מרגישות שמשהו חסר, והן (כרגיל) צודקות.

אבל לפני שאמשיך עלי להבהיר משהו חשוב: כשאני מדבר על זכרי ונקבי אינני מדבר על גברים ונשים, למרות שעד עכשיו השתמשתי במונחים הללו. השתמשתי בהם משום שכך נוח יותר להשתמש בהם, בהכללה, ומשום שלמרות שגם בתוך הגבר וגם בתוך האישה קיימות האנרגיות הזכריות והנקביות כאחד, מכל מקום רוב הגברים (לא כולם), נוטים להיות יותר זכריים ורוב הנשים (גם כן לא כולן), נוטות להיות יותר נקביות.

יש מי שיחשוב שזה ממש לא ראוי לכתוב כך על גברים ונשים. הפמיניזם הקלאסי דגל בכך שאין כל הבדל אמיתי, מהותי, פסיכולוגי ורוחני בין גברים ונשים, שכל ההבדלים הללו נכפו על נפשותינו בלחץ החינוך למוסכמות החברה. אבל כבר שנים לא מעטות שחוקרות ידועות בתחום חוזרות ומגלות כי יש לאישה "קול" ייחודי, ששונה במהותו מהלכי הנפש של הגבר

האנרגיות הזכריות והנקביות, הן אנרגיות בסיסיות של הקיום על פי הקבלה. הסינים אפיינו את האנרגיות הללו כיין ויאנג, ובחכמתם סימנו במעגל הטאואיסטי הידוע נקודה של יין בשיא היאנג ונקודה של יאנג בשיא היין. בשפה הקבלית אנחנו קוראים לשני סוגי האנרגיות הללו בשם "עיגולים ויושר". "עיגולים" זו החיות הנקבית הבסיסית שמרכיבה כל נקודה במציאות, והיושר זו החיות הזכרית שמרכיבה אף היא כל נקודה ונקודה במציאות. אלא שלא כל הנקודות שוות, ובחלקן יש יותר מרכיב עיגולי מאשר יושרי, ובחלקן יש יותר יושר מעיגולים.

לכן ישנן מציאויות שנוטות יותר לעיגולים ואחרות שנוטות יותר לכיוון היושר. אולם הכלל הוא שככל שנקודה מסוימת נוטה יותר להיות מובהקת באנרגיה מסוג אחד היא מחפשת ומבקשת את האנרגיה ההפוכה שתשלים אותה. העיגולים והיושר, הנקבי והזכרי, הם כמו שני קטבים מגנטיים, וככל שקוטב אחד טעון יותר, כך הוא מבקש השלמה מן הקוטב השני, ומחפש שיהיה גם הוא טעון היטב באנרגיה ההפוכה כדי שישלים אותו.


אוהד אזרחי הוא רבה של קהילת "המקום", קהילה של היהדות המתחדשת שמרכזה במצוקי דרגות, סמוך לים המלח.