ברי-מה?

האוזניים שלי מזדקפות בכל פעם שאני שומעת בפעם הראשונה על שיטת טיפול כלשהי. התאווה להתנסויות חדשות היא זו שמושלת בי. במקרה של ברימה, העובדה שרק קומץ אנשים עוסק בשיטת מגע זו, מוסיפה מבחינתי להתנסות ריגוש מיוחד.

יונית קריסטל, המטפלת והמורה הראשונה שלמדה את השיטה בארצות הברית, הואילה לרדת לשפלת החוף כדי להדגים טיפול ברימה על בשרי. אנו מתחילות בישיבה על מספר שמיכות עבות, הפרוסות על הרצפה (בהעדר שטיח) ועצימת עיניים. יונית מדריכה אותי לשים לב למשקל שלי, לא להפליג בהרהורים עגומים בנושא, אלא פשוט להרגיש במשקל הגוף ובעובדה שאנו גוף נושם. אנו נושמות כמה זמן זו מול זו. לאחר מכן יש כמה תרגילים עצמיים בברימה, שמקדימים כל טיפול. זוהי הזדמנות ללמד בהדרגה את אלה הבאים לטיפול כמה תרגילים מועילים לשימוש מאוחר יותר בבית. בבירור קצר מתברר שיש כמה מאות תרגילים כאלה. אני שואלת את יונית אם צריך לעשות את כולם במשך הזמן, והיא משיבה שבדרך כלל המטופלים לוקחים את התרגילים שמדברים אליהם, ובדרך כלל רק אותם הם זוכרים.

המיוחד בשיטה הוא שהטיפול נעשה בתנועה. שנוצרת במגע רצוף בין המטפל למטופל, והעברת משקל מזה לזה. "בחוויה של הטיפול בברימה", אומרת יונית, "יש נתינה גם למטופל וגם למטפל. בתור מטפלת אני מתרכזת בחוויה של הגוף שלי, ודואגת לנוחותו". יונית מבקשת ממני כמטופלת להיות ערה לנוחות הגוף שלי ולהודיע לה אם נגיעה מסוימת אינה נעימה. מכאן מתחיל מסע שקט של כוריאוגרפיה הרמונית שבו לפעמים יונית דורכת עלי, לפעמים מטלטלת את גופי בקצב, מושכת את גפי לכאן ולכאן, מותחת בעדינות - הכול מאוד נעים. לסיום אנחנו יושבות זו מול זו ומדברות על הטיפול. זהו נוהג כזה בברימה. אני מספרת ליונית שהיתה לי תחושה של שטיחות, כמו בצק שרידדו אותו. היא אומרת שהרבה אנשים מתארים תחושה של התאחדות עם האדמה, במיוחד אם הטיפול נעשה בחיק הטבע.

את השיטה הביא מהרי כורדיסטאן למערב, אדם בשם מליצ'ק מושן, שהיה המורה של ג'ון שרייבר - מייסד המרכז לברימה בארצות הברית. אך המדיניות של המרכז היא לא "למכור" את השיטה בתור קוריוז אתני (אם כי יש לכך כוח משיכה מסוים, ולכן לא פוסחים על גילוי עובדה זו) אלא כשיטה אוניברסלית המבוססת על תשעה עקרונות ההרמוניה. "העקרונות עצמם", כותב ג'ון שרייבר במאמר על ברימה, "מתומצתים מתוך ההבנה העמוקה של חוקי היקום השולטים בחיים, ומשום כך גם בגוף, בבריאותו וביחסיו עם ההיבטים האנרגטיים והפיסיים של היקום. הפילוסופיה של ברימה נובעת מתוך חוקים אלה... היא לוקחת בחשבון את ארבעת המישורים של הקיום: חומר, אנרגיה, תודעה ומודעות, יחסי הגומלין ביניהם והאחדות המהותית שביניהם. בסופו של דבר ברימה היא שיטה מעשית ואינה מבקשת מהלומד אותה לקבל דבר רק מתוך אמונה, אלא לקבל כנכון רק את מה שהוא יכול לאמת בעצמו."

הגוף נינוח - מידת הנוחות של הגוף קשורה באופן ישיר לדרגת המודעות. כשאנו מחוברים לחכמה האינסטינקטיבית של הגוף, אנו מוצאים נוחות אמיתית משום שהגוף בטבעו הפנימי הוא תמיד "בבית".

בלי תוספת - כדי לבטא את הטבע האמיתי שלנו, אין צורך בתוספות.

