קארטה שוטוקאן

על אימוני הקארטה בשכונת פלורנטין אני שומעת כבר זמן רב, משלל מכרים וחברים שהתאמנו ומתאמנים. למרות זאת ועל אף קרבתי הפיסית למקום, טרם עשיתי את הצעד הנכון לכיוון אולם הספורט של ביה"ס רוגוזין, שבו מתקיימים השיעורים. הסיבות לכך אינן נעוצות בעצלנותי בלבד או בדבקותי האמיצה ליוגה. ההילה הזוהרת סביב הקארטה, שמקורו ביפן, הותירה אצלי את הרושם כי בשונה מאמנויות לחימה סיניות, זוהי אמנות תקיפה אקטיבית ולא הגנתית-פסיבית, המשתמשת בכוחו של היריב להכרעתו. ובמילים אחרות - קארטה נועד לאנשים שאוהבים להרביץ. אני, כבחורה עדינה ושברירית, יצאתי לבדוק אם אמת הדבר.

וכך, בערבו של יום גשום הגעתי לאימון, שם חיכתה לי קבוצה סימפטית, המורכבת מתלמידים ברמת מתחילים ומתקדמים, לבושים במדי הקארטה הלבנים המסורתיים, בתוספת חגורות תואמות: חגורה לבנה למתחילים, חום או שחור למתקדמים. אני נותרתי בולטת בטרינינג השחור שלי.

בדומה לאימוני היוגים, מתחיל השיעור בישיבה מדיטטיבית קצרה – 'סה-זן', שמובילה את התודעה העמוסה לעייפה מהבלות היום, לתודעת האימון - תודעה ריקה. המשכו של השיעור בריצות וקפיצות מהירות, לחימום גופני ולשיפור סיבולת לב ריאה וקואורדינציה. שני סיבובים ראשונים של ריצה, ואני עדיין עומדת בקצב. בהדרגה אני מתחילה לדדות אחרי כולם ופה ושם גונבת סיבוב או שניים, תוך כדי תפילה עמוקה, בתקווה שזו תביא לסיומה של מסכת ההתנשפויות.

השלב הבא כולל תרגילי גמישות ויציבות, ופה אני כבר מתחילה להרגיש בבית. חלק מהתרגילים לקוחים מהיוגה, ויכולתי לעשות רושם גמיש על הקארטיסטים מקוצרי השרירים (בשלב של השפגטים כמעט נשברתי, אבל נמתחתי בגבורה). עם סיום ההכנה של הגוף, עברנו ללימוד של קארטה ממש, שכלל תירגול תנועות הגנה והתקפה. בשלב הזה כבר הבנתי שללמוד קארטה זה קצת יותר מלצעוק בחדות של צ'אקי צ'אן 'הו הא הייייאאאא'. כל תנועה מבוצעת בנפרד ותוך כדי תנועה בחלל. יש משהו מרגיע ומרוכז בתנועות הללו, והעובדה שכולם עושים אותן יחד משרה בטחון.

לתירגול התנועות נוספה עבודה עם עזרים, כמו כריות ושקי איגרוף. בהדרגה אני מאבדת את העדינות, מפתיעה את עצמי ומתחילה בחבטות עוצמתיות בכרית, כשאני מדמיינת שמאחורי הכרית מסתתר לו יריב אכזר, ולא בחורה עדינה ורזה שמעודדת אותי להתעלם משברירותה, ולהלום בה ללא רחמים. היא מצחיקה אותי, אבל כשאנחנו מתחלפות ואני היא זו שתומכת בכרית, החיוך כבר נעלם. ואז מגיעות ה'קאטות' - מעין ריקודים זורמים שמורכבים מתנועות הגנה והתקפה בקצב קבוע מראש, ובליווי נשימות תואמות שמחזקות את הריכוז והדיוק של התנועה.

הקאטות מלמדות תנועה בחלל והתמודדות עם כמה יריבים במקביל. כל קבוצה עובדת על קאטה אחרת בהתאם לרמתה, כששיטת הלימוד הזו כוללת בסך הכל 19 קאטות. תחושת הריכוז והבהירות בתוך התנועה מזכירות לי את היוגה והפן ההישרדותי מגביר את ההתרגשות.

חלקו האחרון של השיעור מוקדש לעבודה בזוגות. קארטיסטים מתחילים מבצעים תרגול מוגדר ופשוט, יחסית, שבמסגרתו מחליטים מראש על תנועות ההגנה וההתקפה לסירוגין, ללא פגיעה פיזית בגוף. המתקדמים מבצעים תרגול חופשי של קרבות. השיעור מסתיים בתרגילים לחיזוק הבטן ובישיבת סה-זן.

לסיכום: הוצאתי אנרגיה, התרכזתי, עשיתי חברים ושחקתי אותה גיבורה. יותר מכל מצאתי שהקארטה, עוזר לנו לאזן את עצמנו - אם תגיעו ממקום של אלימות, תלמדו צניעות מהי, ואם תגיעו ממקום של פחד תחוו ביטחון.

קארטה שוטוקאן, ימים א' ו-ד', 20:00 עד 22:30, אולם הספורט של ביה"ס רוגוזין, רחוב העליה 49 (כניסה מרח' מולדת)