בסך הכל היה נחמד בכנס היוגה הישראלי, שהתקיים בתחילת החודש בשפיים. בדרך כלל בהתכנסויות המוניות ועוד יותר באלו הנושאות את דגל ה"רוחניות", עולה ומתגלגל לי מין משהו מרדני בבטן. בתיכון קראו לי סנובית ואולי זה באמת נכון, כי גם הפעם כשהגעתי למדשאות הגדולות במרכז הכנסים הרגשתי מין תחושת כובד וזרות. הבטתי באנשים שעושים יוגה על הדשא והתחשק לי לעשות אחורה פנה. לא מיד שייכתי את התחושה לעצמי, ונראה היה לי שגם הרוח בעצים נושבת ב'סלואו מושן' והחום הכבד משדר מין אור עכור.
עקב שליחותי ה"עיתונאית" התגברתי על תחושותיי וברחתי לאולם האודיטוריום הקריר לשמוע הרצאה על יוגה וקבלה. ההרצאה היתה באמת נחמדה, אבל כמו שאמר המרצה, אברהם לידר: "כמה אפשר לספר על יוגה ועל קבלה בשעה אחת". ולמרות שגם היוגה וגם הקבלה הן שפות שלמות הדורשות העמקה והתמסרות, הספיקו והמשתתפים לשמוע דבר או שניים בנושא ואפילו לתרגל את הניקוד העברי בליווי תנועות ראש ונשימות.
אחר כך, כשהתקרר קצת, יצאתי לדשא להסתובב במתחם. דוכני מרצ'נדייז מכל הסוגים היו מפוזרים סביב הרחבה והציעו מגוון חומרים רוחניים להפליא כמו קורנפלקס, מוצרי ניקיון אקולוגיים לבית, נעליים נוחות, מכנסי דייגים ובגדים, משקה סויה, מנקה ללשון ורפידות אורטופדיות. מתחם האוכל היה נעים והציעו בו אוכל חם וקר, צמחוני ומחומרים טבעיים. התיישבתי לאכול פלאפל מטופו עם סלטים בפיתה מלאה והיה לי טעים בהחלט.
עם בטן מלאה הסתובבתי קצת בין האוהלים והצצתי בשיעורים שהתקיימו בפנים - הזדמנות נפלאה לבדוק מורים שונים על רגל אחת ומבלי להתאמץ במיוחד. ניסיתי להתעלם מהקול הביקורתי שצץ בתוכי ולהתנהג בצורה יותר יוגית, וכשנוכחתי שהקול חזק ממני פניתי לבמת האום המרכזית. על הדשא עמד להתחיל שיעור 'יוגה ביט'. מסוקרנת הנחתי את המזרון והמתנתי. את השיעור פתח מורה דובר אנגלית, מקועקע בכל גופו. התירגול לווה במוזיקה נעימה והוא היה קליל ומלבב. בקול נעים ומפרגן עודד אותנו דיוייד סאי להתבונן פנימה, לאהוב את עצמנו, לא להסתכל על השכן ועוד סיסמאות באווירת יוגה 'לייט'. הרגשתי כאילו השיעור מצולם עכשיו לטלוויזיה. חייכו, תגידו צ'יזזזז...
יוגה אופנים
ליום השני הגעתי באיחור ופספסתי את שיעורי הבוקר ששמעתי שהיו מעניינים - 'שאדו יוגה' עם דודי מלכא ו'בריגהו יוגה' עם ד"ר אודי בילו היו כוכבי הבוקר. אני נכנסתי לאוהל מספר חמש לשיעור טיפול בצליל. בחורה מתוקה בשם נועה שניגנה בדיג'רידו הסבירה על היתרונות של הטיפול עם הכלי הזה ועברה מעל כל אחד, כשהיא שולחת תדרים וזרמים שמתקנים ומאזנים את הגוף. נשארתי סקרנית וציינתי לעצמי שאשמח פעם להתנסות בטיפול מסוג זה.
אחר כך רציתי להשלים את מה שפיספסתי בבוקר וניסיתי להיכנס לשיעור השני של ד"ר אודי בילו, אבל הצפיפות והדוחק הרחיקו אותי להרצאה יבשה במיוחד על נושא עסיסי - תיעול אנרגיית המין לפי הטנטרה יוגה. ניצלתי את רגע המדיטציה בכדי לחמוק מההרצאה לעבר דוכני האוכל ולמלא שוב את כרסי באוכל הטעים. ואז במקום לשמוע עוד הרצאה התחשק לי לתרגל. רציתי ללכת לאשטנגה עם שמעון בן אבי אבל קצת פחדתי שיכסחו אותי, אז הלכתי במקום למשהו קצת אלטרנטיבי - ליוגה "אופנים". לא, לא יוגה אופניים אלא אופנים.
זוהי יוגה קבלית שמבוססת על אותיות הא"ב העברי ואת השיעור העביר אבי בוירסקי שלקח על עצמו לקדם את היוגה הזאת. מה אני אגיד לכם, זה היה קצת מוזר. התנוחות דומות ליוגה ומנסות לחכות אותיות. בזמן התנוחה השאיפה היא ארוכה מהנשיפה (הפוך מיוגה) ויש להתרכז בה באות י' ובנשיפה באות ה'. במקביל יש לעבור על עשר הספירות של הגוף לפי הקבלה. הכל יחד קצת מבלבל אבל בהחלט הרגשתי בסוף השיעור שהגעתי לתודעה שקטה ומכונסת.
בסך הכל הרעיון לכנס יחד אנשים שאוהבים לעשות יוגה ולתת להם לפרוס את משנתם הוא מקסים, אבל משיחות עם משתתפי הכנס ומהתרשמות אישית נראה כי יש מקום לשיפורים. האווירה הייתה קצת מפוזרת גם מבחינת ההפקה וגם מבחינת התכנים. בשיעורים עצמם לא תמיד הייתה הגדרה ברורה של נושאים, מה שיצר לעיתים עומס. הייתה חסרה גם הגדרה ברורה של רמות תרגול שונות, בכדי לאפשר דיוק והעמקה ולמנוע בלבול ואי שייכות. טוב יהיה אם ההיצע האדיר הזה של מורים ושיטות יקבל צורה ואפיון ויעזור גם לנו הבאים להתפקס.