אמנות האהבה

כשהייתי בת 12, שהיתי עם משפחתי באתיופיה, רחוקה מחברי בארץ ישראל. חוויתי את תחילת גיל ההתבגרות ואת ניצני המיניות והנשיות בבדידות ובחיק הטבע. טיול אחד שערכנו זכור לי במיוחד. הגענו לחופי הים האדום, לאסמרה. היתה שעת בין ערביים ורוח המזרח נשבה בעדינות ובעוצמה בכפות הדקלים. יחד עם שקיעת השמש התמסרתי לרוח וחשתי את ליטופיה. הרשיתי לרוח לדבר אל ליבי, לעורר את נשמתי. גופי פעם כולו בהרמוניה עם היופי שמסביבי וידעתי בידיעה מלאה את האחדות: את היותי שלמה ומושלמת יחד עם היותי פירור אחד קטן של העולם כולו. זאת היתה חווית הטנטרה הראשונה שחוויתי בחיי. מאז, בכל מגעי החושיים, חושניים-רוחניים עם העולם אני מבקשת לחוות חוויה דומה. אל לימוד הטנטרה כדרך חיים הגעתי תוך כדי תהליך של גילוי מחדש של זהותי הנשית.

טנטרה היא אמנות האחדות והאקסטזה. שורש המילה בא מסנקסריט ומשמעותה לארוג. טנטרה היא אריגת חיינו, דרך חיים המקבלת ומחבקת כל חוויה במקום לדחותה. דבר אינו אסור ואינו נשפט בטנטרה. כל חוויה שאדם מתנסה בה, בין אם היא נחשבת לטובה או רעה, היא הזדמנות ללמידה נוספת. הטנטרה מאמינה בשלמות, ולכן גם הזכר והנקבה הם יין ויאנג, שני כוחות הנפגשים ומתמזגים בכל אישה ואיש, גם במפגש הפנימי-האישי של כל אחד ואחת וגם במפגש הזוגי. כאשר מפגש כזה מתרחש, נוצר מימד חדש שבו נחווית קדושת האיחוד. ברגעים כאלה אנו יודעים בידיעה אמיתית את הקשר שלנו עם הטבע, עם כוח החיים, עם מקור הבריאה. התודעה מתחברת אל שדה אנרגיה אינסופי, אל מחול הקיום הגדול, אל האהבה.

המין המערבי מתוסכל. רוב הנשים והגברים ויתרו מזמן על אפשרות של חוויה רוחנית-מינית אקסטטית, ומתייחסים אל המין כאל התעמלות להרפיית מתחים, צורך גופני גרידא שיש למלאו באופן בריא ככל האפשר, משחק כוחני של כיבוש ושליטה, פאזל מוסרי של אסור ומותר, דחף חייתי שלא ברור אם רצוי או לא רצוי להיכנע לו, הנאה נפלאה אך קצרה שלעתים יש לשלם עבורה מחיר גבוה.

אנו עושים הפרדה נוקשה, דתית לעתים, בין תחתונים לעליונים; כדי להגיע לדרגת רוחניות גבוהה יש להתנזר, להסתגף, להתכחש לגוף. מי שעוסק ב"ענייני גוף בלבד" לא יכול להיות "נקי" מספיק כדי להיות רוחני.

במשחק הטנטרה נבדקות אמונות אלה על רקע של התכוננות אנרגטית שונה. האנרגיה המינית היא חומר הגלם שממנו נוצרת האקסטזה, ממנו נובעת ההארה הרוחנית, האורגזמה האלוהית. הקצב, הטקס, משך הזמן, האפשרות הגברית לשמור על התקרבויות רבות לשיא והתפרקות רק לפי רצון, האהבה של האישה לגופה ולמינה, כל אלה ועוד הרבה, נלמדים בדרך הטנטרה כטכניקות, כתרגול, ובעיקר כתשומת לב מיוחדת, כמדיטציה המפרקת את המין מן האוטומטיות שבו. הזמן נעלם, האגו זז הצידה ומפנה מקום לנשמה, המוח מתרוקן ממחשבות ומתמלא באהבה, חמימות ורכות מלטפות את הגוף, את הלב, וכל זה יכול להימשך זמן רב, ולא רק שניות ספורות של שיא!

למידת אמנות הטנטרה דורשת בעיקר דבר אחד – התחייבות של האישה והגבר לעצמם לשאוף לעונג; לפתח את עצמנו לחוויות חושיות בכל חיינו – באוכל, בטיולים, ביחסים עם ילדינו, עם חברינו, עם אהובינו, עם הרוח, המים, האש, האדמה, בעבודתנו ובזמן הפנאי שלנו. כמו בכל לימוד ראוי לשמו, גם בטנטרה התהליך כולל שחרור וויתור על תבניות מגבילות, אמיתות שיש לבדקן שנית והקשבה עמוקה ואמפתית ל"שדים" – לקולות הצל שבתוכנו.

הטנטרה היא טקס של נתינת אמון בעצמנו ובזולתנו, התכוונות לקבלה מלאה של העצמי ושל האחר, נתינת כבוד לגוף ולנשמה. הטנטרה מאפשרת מין חכם, אוהב, משעשע, מלא טעמים וריחות, חגיגת חיים. היא מזכירה לנו את הווייתנו הצנועה כבני אדם, חלק ממחזוריות טבעית עולמית ומלאת מסתורין, כלי חיבור בין שמיים לארץ, בין היין ליאנג, בין האל לאלה.

הסודות העתיקים בני אלפי השנה של הטנטרה מגיעים אלינו למערב בשנים האחרונות בעזרת מורים או מורות כמרגו אננד, ולנטין צ´ו, מרקוס אלן, וספר הקאמה סוטרה (שכמובן שהוא רק אחד מאוצר גדול של ספרים מהמזרח שעוסקים בנושא).