רוקד עם זאבים

כשהתחלתי לחקור את עולם הזאבים לא ממש הכרתי את החיה עצמה, אלא את הזאב כסימבול, מכמה נקודות מבט. הופתעתי להכיר את עולמם ולא ציפיתי לפגוש את מה שאני עומד לכתוב לכם עליו. המחקר שלי נעשה דרך צפייה בסרטי טבע וקריאת ספרים ומאמרים. ככל שקראתי יותר, התברר לי למה כל הזואולוגים שיצאו לחפש תשובות במסגרת משלחות מחקר, חזרו מופתעים כמוני, כשהם מתקשים להסביר כיצד ייתכן שהזאב - חיה כל כך נבונה, רגישה, גאה ומשפחתית בשורש הווייתה, הפך להיות אחד האויבים הגדולים של המין האנושי. הזאב היא אחת החיות שהפחידה יותר מכל את המין האנושי, ובשל כך נשנאה, נרדפה והושמדה. עד היום אנו רואים בעיניינו את הזאב הגדול הרע, אך למעשה מפחדים לחינם ממיתוס או סימבול שגוי.

הזאב הוא חיה אינטיליגנטית ופקחית. לומד מהר ויודע להסיק מסקנות. הזאבים חיים בלהקה, שהיא למעשה משפחה או קהילה, בעלת סממנים אנושיים: הם מנהלים חיים סוציאליים מלאים, דואגים לפצועים, לנקבות הרות ולגורים, לפעמים אפילו על חשבון עצמם הם. אמנם לכל להקה יש מנהיג, אולם הוא בעל חובות, לא פחות מזכויות, ושאר בני הקהילה רואים בו כדמות תומכת, מסייעת ומגינה. המנהיג לוקח על עצמו את החובה לשרת את הקהילה ולעזור לה, והקהילה מצפה ממנו להיות הראשון שייצא לצייד ולהגן עליה בשעת סכנה.

הזאבים מלאי רגש, גאים, אוהבים ומשפחתיים. בין הזאבים נרקמים קשרי אהבה ומצב רוחו של זאב בודד עשוי להשפיע על הקהילה כולה. הם מרבים לגעת אחד בשני ולשחק יחד. הם מסוגלים להביע אהבה ועצב, וכשזאב שפרש לכמה ימים, חוזר ללהקה, הוא יתקבל בברכות התרגשות ושמחה, המלוות ביללות ושירה, כן שירה!

חיי הזוגיות חשובים לזאבים, ולרוב, בני זוג יישארו יחד כל החיים. הזאב תומך בבת זוגו בכל עת ובשעת לידה התנהגותו יוצאת דופן, וכוללת תמיכה פיזית ונפשית. בזמן הלידה הוא יתנהג כמו בעל הממתין לבשורות המשמחות מחוץ לחדר יולדות, ולאחר הלידה יקבל אותה בשמחה גדולה, ממש כמו זוג נאהבים לאחר פרידה ארוכה.

כל הקהילה מטפלת בצרכיהם של גורים הזאבים. חלק מהזאבות האחרות בקהילה, שלא המליטו, יפתחו סימפטומים של הריון מדומה, ביניהם ייצור חלב והזנת הגורים הצעירים.

הזאבים הם חיות חברותיות. הם אינם מתקיפים בני אדם, אפילו כאשר הם נשבים. במקרים רבים בהם מחלצים בני אדם זאב ממלכודת, הזאב לא ינשוך ואף לא ינהם לעבר המחלץ, למרות הכאב הנורא - תכונה כמעט בלתי אפשרית אצל חיות אחרות.

אז איך קרה שדווקא הזאבים, בעלי התכונות האנושיות כל כך, הפכו לאויב כה גדול של האדם? מה יש בזאבים שכל כך מפחיד אותנו וגרם לנו לרקום אגדות וביטויים רבים שמתארים את הזאב כחיה רעה, עוינת ומסוכנת: כפה אדומה, פטר והזאב, "אדם לאדם זאב", "זאב בודד". הרי כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם המציאות, עם עולמם ההרמוני והמדהים של הזאבים. מעולם לא נמצאו עדויות לעוינות בין זאבים לבני אדם: הזאבים לא חטפו תינוקות ולא התקיפו אנשים, ורוב הזואולוגים שיצאו לחקור את עולמם הפכו מהר מאד להיות חלק מהקהילה שלהם. בפועל, דווקא חיות אחרות, למשל צבאים, מתגלים כמסוכנות הרבה יותר ומתקיפות בקלות רבה.

כדי לענות על הפחד פניתי למקורות שלי – ביניהם ההומיאופתיה. את התשובות מצאתי בתרופה: Lac Lupinup, המופקת מחלב אם של זאבה. התרופה ניתנה לאנשים בריאים, במטרה לבחון אילו סימפטומים הם מפתחים. תהליך זה נקרא proving, (מומלץ לקרוא בשלב זה את המאמר "חוט הגורל" בקישור המצורף לכתבה).

קבוצת הסימפטומים הראשונה שפיתחו נוטלי התרופה, כללה תחושות שליליות וחלומות על פחד וסכנה. אחוז ניכר דיווח על חלומות בהלה בהם מרעילים אותם, חלומות על מות קרובים וילדים מורעלים. לא נחסכו החלומות על רצח, אלימות, הצתה ותחושת קורבן. חלקם חשו בחרדה לא מוסברת התוקפת אותם פתאום או בתחושה לא מוסברת כי הם עומדים למות, להירצח ושהם חייב לברוח.

חלומות נוספים עסקו בפולשים למיניהם כמו גנבים. חולמים רבים דיווחו על תחושת זרות ואי שייכות, בדידות ואפילו על תחושה כי הם רוח רפאים ולכן לא מתייחסים אליהם. רבים דיווחו כי קיימת בהם תחושה שהם לא שייכים למשפחה שלהם, תחושה שהם לבדם בעולם.

