חכמת הקבלה מלווה את המין האנושי החל משחר התפתחותו, לכל אורך ההיסטוריה, ולמעשה מעולם לא נעלמה - האדם הוא שאיבד את היכולת לאחוז בה. התנתקות האדם מהעולם הרוחני היא שגרמה לחכמת הקבלה להיות נסתרת. בדור זה, המכונה "הדור האחרון", משילה הקבלה את מעטה המסתורין שדבק בה, מתעוררת מחדש ופורצת אל תודעתנו.
נוכחותה של הקבלה הכרחית לקיום האדם ממש כמו החמצן. למרות שהחמצן אינו נקלט בראייתנו, ברור לנו כי בהיעדרו נחדל להתקיים. אלא שבכל הנוגע לחכמת הקבלה, טרם הגענו לרמת התובנה שבה יתבהר לאדם הקשר הסיבתי שבין הכוח הנסתר לבין הקיום הנגלה. אמנם ניתן להתעלם מקיומה של החכמה, אך אין משום התעלמות זאת לגרוע משהו מהווייתה השלמה והנצחית.
חכמת הקבלה נוצרה בידיהם של קומץ אנשים, אשר מתוך עומק שאלתם הפנימית, החליטו לקרוא תיגר על חידת מהות הקיום. אותם אנשים ביקשו לפענח חידה זו ולהדריך את הדורות הבאים אחריהם, כיצד ניתן לפרוץ ולפענח את הקוד הסודי של מבנה המציאות. חלוצים אלה המכונים "מקובלים", הותירו אחריהם כתבים מיוחדים שסללו דרך אל עבר שאלת מהות הקיום ופתרונה.
כתבי המקובלים, כמגדלורים בים של עלטה, סייעו בידי הצועדים בעקבותיהם לחוות את אותן הרגשות, תחושות והשגות אליהן הגיעו. כתוצאה מכך שוכללה השיטה וכיום הגישה אליה אפשרית לכל מי ששאלת מהות הקיום אינה נותנת לו מנוח. לאלה שהשאלות - מי אני? מאין הגעתי לכאן? האם קיים משהו מעבר למציאות הגשמית העוטפת אותי? טורדות את מנוחתם.
אגו נפוח
בשלב כלשהו בהתפתחות המין האנושי, החל ניתוק הדרגתי בקשר שבין האדם לעולם הרוחני והמציאות הפיזית החלה לכבוש מקום הולך וגובר בתודעתו של האדם. תהליך זה הביא לנסיגה בעיסוק בחכמת הקבלה, עד לנקודה שבה דרגת הכרתו של האדם הכילה את הרובד החומרי בלבד, ואילו המהות הרוחנית שלשמה הגיע לעולם נשכחה כלא הייתה. הקבלה מסבירה לנו כי העולם הזה נועד כאמצעי בלבד לסייע בידי האדם להגשים את שליחותו הרוחנית, אלא ש "זמנים חדשים" הביאו עמם את האמונה כי העולם הזה הוא המטרה.
שבוי בתפיסה חדשה זו, גייס האדם את כל כוחותיו ואת הידע והניסיון שצבר, ובמשך מאות שנים פיתח אינספור תורות ושיטות העוסקות בקיום בעולם החומר. העולם הרוחני נשכח, מעטים בלבד גילו בו עניין, והמקובלים החלו לפעול בסתר. כך הפכה החכמה שאמורה הייתה להיות נחלת הכלל, לחכמה נסתרת הנלמדת בחדרי חדרים ושעברה במשך מאות שנים מפה לאוזן, מהמורה הרוחני לתלמידו.
שאלת מהות הקיום כבר לא הציקה לאנושות כבעבר. הטרידו אותה שאלות חדשות, שאלות הנוגעות ל"תפעולו" של היקום, ותו לא. האדם החל בחקירה לגילוי תנועת היקום, הרכב החומרים במבנהו, קיומם של חיים על כוכבים אחרים והאפשרות לנוע בחלל. האנושות פיתחה מדעים עצומים בתחום החומר והגיעה להישגים נכבדים ביותר, אך ברבות השנים החלה לחוש רוויה.
העיסוק האינטנסיבי בעולם החומר הותיר את האדם עם ידע רב, אולם עם חוסר יכולת לענות על שאלות כמו: מדוע נוצר היקום? מהו טיבו של הכוח השולט והמניע אותו? ומה תפקידו של האדם במכלול האינסופי הזה?
האגו האנושי שתבע מאיתנו בעבר לחקור את סביבתנו, אינו בא עוד על סיפוקו ותובע דרישות חדשות מדי יום. הוא רוצה תענוג נצחי, אינסופי, אך עולם החומר אינו מסוגל לספק לו תענוג שכזה. זהו מקור פריחתן של תורות רוחניות רבות כל כך בימינו.
אלא שאנשים אינם מחפשים כיום רוחניות, הם מחפשים מפלט מפני הכאב, הצער, הבדידות, תחושת הריקנות וחוסר התקווה המתפשטות סביב. אותם דברים שגרמו לאדם הרגשת אושר בעבר, כבר אינם מספקים אותו היום, ומי יכול להבטיח כי הנמצא ברשות האנושות היום, ימשיך להוות מקור אושר גם בעתיד?
המחר אינו ודאי עוד, ומציאות זו מובילה רבים בחזרה אל אותם אפיקים חדשים-ישנים, אל אותו חיפוש אחר מענה לתסכול הולך וגובר, הנובע מחוסר הכרת תכלית הקיום.
המקובלים הראשונים, שניצבו בפני אותה שאלה תהומית, החלו בכוחות עצמם ללא הכנה מוקדמת, במסע הרוחני אל עבר הלא נודע. וככל שהעמיקו לחקור את השאלה, כך נברו יותר ויותר בתוך עצמם עד שהגיעו לתובנות, שהובילו אותם לבסוף לפיצוח הקוד של מהות הבריאה ולהתמזגות הנכספת עם יוצרה.
היכן ומדוע הלכה האנושות לאיבוד
האגו שהניע את חלוצי העבר לא היה גדול כפי שצמח להיות בדורות לאחר מכן, ולכן הם לא נדרשו לחוויה הקשה בעימות הבלתי אפשרי עם עולם החומר. נגישותם אל העולם הרוחני הייתה קלה ומהירה יותר. ברגע שהתעוררה בהם השאלה, הם פתחו בחקר ה"אני" ומתוך התבוננות פנימית הגיעו לתשובות.
זוהי למעשה המשימה הניצבת בפני האדם כיום, ולנקודה זו, גם אם באיחור של אלפי שנים, מתפתחת האנושות כולה. לא ניתן היה לדלג מעל תקופות אלה, משום שהן היו הכרחיות על מנת להעצים את האגו של האדם, את הרצון שלו לקבל עד לדרגתו המלאה.
כיום קרבה והולכת האנושות למציאות שבה הרצון לקבל יגדל לממדים אדירים, כאלו שאת התענוג שיספק אותו ניתן יהיה להשיג רק ממקור כל התענוגות - היישר מהמציאות השלמה. ככל שגובר הרעב, כך גדלה ההנאה מהאוכל. ככל שמתפשט החושך, כך מורגשת בקיעתו של האור. כל השנים האלה בהן עסק וייגע האדם את מוחו הקודח בחקר העולם הסובב אותו, לא נועדו אלא לפתח באדם רעב עצום לפענוח שאלת מהות הקיום. כעת אנו מוכנים מכפי שהיינו אי פעם לפרוץ קדימה בתאוצה אינסופית ולגלות בעצמנו את סוד החיים.