כשל בקשר

כל מערכת יחסים, זוגית או אחרת, עלולה להיות מושפעת בדרכים שונות מתהליך שעובר אחד השותפים לה. אלו יכולים להיות חיכוכים, אי הבנות ואף ריבים קשים שנוצרים עקב השינוי שחל באותו אדם. לעיתים עלולים ריבים אלו אפילו לגרום לאדם לשקול אם בכלל להמשיך בדרך בה בחר, או לוותר למען 'שלום בית'.

המקרה של אסתי וגל (שמות בדויים) יכול להמחיש את העובר על בני זוג שחייהם התנהלו בדרך מסוימת, עד שאחד מהם בחר לרפא את פצעיו:
באסתי מופנמת מערכת יחסים שבה שני חלקים: האחד מדכא והשני מדוכא. כיוון שאסתי מזדהה עם אותו חלק בה שחש מדוכא, היא מחפשת אדם שייתן לה תחושת עידוד ותמיכה ושיהיה כריזמטי מספיק כדי שתוכל להישען עליו. היא פוגשת את גל שגם בו מופנמת מערכת יחסים של שני חלקים: שולט ונשלט. גל, לעומתה, מזוהה בתוכו עם החלק השולט והסמכותי ורואה את תפקידו במערכת היחסים כזה שמכתיב את הטון. אסתי מתאהבת בסמכותיות שלו, אך עם חלוף השנים היא רואה בו את האחראי לדיכויה. נדמה לה כי גל מורה לה מה לעשות וכיצד לנהוג בכל תחום בחייה. ככל שעובר הזמן הולכות התנהגויות אלה ומחריפות. עם הזמן אסתי כבר אינה עובדת, כביכול בגלל הבית והילדים. היא מרגישה שגל אינו נותן לה לממש את עצמה ומפחדת מתגובתו אם תעיר לו על כך. המקום היחיד בו היא מרגישה שליטה על חייה הוא בזמנים בהם היא עורכת קניות, שם היא יכולה לחוש לרגע את החופש. אולם כשהיא מגיעה הביתה גל דורש לדעת בדיוק אלו סכומים הוציאה, ותחושת המחנק שלה מתעצמת.

גל גם הוא אינו מאושר. הוא מרגיש שאסתי אינה השותפה לה ייחל ובטוח שהיא זקוקה לעזרה, למשהו שידחוף אותה. למרות שאלו אינם יחסים אידיאליים, שניהם רגילים אליהם, ובדרך כלל הם אינם רבים. כל אחד יודע את מקומו.

אסתי פונה לטיפול בדיקור בעקבות כאבי גרון חוזרים ונשנים. לאחר הקלה מסוימת, כאבי הגרון חוזרים מלווים ליחה רבה יותר. היא מתחילה לספר למרפאה ברפואה סינית את תחושותיה. בתחילה בזהירות ומתוך קושי גדול לקרוא לדברים בשמם, אך ביום שבו שהיא מוציאה את המשפט "אני מרגישה חנוקה" היא פורצת בבכי. המטפלת יודעת כי דווקא איזון המערכות הפיזי הוא שאפשר לדברים לצאת, אך חוששת כי אם תסביר זאת לאסתי מבלי לתת לה כלים להתמודדות רק תקשה עליה ואולי אף תגרום לה לוותר על בריאותה למען שלום בית. היא מפנה אותה לטיפול אחר.

בעקבות הטיפול הנוסף שהתמקד בשיחה על חוויותיה והבהרת רגשותיה אסתי כבר חזקה יותר ובהדרגה מתחילה להתנגד לגל כשהוא אומר לה מה לעשות. היא בוחרת שלא לענות על שאלותיו בנושא הקניות. גל מרגיש כי הוא מאבד את השליטה בה ומבקש ממנה להפסיק את הטיפול.

החיכוכים ביניהם נעשים קולניים יותר וכאבי הגרון של אסתי הופכים דלקתיים. היא נאלצת לשכב במיטה ומרגישה חלשה וחסרת תועלת. היא רוצה להשתנות ולהיות חזקה יותר ואולי גם להרגיש שהיא מממשת את עצמה, אך היא חשה שהעימותים עם גל מחזירים אותה כל פעם אחורה. גל טוען כי ממילא במצבה הנפשי והבריאותי היא אינה יכולה להתמיד בעבודה וכי הילדים זקוקים לה בבית. הוא מנסה להוכיח לה כי ניסיונותיה לעשות שינוי הינם חסרי תועלת.

כשקוראים את התיאור הנ"ל, קל לזהות את התהליך, ולהבין שהעימותים בין בני הזוג הם רק ביטוי של התקדמותו. אפשר אף לשער את התקדמות התהליך, מבחינתה של אסתי לפחות.

