כחלק משגרת החיים, אנחנו סובלים מכל מיני מכאובי גוף. מורתי ליוגה אומרת, שגם אם עושים יוגה וגם אם לא עושים, הגוף כואב, ולכן, בתור מכורה ליוגה, מסקנתה הטבעית היא כמובן שעדיף לעשות יוגה. בן זוגי טוען לעומתה, שאם אחרי האימון אני סובלת מכאבים אז מה הטעם להתאמן?
אין ויכוח על כך שהיוגה מרככת ופותחת את הגוף, מאריכה ומגמישה את השרירים (גם את אלו שלא ידענו שקיימים), עובדת על המפרקים התקועים והבלויים וכמובן על היציבה ודרך החזקת הגוף, כל זאת בלי לדבר על האימפקט הנפשי שהיא יוצרת.
אבל את הדברים הפחות נעימים שמלווים את האימון לא נוהגים לכתוב בברושורים המיועדים לפרסם את היוגה. יש לי בכיתה לפחות שלושה אנשים שמושבתים לגמרי ואינם יכולים להשתתף בשיעורים. אחת נקעה את הקרסול ויש לה סדק לאורך כל הרצועה הרגלית, השנייה סובלת מכאבי גב חמורים באיזור הסקרום (עצם הזנב) והשלישי פרק את הברך בעודו מנסה להיכנס לתנוחת הלוטוס.
כמו בכל עבודה עם הגוף, ההתעסקות עמו עלולה לפגוע בו. פציעות קיימות בכל סוגי הספורט, אך משום מה ביוגה זה פחות מתקבל על הדעת. היוגה נחשבת לבריאה גופנית ונפשית, ויש סביבה הילה של טוהר ושלמות. זוהי כמובן הנחת יסוד מוטעית וסטיגמטית, אפילו היוגה, שבריאה כל כך לגוף ולנפש יכולה להזיק ולפגוע.
החיפוש ההתמודדות והשינוי
היום, אני סובלת הרבה פחות כאבים לעומת התקופה בה התחלתי לתרגל. למעשה הכאבים מתפתחים בהתאמה עם האימון ומה שמוזר הוא, שהם משתנים ועוברים ממקום אחד בגוף למקום אחר. עצם המודעות לגוף גורמת לנו להיות יותר מודעים אליהם ועם הזמן גם קצת היסטריים. היום, כל כאב קטן בברך או בגב התחתון מקבל אצלי התייחסות שונה לגמרי. אולי עצם היכולת או הידיעה שאפשר לתקן את הכאבים ולשפר אותם גורמת להתפקססות המטורפת הזו על כל מיחוש קטנטן.
עם הזמן למדתי להקשיב לגוף ולא להתעלם מהדקירות הקטנות שאני חשה באיזור המפשעה העליונה בכל פעם שאני מתכופפת קדימה. עם ההקשבה הזאת באה שאלה, איך אפשר למנוע את הכאב, ועם השאלה באים הנסיונות והחיפושים. בסופו של דבר (וזהו השלב הכי כיפי) מצליחים למנוע את הכאב היכן שתמיד היה קיים. החיפוש, ההתמודדות והשינוי - אלו הם שלבי היוגה ומהותה.
עם הזמן אנו מוצאים את הקשרים בין הנטייה שלנו בצוואר לצד שמאל והכאב בשורש כף יד ימין ואנו למדים, הלכה למעשה, איך הכל קשור והכל וא בעצם אחד. לכן, אני כבר מזמן הפסקתי להרגיש כמו קורבן: תקועה ולא גמישה, שיש לי את כל הבעיות האפשריות שיכולות להיות ושעדיף לשלוח אותי ליוגה טיפולית. במקום, התחלתי להודות ולהעריך את הכאבים ולהשתמש בהם בשביל ללמוד להתקדם ולהתפתח.