להתאמן לבד זה מאוד נחמד, אבל להתאמן בשניים זה נחמד כפליים - יש תחושות שונות באימון יוגה 'סוליקו' (לבד) ובאימון חברתי. זה אולי נשמע מוזר אבל כמות האנשים משפיעה על כמות הריכוז.
אימון אישי יכול להיות מאוד מרוכז ומכונס אבל גם יכול להיות מפוזר וטכני.
רוב הלמידה מתבצעת ומתפתחת במהלך האימון האישי אבל באימון חברתי אפשר לחדד את הלמידה ולהעמיק בה. באימון משוחרר של שניים אפשר להתייעץ אחד עם השני, אפשר לחלוק תחושות ורעיונות ואפשר אפילו לחקות את התנועות של עמיתך. כל אלו הן שיטות לגיטימיות ללימוד.
אימון בשניים הוא בדרך כלל יותר מרוכז וזורם, בתנאי שלא מקשקשים יותר מדי באמצע. לאימון כזה יש יתרונות רבים ואני קוראת לו "האימון המדרבן". בשניים המוטיבציה גבוהה יותר וגם אם עייפים אפשר לשאוב אחד מהשני את הרצון והכוח.
בקבוצות גדולות אפשר לפעמים להרגיש את התודעה מתכנסת, רק בזכות רמת הריכוז שבחלל. אולי יש משהו בשקט שזורם ומחלחל לך פנימה, שקט שאתה כאילו לא מעיז להפר אותו, ובלי לשים לב בלית ברירה נסחף ומצטרף אליו.
הרבה פעמים באימון אישי, אני מוצאת את עצמי מוותרת על תנוחה שאני לא אוהבת או על הרצף התנועתי (הויניאסה). באימון קבוצתי אנו מושפעים אחד מהשני ויחד קל לעשות מספר רב יותר של תנוחות, לשהות בהן יותר זמן או לחזור עליהן כמה פעמים. לפעמים אפשר גם לקבל "השראה" במדיטציה, ובתרגילי הנשימה נוצר מין תיאום שנותן איכות אחרת.
מבט פנימה אל הגוף התלמיד
סגנון לימוד אחר הוא זה של שיעור מסודר עם מורה, בו קיימת תחושה שונה של תודעה. במידה מסוימת זו תודעה שהיא עוד יותר מרוכזת, כי היא מתבוננת בו זמנית בגוף פנימה, אך גם עוקבת אחר המורה, החוצה. מנקודת מבטו של המורה זה כמעט אותו הדבר אבל קצת שונה - מתוך המבט פנימה אל הגוף יכול המורה לתרגם את התחושות שלו למילים ולהעביר אותן החוצה אל התלמידים (דבר לא פשוט בעליל, שבתור מורה גורם לי הרבה פעמים לגמגם בשיעורים).
המדד להצלחה הוא התבוננות בגוף התלמיד. הגוף יכול לספר למורה מה התלמיד הבין, מה הוטמע בו ומה עוד חסר לו לדעת. הניתוח הזה של הפרטים, קליטת הנתונים והסכת המסכנות דורשים ריכוז על ודיוק מרבי מהמורה. מעצם הבדיקה, הניסוי והטעייה הוא גם לומד בעצמו ומיישם זאת הן בהוראה והן באימון שלו. מבחינת התלמיד זוהי למידה שונה מאלו של הוראה חיצונית, חיקוי או לימוד אישי.
גם ביהדות ניתן להבחין בקונספציות דומות ללמידה. מעבר ללמידה האישית (קריאת ספרים ומאמרים ), והלמידה מהוראה (רב), גם שם הלמידה בחברותא מקבלת מקום נכבד. במידה מסוימת אפשר גם לקרוא לאימון יוגה חברתי 'חברותא' ולהקביל בניהם. ביהדות כמו ביוגה הבינו את היתרונות הגדולים שבלמידה בקבוצה.
נסו ותיהנו...