בראש אחד

טלפתיה היא אינפורמציה הנשאבת ממוחו של אדם אחר. הניסיונות המדעיים המשמעותיים הראשונים בחקר תופעת הטלפתיה, נעשו בשנות ה-30 באוניברסיטת דיוק שבקרוליינה הצפונית, על ידי ד"ר ריין אשר הקים מחלקה לחקר התופעות העל חושיות, בה הוא חקר תופעות של טלפתיה, ראיה בהירה, וידיעה מוקדמת. במסגרת ניסוייו, השתמש בחמש סדרות של 5 קלפים אשר זכו לכינוי קלפי זנר. הקלפים ניתנו לזוג נבדקים, כאשר האחד הוגדר כ-"משדר" והשני כ-"קולט".

המשדר טרף את הקלפים והניחם על השולחן כשפניהם כלפי מטה. הוא הפך כל קלף אט אט והתבונן בו, ואז היה על הקולט לנסות לקלוט את תוכן הקלף. הניסיוניים נערכו כך שהקולט הופרד לחלוטין מן המשדר, כך שלא היה ביניהם קשר עין. ההסתברות של ניחוש נכון הינה אחת לחמש. כלומר, קיים סיכוי שקלף אחד מתוך כל חמש קלפים יהיה ניחוש נכון. כל תוצאה שהיא מעל לעשרים אחוז אלה, מן הראוי שתיבחן בקפדנות, מאחר והיא עשויה להצביע על קליטת אינפורמציה באמצעות שימוש בכושר על חושי.

התוצאות שריין קיבל היו מפתיעות. רבים מן הנבדקים ניחשו מעל ומעבר לממוצע. לפעמים היו התוצאות גבוהות עד כדי כך, שהסיכוי להתרחשותם היה אחד למיליון, זו לא הייתה, איפוא, תופעה מקרית. בשנות השלושים עדיין לא הייתה פתיחות לרעיונות מהפכניים מעין אלה, ולכן עוררו הניסויים התנגדות חזקה בקרב מדענים שונים. רבים ניסו להטיל ספק בנכונות הניתוח הסטטיסטי שלהם, עד אשר המכון האמריקאי לסטטיסטיקה מתימטית הכריז בשנת 1937 ש"כל מי שרוצה לתקוף את מחקריו של ד"ר ריין בצורה הוגנת, חייב יהיה לכוון את הביקורת שלו לכוונים אחרים ולא לבסיס המתימטי - סטטיסטי שלהם". היו חוקרים ששיכלולו את הניסויים, על מנת לצמצם ככל האפשר את האפשרות לניחוש הקלפים שלא בדרך טלפתית.

ניסיונות מאוחרים יותר בטלפתיה נעשו על ידי צמד החוקרים ד"ר תלמה מוס וד"ר ג'נגרלדי מאוניברסיטת קליפורניה. הפעם הם לא השתמשו בקלפים, אלא בתמונות בעלי תוכן רגשי חזק. זאת מתוך הנחה שרגשות חזקים בין שני נבדקים, יכולים ליצור קשר טלפתי חזק, שהוא לרוב ספונטני. הניסויים נערכו כך שהמשדר הושב בבידוד בתוך חדר, כשלפניו הוקרנו תמונות מעל גבי מסך. התמונות כללו למשל, תמונה של האדם הראשון על הירח, תמונות של מלחמה ושל פליטים, תמונות בעלות תוכן דתי וכו'. כל תמונה לוותה במוזיקה מתאימה, ולאחר כל תמונה הקליט המשדר את התרשמותו על גבי טייפ. הקולט ישב בחדר סמוך המצוי במרחק של 25 מ' מחדרו של המשדר. היה עליו לשבת נינוח ורפוי, ולעקוב אחרי כל תחושה וכל מחשבה שעלתה בראשו. את זו היה עליו להקליט על טייפ.

בסוף הניסוי הושוו שני סרטי הטייפ על מנת לחפש התאמה בין תוכן הדברים שנאמרו, ובין התחושות שחשו הנבדקים. כן הוצגו לקולט, בסוף הניסוי, זוגות של תמונות, כאשר כל זוג הכיל תמונה אחת מאלה שהוצגו בפני המשדר, והיה עליו לנחש אילו הן התמונות שהוצגו. הסיכוי במקרה זה היה כמובן, 50 אחוזים של ניחושים נכונים. כל תוצאה שהיא למעלה מכך מורה על טלפתיה.

בניסיונות אלה הוכחה תופעה מעניינת. משתתפחים אשר האמינו שניחנו ביכולת טלפתית, ניחשו נכונה הרבה מעל הממוצע. ההסתברות לכך שמדובר במקריות, הינה 1 ל-3000, שזו בהחלט תוצאה מפתיעה. לעומתם, משתתפים שטענו שלא ניחנו בכושר טלפתיה, או שבכלל לא האמינו שתופעה זו קיימת, השיגו תוצאות ממוצעות לחלוטין.

הניסויים שוכללו ופותחו, ומאוחר יותר נערכו על ידי קבוצה של 22 משדרים שישבו בלוס אנג'לס, כנגד קבוצה של 14 קולטים שישבו באוניברסיטת ססקס שבאנגליה. התוצאה הדומה של 1 ל-3000 נתקבלה כאשר השתמשו בתמונות בעלי תוכן רגשי. לעומת זאת, כאשר השתמשו בתמונות ניטראליות, היו הניחושים ממוצעים בהחלט, כלומר לא הייתה כל תופעה טלפתית. היו גם תופעות בןם נתקבלה אינפורמציה מעוותת לגבי תוכן התמונות שנקלטו על ידי הקולטים, דבר אשר מעלה את השאלה, האם יש מעין מנגנון תת הכרתי, אשר "מעבד" את האינפורמציה הנקלטת באופן טלפתי. למשל, אחד מהנבדקים קלט תמונה של ילדים אוכלים גלידות, כאשר שוגרה תמונה של דיסנילנד.

כדי שהגירויים החושיים התחילתיים יהיו אחידים עבור כל הנבדקים, כוסו עיניהם במשקפיים בעלי עדשות אטימות, שהניחו רק לאור עמום ורדרד לעבור, ובאוזניהם הושמע רעש עמום הדומה להמיית גלי הים. קיט פדלר מתאר בספרו "מחשבה מעבר לחומר" את התנסויותיו תחת תנאים אלו. הוא מספר, כי לאחר שהצליח להשקיט את מחשבותיו, ולהיפטר מן הנטייה לשימוש בפקולטות של מחשבה והגיון, הוא מצא, שרשמים ספק חזותיים ספק ניתנים לתיאור מילולי, החלו להיווצר במוחו. הוא חש שהם באים מחלק שבמוחו שלא היה מודע אליו קודם לכן. התמונות שקלט היו די דומות לאלו ששודרו, להוציא עיוות קל.

הטלפתיה היא, כנראה, תופעה טבעית ביקום והיא מתרחשת במישורים שונים, במודע ובלא מודע, אצל בעלי חיים ואף אצל צמחים. היא מצביעה על כך שבטבע קיימים ערוצים שונים דרכם מועברת אינפורמציה, ולאו דווקא פיזיים.