פנים רבות לה

המלה פ??נים בעברית מתייחדת בכפל משמעות: בפנים ופ??נים. להיות בתוך, אדם המחובר למעמקיו, משמעו להיות פנים אל פנים עם אלוהים ועם העצמי. במובן זה כתב הרב אברהם קוק, בהתייחסו אל הפנימיות העמוקה של האדם: "אני (האני האנושי) - אני הוא אדוני אלוהיך." ("אורות הקודש" ג', ק"מ)

מתי אנחנו מאבדים פנים (lose face), כך שהעימות פנים אל פנים (face off) הופך לפתרון האפשרי היחיד? רק כשאנו חשים שהכבוד העצמי הבסיסי שלנו הופר. הפנים הן אמצעי שדרכם הבלתי נראה בתוכנו הופך לנראה. זוהי החוליה המחברת בין סוד הנשמה שלנו לבין שפת גופנו, והמילה "פנימי" פה היא מכרעת. פ??נים היא המלה לפ??נים - תוך ופנימיות. פ??נים ותוך הן אותה המילה. להיות פנים אל פנים משמעו לנסות להיכנס ללב עניין - להיפגש במעמקים. בספר בראשית פנים הן סמל למהות הפנימית.

פנים, אומרים מורי החכמה, הן הסמל והביטוי לייחודנו. פניו של כל אדם ייחודיות ושונות לאין סוף. הפנים הן טביעת הנשמה. כשאדם חש את מעמקיו, הוא זוכה במימד של שלווה פנימית, שהוא תנאי מוקדם הכרחי לשמחה אמיתית. כולנו שמענו אנשים אומרים "פניה קרנו" או "אתה זורח". כששמחה פנימית מציפה אותנו, פנינו קורנות אור.

אם אנחנו מחפשים עומק, ולא רק יופי חיצוני, אנו נוכחים שככל שאנו מזדקנים וגופנו מאבד את זוהרו, פנינו מתחילות לקרון. אין כמעט יופי גדול יותר מאשר להתבונן בפניו של אדם זקן. "אני רוצה להזדקן בלי ניתוחים להרמת פנים; הם גוזלים מהפנים את הרוח, את האופי. אני רוצה שיהיה בי האומץ להיות נאמנה לפנים שיצרתי." הציטוט הוא של מרילין מונרו, שמעולם לא נפגשה פנים אל פנים עם זקנתה. איננו יודעים אם היתה מאבדת את פניה או נשארת נאמנה לעצמה.

פנים, כמו השם, הם סמל לטביעת הנשמה. להיות ללא פנים משמעו לאבד את מגע טביעת הנשמה. ממש כשם שתקווה מאירה פנים, ייאוש יכול לרוקן אותם מהדרת הכבוד שלהם ומחיוניותם. ואולם בסופו של דבר אין הפנים מתמצים בייאוש ותקווה. פנים הם הביטוי הראשוני לייחוד. חכמי התלמוד כותבים: "כשם שפרצופיהם שונות, כך גם דעותיהם שונות." פנים מבטאות את קווי המתאר הייחודיים של סיפורי ושל ייעודי - זוהי טביעת הנשמה שלי.

ועדיין בפרדוקס שמציבים החיים הפנים הן החלק החשוף ביותר בגופנו. הפנים המכילות את כל סודותינו האינטימיים נמצאות בחוץ, ואילו אברי המין שלנו - לעתים קרובות כוחות חיצוניים בחיינו - אותם אנו נזהרים להצניע. כשאנו רוצים לכסות על הנשמה שלנו או להסתיר את חששנו אנו מנסים להעמיד פנים. באופן כלשהו אנו מבינים שפנינו אינן פני השטח. אנו חשים שהרמת הפנים עשויה להשפיע על הנשמה. מנתחים פלסטיים מספרים לנו שהרוב המוחץ של ניתוחים קוסמטיים הוא ניתוחי פנים. הרמת פנים שתעלה את רוחנו הדועכת. אמנם "יישא ה' פניו אליך" לא מתייחס לניתוחים קוסמטיים, ובכל טמונה כאן חכמה כלשהי. אישה מהקהילה שלי סיפרה לי שעשתה הרמת פנים, משום שחשה שגופה בגד ברוחה. היא יכלה לשאת את הבגידה בכל הרמות, מלבד בפניה. הפ??נים מבחינתה אמורים לבטא את הפ??נים שלה.