לצד הסימפטומים השלילייים, הופיעו גם סימפטומים "חיוביים", שכללו צורך לשחק ולהשתעשע, לשיר ולרקוד, חיזוק תחושת המשפחתיות וניסיון להתקרב יותר אל בני המשפחה. המשתתפים גם דיווחו על התעוררות רוחנית, תחושה כי הם מוארים ותחושות התעלות.

שלל הסימפטומים סייעו לי לאתר את התמצית, אליה ניתן לייחס את סימבול הזאב. את הרמז הראשון קיבלתי מאחד הדוחות היומיים שסיקרו את מתן התרופה. אחד המשתתפים בניסוי ציין שמאז שהוא נטל את התרופה הוא חי בתחושת סכנה. הוא כתב כי מקונן בו הפחד שלא יהיה המשך קיום למשפחה שלו. כי יש לו תחושה שהוא והמשפחה שלו לא ישרדו ולא יהיה לו המשך.

את הרמז השני קיבלתי כשהתגלתה לי העובדה, כי בתקופת מלה"ע 2 הושמדו למעלה מ-200,000 זאבים על ידי הנאצים והזאבים, שהיו היונק השכיח ביותר העולם, הפכו לחיה בסכנת הכחדה.

כל אלה הובילו אותי למסקנה, שתחושת הפחד והסכנה לא מבטאת רק פחד ממוות, אלא גם פחד מהאחר, מהשונה שיחדור לחיינו ויהפוך אותם על פיהם. דווקא האנושיות וההרמוניה בהן חיים הזאבים מרתיעה אותנו. אנו מפחדים פחות מחזות הזאב, ויותר מהשונה-דומה שהוא מייצג. אולי אנו מפחדים שאנחנו ומשפחתנו נהפוך לאחרים ובכך נפסיק להתקיים בצורה המוכרת.

וזה לא נעצר כאן - יסודות האדם-זאב קיימים בכל תחום: זהו אותו הפחד העולה כאשר הבת האשכנזית יוצאת עם אתיופי או כשהבן החילוני מסתובב עם חוזרים בתשובה. זהו בסיס הפחד שלנו מגזעים אחרים ואולי אפילו תחילתה של הגזענות. זהו לא רק פחד מהאחר והשונה, כי אם הפחד שמה שיש לנו יהפוך להיות אחר, שמי שאנו יפסיק להתקיים, להיות.

הנצרות קושרת את הזאב לשטן ורואה בו חיה עקשנית, אכזרית ורעה, שמסמלת עבור את הכפירה. אולי כאן ניתן לזהות, באופן סימבולי, את הפחד של הנצרות העתיקה מפני השונה. ייתכן שחלק מהסיבות בגללן יצאה הנצרות למסעות המיסיונריום, היה בשל הפחד מדתות אחרות, שאיימו על קיומה המוחלט של הדת הנוצרית. למרות הכל, עד היום נשארו בנו שרידים רבים מתקופה זו, והאנושות עדיין ממשיכה לראות בזאב דמות מפחידה ומאיימת.

לעומת הנצרות, האינדיאנים והמסורת השאמאנית מדגישים את תכונותיו החיוביות של הזאב. כאן נפגוש את הזאב כסימבול של חוכמה, ידע וכמורה לחיים. זהו המורה האמיתי אותו החניך פוגש בדרכו אל ההארה. השאמאנים קוראים לנו ללמוד מהזאב כיצד לחיות חיי חברה פוריים ויחד עם זאת לשמור על האינדיבידואל המתקיים בתוך החברה. הזאב עבורם הוא ייצור חברתי, המשתף את החברה בידע שלו - ומכאן כוחו, אולם יחד עם זאת הזאב לומד לשמור על הייחודיות שלו.

יללת הזאב מבטאת עבור האינדיאנים את היכולת הקיימת בנו להעלות את הידע הקיים בתת-מודע שלנו אל המודע. לרוב, הזאב מתחבר עם הירח וחיבור זה הנו חיבור בין שני מיתוסים העוסקים בתת-מודע וכאן כאילו הזאב משתמש בסימבול הירח כדי לחדור עמוק יותר לנבכי התת-מודע. עבור השאמנים יללת הזאת היא ריקוד המחבר אותנו אל הנשמה והתת-מודע ומאפשר לנו לחזק את החלקים האינטואיטיביים הקיימים בנו.

צד מעניין הקיים בזאב, שהפך למיתוס, הוא כישוריו כצייד. הזאב הפך להיות סימבול המייצג את הצייד הערמומי האמיץ, היודע גם לצוד וגם להשתמש בידע זה בכדי להגן על עצמו ועל המשפחה שלו בפני אויבים.

בקלפי הטארוט לא נפגוש הרבה זאבים, והזאב היחידי הנמצא בחבילת הריידר יעמוד לצד הכלב בקלף הירח. כאן יבואו לידי ביטוי רוב תכונות הזאב: המסע אל התת-מודע והחיבור עם המורה הפנימי. אולם הזאב והכלב עומדים בצידי הדרך, אחד מול השני וכאילו מאיימים על הצועד בדרך. ייתכן והפחד שלנו כאן, אותו מייצג הזאב, הוא בראש ובראשונה מפני התהליך הלא נודע שבסופו ישתנו חיינו מבלי הכר. אולי כדי לגבור על הפחד מפני הסימבול של הזאב, אנו צריכים להיות מוכנים להיות שונים בסוף התהליך, אז נוכל לצאת למסע כמו שצריך ולעשות עוד צעד לכיוון השוטה.


© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של 12 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.