קשיי נזילות

למי שלא שם לב, חזרתי מחופשה בת חודש בה לא כתבתי על יוגה. אני מנסה לתרץ לעצמי מדוע לא מצאתי את אורך הרוח או ההשראה לשבת ולכתוב, כי הרי לא חסר לי אף פעם מה להגיד ובמיוחד כשמדובר על יוגה.

אולי היה זה החום ובמיוחד הלחות ששברו אותי, או אולי דברים אישיים יותר כמו זה שעברנו דירה. חודש אוגוסט הוא חודש שבו הרבה מרכזים ומורים ליוגה לוקחים פסק זמן וסוגרים את הבאסטה. אני לא יודעת אם זה בגלל התלמידים שרוצים חופש או אולי אלו דווקא המורים שזקוקים למנוחה, בכל אופן גם אני הנחתי החודש לכתיבה ואף צמצמתי את המפגשים עם תלמידיי לפעם בשבוע בלבד.

נראה שגם באימון האישי חלה איזו האטה. כנראה שיש משהו בחום שדורש להוריד הילוך. אולי הטישטוש או הזעה שלא מפסיקה ליזול הם אלו שכופים לעשות את הכל יותר לאט וברכות, הן מבחינה פיזית והן תודעתית. בתחילת החודש ביקרתי בבירתנו ירושלים לסדנת יוגה בת שבוע ימים. היה זה פסק זמן מרענן והסדנה ענתה על כל ציפיותיי. בסוף כל יום חזרתי לתל אביב, וכשרק יצאתי מהרכב הייתי מתמלאת זיעה מכף רגל ועד ראש. באותו רגע היתה אוחזת בי בחילה והרגשתי כאילו אני נהיית חולה.

הלחות בתל אביב היא אכזרית ומצאתי שהיא משפיעה עמוקות על האימון. השאלה החוזרת ונשנית האם להדליק מזגן היא אחת מהמחלוקות הגדולות ביותר ביוגה ומובילה לדיונים, תלונות והפסקות מציקות באמצע השיעור.

אני חושבת שעדיף כמובן, לא להשתמש במזגן ולתת לחום הטבעי של הגוף להתעצם (אותו חום הנקרא בסנסקרית טאפאס והוא ה"אש" של האימון), אבל אני כמובן לא פאנטית ובמקרים מסוימים צריך להודות שפשוט אין ברירה. ישנן שיטות מסוימות שמבוססות על הזעה מסיבית ככלי לניקוי. ימים מסוימים בקיץ התל אביבי יכולים בקלות לגבור על שיטת ביקראם יוגה, שבה מתרגלים יוגה בחדר מחומם לארבעים מעלות חום. בכל אופן עכשיו כבר מתחיל להתקרר מעט והלחות נרגעה ואיתה גם ההזעות והלאות. אני חוזרת להתאמן וזונחת לאט את המגבת שהיתה חלק בלתי נפרד בפק"ל האימונים וגם חוזרת ללמד פעמיים בשבוע.

אבל חכו חכו. עוד לא הסתיים הסיוט של הקיץ וכבר מבצבץ לו האיום הבא - הרבה הרבה אוכל, אי סדירות באימונים, בשיעורים ובתלמידים.היזהרו. החגים באים.