אילו היינו כופים על אנשים מהעולם המערבי לשבת בדממה מול הקיר
ולא לעשות דבר, היה השעמום מכה בכולם, בעוד ראשם היה ממשיך לעבוד בקצב מטורף. השבי בו אנו נמצאים במחשבותינו וההזדהות הגדולה שלנו עם מחשבותינו ותחושותינו אינם מותירים בנו מקום או חלל של שקט, שלווה או שלום. בדרכנו אל התודעה הגבוהה, אל השקט שבעין הסערה, אנו פוגשים דרכים רבות. הדרך של השחרור הרגשי מציעה כי במקום לכפות את השקט נפעל הפוך, ניתן לרעש לצאת החוצה, ניתן לטירוף להשתחרר. או אז השקט המצוי בפנים יבוא מאליו.
רבים מאיתנו חוו את התחושה שמגיעה בעקבות התפרצות רגשית: בכי עמוק, כעס עצור המתפרץ, או אפילו צחוק מתגלגל. אחרי כל אלה מגיעה שלווה - נוצר חלל המתח השתחרר והשקט מגיע.
המדיטציה האקטיבית משתמשת בשלל טכניקות הנעשות בקבוצה, בהן אנו נותנים לעצמנו לשחרר את רגשותינו במרחב בטוח, תוך שאנו מבטיחים כי אף אדם לא ייפגע מן השחרור הזה. תהליך זה מאפשר לנו לשחרר מן הגוף מעצורים רבים, דפוסים ישנים ועכבות המכבידים על חיינו.
שילוב המדיטציה בריקוד, במגע, בתהליכים רגשיים המובילים לאימון ביצירת אינטימיות, מהווים יצירה של תהליך עוצמתי -המאפשר למשתתפים ליצור שחרור וטרנספורמציה בחייהם. תהליך זה מבוסס על ניסיון תרפויטי רב שנים ומהווה שילוב של תורות מערביות עם דרך מדיטטיבית מן המזרח.
במסגרת תהליכים אלה אנו נוגעים ב"ניגון", בנפש, בגוף ובנשמה, כאשר שלושת אלה אחוזים זה בזה, ורק השכל שלנו מנסה כל העת להפרידם.
גם המחקר המודרני מדבר היום על קשר בל ינתק בין כל המרכיבים הללו המהווים את בן האנוש. ברור לכל כי הגיעה העת להשתחרר מן התפיסה המדעית הקונוונציונאלית על פיה רק מה שניתן לתפוס בחושים שלנו קיים, וכל השאר אינו אלא פרי דמיוננו.
מדענית נודעת המועמדת לקבל פרס נובל, קדאס פרט, מתארת בספרה "מולקולות של רגש" את מה שאנחנו יודעים אינטואיטיבית, שקיים קשר ברור בין תחושותינו לבין המבנה הכימי של התאים שלנו, של"תחושות הבטן" שלנו. יש ממד פיזיולוגי ממשי וברור הניתן למדידה והערכה, ושבכל מקום בו אנו כובשים את רגשותינו אנו יוצרים שינוי כימי בתאים שלנו. שינוי זה הוא אשר מביא למחלות ומונע ריפוי משום שגם בשלב התחדשות התאים תא "חולה" מקרין על התא המחליף אותו.
המודעות לקשר בין שחרור הרגשות לבין הבריאות תופסת תאוצה רבה בכל העולם. בעולם המודרני מכוח המחקרים החדשים, ובעולם המתפתח מכוח המסורת רבת השנים. תהליך כזה דורש לעיתים אומץ להתבונן פנימה במקומות התקועים, אומץ ללכת מעבר לגבול שלנו, שנקבע בשל הפחדים והטראומות שעברנו.
תעוזה לעשות זאת עם האנשים הקרובים אלינו, או עם האנשים הנמצאים איתנו, במסגרת של סדנא או קורס. אין משמעות הדבר כי עלינו להתחיל ולצעוק על כל אחד ובכל מקום משום שאנו מרגישים כעס. הניסיון מראה כי ככל שנצליח לשחרר כעסים במרחב בטוח, נוכל לנווט את הכעס שלנו ברגעי האמת לעבר התנהגות אסרטיבית ושקולה, שתאפשר לנו להיות מחוברים לעוצמה שלנו באופן טוטאלי ולא לפעול מתוך איום והגנה.
כאשר החיבור אל העוצמה הפנימית קיים, אין צורך בצעקה, אלא אם כן הצעקה חיונית (כמו להזהיר מישהו מפני סכנה). די שנאמר את המילה "לא" במועד הנכון ובטון הנכון כדי שאנשים סביבנו יבינו את רצוננו, גם אם הוא אינו נוח להם. לסיכום, השילוב של מדיטציה ושחרור רגשי הוא שילוב חשוב ובריא ומומלץ להתנסות בו.
שלמה שהם הוא מורה למדיטציה וביו-אנרגיה, יוצר מדיטציית "ניגון" (נפש-גוף-נשמה) ומנחה ערבי ריקוד ומדיטציה רבי-משתתפים. ב-23.12.04 ייערך ערב של מדיטציה אקטיבית במרכז אינדיגו, שבמכללת רידמן בתל אביב.
מדיטציה אקטיבית
שלמה שהם
16.12.2004 / 12:44