האם עימותים אלו הם חלק בלתי נפרד מהתהליך? האם כדאי להמשיך קדימה למרות הריבים? האם אפשר בכלל להימנע מהם? נדמה כי גם מי שלא חווה מצבים אלו עם בן זוגו מצא אותם עם חבר ילדות או עם הבוס במקום העבודה. גם הורים העוברים תהליך מרגישים לעיתים כאילו ילדיהם אינם רוצים בשינוי, והם נאבקים יותר דווקא כשההורים מנסים ליצור מערכת יחסים המבוססת על אינטראקציה חדשה.

מערכות יחסים, זוגיות ואחרות מבוססות על דואליות, על 'אני ואתה' היוצרים ביחד שלם. לכל אחד יש תפקיד, והשני משלים אותו: פעיל וסביל, נשי וגברי, שולט ונשלט וכולי. במערכות יחסים כאלו אנחנו מחפשים את ההשלמה מבחוץ - אנחנו מזוהים עם תחושה של חוסר בתוכנו ומחפשים דרך למלא אותו על ידי מישהו אחר. ברוב המקרים המציאות טופחת על פנינו.

דווקא אותה תחושה שקיווינו שהאדם השני ייצור בתוכנו הולכת ומתרחקת במהלך השנים: אישה שרצתה לברוח מביתה ומהתחושה שהיא כמו אמה, מוצאת את עצמה במסגרת נישואין מוקדם מדי ומגלה כי לא נותרה לה אפשרות אחרת לבד מלהיות כמו אמה. אישה שפחדה להיות לבד מתחתנת עם האדם הראשון שרצה בנישואין, אך תחושת הבדידות רק הולכת ומחריפה כי היא מגלה, מאוחר מדי, שאדם זה אינו מתאים לה. נדמה שנכונה האמירה כי הסיבה בגללה אנשים מתחתנים היא הסיבה בגללה, מאוחר יותר, הם מתגרשים.

כאשר אדם עובר תהליך של שינוי, הוא מגלה בתוכו את שני הצדדים. הוא מכיל אותם ומזהה את האנרגיה שנמצאת ביניהם. הוא מזהה בתוכו את הגברי ואת הנשי או את הפעיל והסביל, הסוער והרגוע ואת מה שביניהם. תהליך זה מאפשר לאדם צמיחה מתוך החסרים שלו אל עבר היותו אדם שלם בעל יכולות חדשות. יכול מאוד להיות שדברים שהתאימו לפני כן שוב אינם מתאימים ולכן נראה שהאדם שעושה תהליך, בתוך מערכת יחסים זוגית או אחרת, יוצר חיכוכים.

פעמים רבות מגיב הצד השני, שקודם היה לו תפקיד ברור, בכעס או בחוסר שקט. הוא מחפש ואף מנסה ליצור את הדינאמיקה הישנה, זו שעל פיה הייתה מבוססת מערכת היחסים לפני כן. הוא נראה כמתחפר בתפקידו הקודם. לעיתים קורה גם תהליך הפוך הנקרא סינכרוניזציה.

לדוגמה: אדם שהיה מזוהה עם צדו הסביל מגלה, במהלך התהליך את צדו הפעיל יותר, ולעומתו נפתח שותפו אל צדו שלו הסביל יותר.
בכל מקרה, אדם שעושה שינוי הולך לקראת היותו אדם שלם המחפש פחות את ההשלמות מבחוץ, ובסופו של דבר נוצרת דינמיקה חדשה. מערכת יחסים של אנשים שלמים היא מערכת בה הגבולות משתנים ומתחדדים.

נסו לדמיין מערכת אחרת בה פועלים שני שלמים, או אם מדובר בקבוצה, מספר שלמים. חישבו על מערכת שבה ישנה עזרה אך אין תלות. שבה לכל אחד ישנו המקום שלו, והחופש לחוש את עצמו גם בניגודים הפנימיים וגם במה שביניהם. חישבו על מערכת יחסים זוגית של שניים החיים זה לצד זה ללא צורך לשנות או לשלוט, ללא רצון להפעיל או להיות מופעל. חשבו על מערכת שבה הגבר מכיר גם את צדדיו הנשיים והאישה שלמה גם עם נשיותה וגם עם מה שגברי בה.
חישבו על החלטות הנלקחות ממקום חדש - לא עוד משחק של משיכות חבל בין זה לזה, מי ינצח ומי יוותר, אלא מצב בו כל אחד רואה את עצמו כשלם, בוחן מהו רצונו האמיתי ויכול לבחור אם לחלוק או לא לחלוק אותו עם בן הזוג..