חוזק ורכות - חוזק ורכות באים מהתודעה המקבלת והרגשות התומכים. חוזק אמיתי הוא תמיד רך, רכות אמיתית היא תמיד חזקה. כשאנו נוכחים, הגוף מבטא באופן טבעי חוזק ורכות.

השתתפות מלאה - הדרך הטבעית ביותר לנוע ולחיות היא תוך השתתפות מלאה. השתתפות מלאה אפשרית כשהגוף, התודעה והרגשות הם אחד.

תמיכה הדדית - ככל שיותר מתוך ההוויה שלנו לוקח חלק, אנו מסוגלים לתמוך בחיים ולהכיר בכך שהקיום תומך בנו. גוף, תודעה ורגשות שהם אחד תומכים ביכולת שלנו לחיות בהרמוניה. נתינה וקבלה של תמיכה מתרחשים בו זמנית.

בלי שיפוט - האווירה החופשית משיפוט נותנת לנו את הטעם של קבלת עצמנו כפי שאנחנו באותו רגע. כשאנו באים אל ההווה, אנו חופשיים משיפוט. להיות לא שיפוטי משמעו לבטוח בטבע האמיתי שלך.

רגע יחיד / פעולה יחידה - כל דקה היא חדשה, רעננה, מלאה חיות. כל דקה שלמה בפני עצמה. הטעם של נוכחות ומימוש אפשרי בכל דקה, בכל פעולה, כשגוף, תודעה ורגשות הם אחד.

בלי למהר / בלי לעצור - בקצב הטבעי של אנרגיית החיים, אין מה למהר ואין עצירה.

בלי שימוש בכוח - כשאנו מוותרים על ההנחה שאנו ישויות נפרדות, אנו מוותרים על שימוש בכוח. כשאנו מבטאים את הטבע האמיתי שלנו, איננו משתמשים בכוח.

במרכז לברימה מדגישים את העובדה שברימה אינה מחייבת תפיסת עולם רוחנית ספציפית ושהטיפול אינו זקוק לפילוסופיה מאחוריו: "אין זו 'דרך' לשום מקום", סובר ג'ון שרייבר. "כשאתה עושה ברימה, המטרה היא בפשטות לעשות ברימה ולא להבין משהו. בתוך הטיפול אתה צריך לשים לב רק לעקרונות של הגוף: לנשימה, לחוויה שלגופך יש משקל, לשימוש בכל גופך, לשמירה על נוחות, לתמיכה בגוף של בן זוגך ורשות לבן הזוג לתמוך בך. העקרונות האלה מביאים אותך הישר אל הפעילות ועוזרים לך להיות נוכח, להשתתף במלוא הערנות בטיפול שלך."

יונית עונה לשאלה מה זה אומר בפועל העדר שיפוט: "דבר ראשון, השיטה אינה מאבחנת. כשאני ניגשת לגוף של אדם אחר (וגם לשלי, ככל יכולתי), אני לא אומרת שמשהו לא בסדר פה ואני צריכה לתקן אותו, או שיש ביכולתי לעשות זאת. אני ניגשת לאדם שמולי ועושה את מה שמתאים לי, בהתייחסות אל החוויה שלי. חוויה זו יכולה להיות רגשית וגם מנטלית, אך היא אינה הפירוש של החוויה, שזהו בעצם שיפוט. לדוגמה: אם כואבת למישהו הבטן, אני לא אסיק מכך שמשהו לא בסדר בזה. יש משהו בברימה שמאפשר קבלה במובן הרחב.

יונית קריסטל התרשמה מהפשטות של השיטה, והעובדה שלא "בלבלו לה את המוח" או אמרו לה מה לחשוב או להרגיש בנוגע לטיפול. העובדה שאין פילוסופיה מאחורי הדברים נותנת לדבריה הזדמנות ללמידה ולהעמקה עצמית. "אני לומדת כל הזמן דברים חדשים דרך הטיפול שהם מעבר למישור הפיסי. אני מגלה שהיכולת שלי ללמוד מכך היא בלתי נדלית. אין חוקים מלבד צורת הטיפול. היחס לגוף הוא כמו היחס לאדמה, וזה מתבטא בצורה מאוד מוחשית בכך שלא פוחדים להעביר משקל אל הגוף. הדבר מלמד את הגוף שלי הרבה חופש. הוא בא מתרבות שמאוד מחוברת לאדמה ולחיים בטבע, וזה מדבר אלי."