אני חושב שלא הגזמנו, כשאמרנו שתכלית העבודה הרוחנית כולה במיתוס המקראי, היא להשיב פנים.
בימי ישו והחכמים, כשבית המקדש עדיין עמד בירושלים, היה הכוהן הגדול ניגש אל הנוכחות האלוהית בקודש הקודשים. כאן, במקום הפנימי ביותר, זה שהחכמים קראו לו "לפני ולפנים", נוצר מגע ישיר עם האלוהות. חוויית הכוהן הגדול מתוארת בידי חכמי בבל במלים "כמי בפנים" (מסכת ראש השנה, כ"ו, א'). היות קדוש משמעו להיות בפנים. אכן המלה המקראית למשכן, מבשר המקדש במדבר, היא פנימה (ויקרא י', ח').

יש 45 שרירים בפנים. רובם לא נחוצים לתפקודם הביולוגי. ייעודם העיקרי הנראה לעין הוא לבטא עומקים רגשיים ונימים עדינים. אלה הם שרירי הנשמה. תכלית העבודה הרוחנית היא להגיע לקודש הקודשים בתוכנו - להיות לפני ולפנים. להגיע לקדושה פירושו לקלף את כל המסכות שלי, להגיע לשורשים העמוקים של נשמתי, כי שם אמצא את האלוהות. בסופו של דבר משמעות הקדושה היא לחיות בפנימיות שלי.

לפי המקובלים, כל הגוף הוא "בחינת חיצונים", מלבד הפ??נים, המבטאים את הפ??נים. פניך מגלות את טביעת נשמתך, את תוכך. כמה פעמים אנו אומרים "נדבר על זה אחר כך. זה לא לטלפון. בוא נדבר פנים אל פנים". אנו אומרים שאנו רוצים להגיע לאיכות תקשורת שלא ניתן להשיג אותה בטלפון או בפקס. פנים אל פנים זה לא תיאור טכני. זה אומר שאני רוצה לדבר לתוכך.

תכלית כל העבודה של האדם המקראי היא להיות "לפני השם". אם אנחנו לפני אלוהים, אנו לא רק ניצבים מולו, אנו נמצאים בתוכו.

מלת הקיצור בעברית לאלוהים היא השם. אלוהים הוא השם. שם הוא סמל למימוש מלא. אלוהים הוא מהות, תמצית - אין הבחנה באלוהי בין הפנימי לחיצוני.

שם הוא גם הביטוי האנושי של איכותנו האלוהית. האלוהות באה לידי ביטוי אצל אדם שחיצוניותו משקפת את יופיו הפנימי. הבעל שם טוב הוא אחד ששמו התמזג עם שם אלוהים. כתבים חסידיים אומרים שהשם שהוא הקמיע הפלאי של הבעל שם לא היה שמו של אלוהים. היה זה שמו שלו. הוא חי בנוכחות אלוהים, ונוכחות אלוהים היתה בתוכו.

איך אדם מגיע לתוככי אלוהים? כשהוא מגיע לתוך עצמו. אם אני יכול להימצא בתוככי עצמי, אני גם נמצא בתוככי אלוהים. זה אומר שאם אני סתת, אין אני צריך לרצות להיות עורך דין. ואם אני עורך דין אבל נועדתי להיות סתת, עלי להחליף מקצוע. לחיות את סיפורי זה לחיות בפנים. זהו נתיב הוודאות. על-ידי חוויית עצמי בנוכחות עצמי - נוכחות אלוהים - אני יכול להגיע לוודאות הבסיסית של הווייתי.