אחד הדברים המפתים בלמידה ובתהליך הוא להבין את השותפים. למשל, כאשר אני מזהה בתוכי שתלטנות, אני מתייחסת אליה כאל תכונה הזקוקה לתיקון אצל אחרים, במקום לראות בה צורך שלי, שעליי להשלים אתו ולרכך אותו. במקרה כזה ההבנה וההזדהות הופכים לכלים לניתוח של האחר ומשמשים להתרסה ולהטפת מוסר.

אחת הנקודות הראשונות בהבנת תהליך ההתפתחות הוא קביעת גבולות האחריות. בראש ובראשונה כל אדם אחראי רק למה שקורה לו ובתוכו. הוא אחראי למעשיו ולמחשבותיו וכמובן למילים היוצאות מפיו. חלק מאחריות זו פירושה שאינו מנסה לשנות אחרים, אינו מנסה להשפיע על התנהגותם ולא על תוצאות מעשיהם, אף לא בדרכים של שלום.

למעשה, בתהליך של צמיחה אתה יכול רק לשנות את אופן הצבת הגבולות שלך, אולם אינך משנה את השותף. מובן כי הוא יגיב לשינוי אך אתה אינך יכול לבחור עבורו את כיוון התגובה.
לפיכך, אני מוותרת על השליטה בחייו של האחר, מפסיקה לחכות שהשינוי יבוא ממנו, ומאפשרת לעצמי לצמוח בלי לתת להפרעות מבחוץ להשפיע.

גם את ההתחשבות באחר יש להפסיק. איני מתכוונת למחוות הקטנות היומיומיות המתרחשות מעצם המפגש האוהב עם אחר, אלא לכל אותם פעמים בהן אני נמנעת מלעשות או מלשנות משהו מחשש מתגובתו של האחר. למשל, כאשר איני מרשה לעצמי להתקדם פן ההתקדמות תפגע, תעליב או תביך את בן זוגי. זהו למעשה ניסיון להחליט עבורו איך יגיב ומה יקרה לו, ובכך למנוע ממנו את ההתמודדות עם האמת.

כשאסתי מבינה כי הייתה זקוקה לסמכותו של גל בשל תחושת הדיכוי שהייתה קיימת בתוכה עוד לפני היכרותם, היא יכולה לשנות את אופן ההתייחסות, וכמובן יכולה להיפתח אל צדדים בתוכה בהם יש לה עוצמה. האם יוכל גל להשתתף במסע ולהיות לצדה גם כאשר היא תהיה חזקה יותר? זאת יכולים רק היא והוא לדעת. חלק מתהליך ההתפתחות של אסתי יכלול בוודאי את השיקוף – היכן היא עצמה מדכאת את גל, היכן היא מתנהגת בשתלטנות כלפיו. כאשר אסתי תכיל מקומות אלו בתוכה ותקבל את העובדה שהם קיימים, סביר כי יהיה לה קל יותר לזהות אותם אצל גל ולהתמודד עם הפעמים בהם הוא מתקשה לשחרר את אחיזתו בה.

חשוב לי לציין ששלב השיקופים הוא רק שלב בתהליך. זהו שלב אשר משתמש בדואליות שבמערכת היחסים, הפעם לא כתבנית שאנחנו עבדים לה, אלא כאפשרות להכיל את הדואליות לעבוד עימה וליהנות ממנה. כך למשל כשאישה מרגישה שאין היא יודעת מה בעלה חושב, היא מזהה את התכונה בה הגורמת לכך. על פי משחק הדואליות אם היא תהיה קשובה יותר הוא ידבר יותר (לפחות בתיאוריה).

ונחזור לתהליך השינוי. כמעט כל אחד כבר נפגש עם השלבים בהם הוא יצר שינוי בתוכו, התקדם, התפתח וראה כיצד השינוי משתקף בסביבתו הקרובה. באנרגיה החדשה עומד לרשותנו כלי חדש – ההתרחבות. במקום לזהות את הצד השני כמשלים את החסרים שלנו נחוש בהם ונדע להשלים אותם מתוכנו. כך נגלה חמלה לא על בן הזוג שמשקף אותנו כי אם על אותו חלק חסר בנו.

שלב זה בעצם הופך את מערכת היחסים מכזו של דואליות, של אני ואתה, לכזו שאני בה השלם, סך כל החלקים. וכל האפשרויות טמונות בתוכי ומתרחבות משם. אני לא עוברת מהצד שלי לצד האחר ואיני מזהה את בן זוגי כמשלים לי – אני מכילה בתוכי את כל התכונות, נושמת אל כל האפשרויות ונותנת להם להתרחב ממני והלאה.
נשמע פשוט? קל מכדי לעבוד? נסו ותראו מה מתעורר שם.