נפש האדם - הישות האנרגטית, מתקיימת בעולם פיזי ומוחשי, בתוך "בית" שהוא למעשה הגוף שלנו. אחד מחוקי הקיום הראשוניים הוא הצורך לתחזק ולהגן על גופנו. דבר בסיסי שהגוף צריך, הוא מקלט פיזי.
האדם הקדמון גר במערות, האסקימוסים גרים באיגלו מקרח, אחרים מתגוררים בבתי טיט, צריפי עץ או גורדי שחקים. המשותף לכולם הוא, שכולם מעניקים מקלט. "משחק המקלט" הוא חלק מאמנות הקיום ההרמוני עם היקום המוחשי. העולם האנרגטי שלנו מושפע מן הגשמי ולהיפך, ועל זה מבוססת תורת הפנג שואי כולה.
וזה פשוט - מגורים בכרך סואן, בדירה צפופה עם נוף לשכנים שרבים כל היום, הם בעלי השפעה שונה על חיינו, מאשר מגורים בבית פרטי עם גינה במושב ליד הים. לכן, גם אם אינכם מגדירים את עצמכם כאנשים רוחניים, עדיין כדאי לכם ללמוד ליצור לעצמכם מקלט תומך. תופתעו לגלות של"משחק המקלט" יש חוקים, בהם אתם משתמשים באופן אינטואיטיבי ואפילו אם לא תפעלו לפיהם, תוכלו לשרוד את המשחק.
אבל הפנג שואי לא מדבר רק על "לשרוד", אלא על הרמה הבאה, של הרמוניה עם היקום ומימוש הסרט של החיים שלנו, כך שנהנה לצפות בו ונהנה מהתפקיד הראשי שאנחנו מגלמים, בניגוד לחיים בסרט שמחכים שייגמר כבר, מלאים ביקורת על השחקן ראשי.
לחיות בעמק החולה
הדבר הראשון שאנחנו רוצים להשיג כשאנו באים ליצור לעצמנו מרחב הרמוני אופטימלי, הוא לטהר את המרחב ולנקות אותו מעיכובים ודאגות. מרחב חדש, נקי, ללא כבלים ומגבלות. אני מדברת על הדבר הפשוט ביותר - סדר וניקיון: לעולם אל תמעיטו בערך האפקט של אי סדר, אגירה ולכלוך על החיים שלכם. כשמישהו מספר לי שהוא תקוע, אני יודעת כמעט בוודאות שאם אבקר בביתו אמצא אצלו אי סדר, לכלוך ואגירה ברמות שונות.
אנרגיה בריאה היא אנרגיה זורמת. כשאנרגיה נתקעת היא הופכת להיות כמו מים עומדים. מים כאלה, הופכים בשלב מסוים, לעכורים ומתחילים להסריח. אי סדר, לכלוך ואגירה הם סימבול לאנרגיה תקועה ומשפיעים על חיינו בדיוק כמו שביצה של מים עומדים משפיעה על היצורים החיים בתוכה.
כל שאתם צריכים הוא להיזכר בחטף בסיפורי ייבוש הביצות בעמק החולה, יתושי האנופלס מפיצי המלריה והמוות שליווה את האיזור.
אפשר לראות שבשום פנים ואופן לא ניתן היה לחיות בעמק החולה, לולא יובשו הביצות - תנאי ראשוני למחייה, היה עבודת טיהור קשה ותובענית.
אחד מהעקרונות הבסיסיים בפנג שואי, אם כן, הוא להימנע מאגירה, לשמור על סדר וללמוד להיפרד. רוב האנשים שחיים באי סדר, מודעים לעניין, אבל אין להם אנרגיות לסדר ולארגן. הם עייפים ותמיד יש להם דברים דחופים יותר מאשר לנקות ולמיין. כל הרעיון מצטייר עבורם כעבודה קשה ובלתי אפשרית. והגישה הזו הגיונית: עומס של חפצים יוצר עומס מחשבתי, בלבול וקשיים בריכוז. חפצים שנאגרים ואין בהם צורך עוד, נערמים זה על זה ועוטפים אותנו בכבלים סמויים מהעבר. האגירה גורמת לקרקוע. אנו פוחדים לאבד את מה שיש לנו ולאט לאט, לא נשאר לנו מקום להכניס דברים חדשים לחיינו.
האגירה ואי הסדר משולים לשרשרת ברזל שקשורה לקרסול. אנו רוצים להתקדם קדימה, אולם העבר שואב אותנו אחורה. לא פלא שאנו תשושים ומוותרים. אגירת חפצים משולה גם לאגירת רגשות ודפוסים מן העבר. אנו נשארים בעבר, בשעה שהעולם השתנה.
שמירת הבגדים שלכן מהתקופה שלפני ההריון, לא תחזיר אתכן למידה 38. גם שמירה של הבגדים מהימים שעשיתם ספורט בתיכון, לא תוריד לכם, גברים יקרים, את הכרס. אנו מתרפקים על העבר והמקסימום שיש לנו הוא ארון מפוצץ בבגדים ותחושה של "אין מה ללבוש". אז השאירו את העבר במקומו ותאהבו את עצמכם כמו שאתם היום. מתוך ההבנה הזו תיצרו לכם עתיד נקי ומלא הזדמנויות.
בתחומים שונים של החיים.
חיו כאן ועכשיו - "טהרו" מערכות יחסים וקריירה וחדשו אותן במידת הצורך. הרבה מאיתנו חיים שנים עם בן הזוג של "בינתיים" ובעבודה של "עד שאני אמצא משהו אחר". תשקלו שזו הונאה. אנחנו חיים עכשיו ולא SomeDay . כל זמן שלא תפנו את העבר מהעתיד שלכם - לא תיצרו מקום למשהו חדש. השאירו את העבר בעבר כי היום הוא העבר של מחר.