טובעים במספרים

לאחר שבכתבה הראשונה סקרנו את המשמעויות שעומדות מאחורי המספרים 1-5, נמשיך בניתוח נומרולגי של המספרים 6-9, עם ניתוח מורחב לגבי משמעויותיו השונות של מספר 7 הקדוש.

שש מתחלק ב-1, 2, ו – 3, ושווה לסכומם: 1+2+3=6. שש גם עומד מאחורי הסמל שמבטא שלמות יותר מכל, והוא המגן דוד. מגן דוד מסמל את ההרמוניה היקומית, בצורה אחת (1) בעלת שני משולשים (2), למשולש שלוש פאות (3). שני הקווים העולים מסמלים את החסד והדין שנובעים ממעשה האדם ועולים לעולמות עליונים, ושני הקווים היורדים מסמלים את החסד והדין היורדים לעולמנו. סך הכל 4 קווים. במגן דוד שש נקודות קצה, שש נקודות חיבור, ששה קווים, שש משולשים קטנים, ומשושה.

מתוך השלמות של ה-6 אפשר לעבור למימד גבוה יותר.היום השביעי לבריאה הוא מיסטי וקדוש. אם נחזור שוב לסמל השלמות, השש, המבוטא במגן הדוד, נמצא שהוא בנוי מששה משולשים קטנים ובמרכז משושה - השטח השביעי. השבע מסמל את הקדוש, וקדוש הוא מבורך, ועל כן הכינוי הכללי של האל הוא הקדוש ברוך הוא, כלומר מה שקדוש – ברוך הוא.

סימבול השבע לטוהר ובריאות נראה בציטוט מספר בראשית, ז, פסוק ב', בו אומר ה' לנח : " מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ...". בספר יצירה נאמר על השבע : "...שבעה ימי בראשית. ושבעה שערים בנפש שתי עיניים שתי אזניים ושני נקבי האף והפה. ובהן נחקקו שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שעות. לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים " - חיבוב השבע על ה' מחזק את הפן המיסטי שבמספר זה.

תיאור זה ממחיש גם את העניין של זה 'כנגד זה ברא ה', מה שמעביר אותנו מהפסטורליות של הקדושה לעבר השני – מסכת גהינום : " גרסינן התם ז' גיהנום ברא הקב"ה וכל גיהנום וגיהנום יש בו ז' מדורין וכל מדור ומדור יש בו ז' נהרות של אש וז' נהרות של ברד...ולא עוד אלא שבכל מדור ומדור יש בו ז' אלפים סדקים וכל סדק וסדק יש בו שבע אלפים עקרבים...". ניתן לראות כאן את הברכה כנגד הקללה, מה שנותן לשבע את תכונת הדואליות.

כאן גם ראוי לציון שבמסכת פסחים (דף נד,א), ובפירוש רש"י על ישעיה ל, ל"ג נאמר על זמן בריאת הגיהנום "שיש בו אתמול, ואין בו שלשום", כלומר שנברא ביום שני (2), ובמסכת נדרים (דף לט, כ) צוין שגיהנום קדם לעולם. עניין זה יושב בכך שחלל הגיהנום קדם לבריאת העולם ואש הגיהנום נבראה ביום שני. מה שמסביר מדוע לא נאמר ביום השני כי טוב.

מורכבות זו של השבע, בצירוף החביבות שלה על ה', מקבלת ביטוי בספרו של אליהו הנביא 'תנא דבי אליהו': בסדר אליהו רבא (לא, כ) : " שבעה דברים קדמו לעולם, תורה ותשובה וגיהנום וגן עדן וכסא הכבוד ושמו של דוד בן ישי ובית המקדש".

שבע קדם לעולם? שוב עולה עניין האפס, שכלל הכל במחשבת הבורא עוד טרם הבריאה. חיזוק העניין מובא בפרקי אבות: " בעשרה מאמות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות..." ובהסבר נומרולוגי אומר, שאם היה רצונו לברוא עולם נטול מספרים הרי שהיה עושה זאת (למרות שבדיון פילוסופי יכול היה לברוא במאמר אחד עולם עם מספרים שהרי הוא כל יכול), אך רצונו היה לברוא "בבסיס עשר".

את השבע כסימבול לעוצמה ולשפע אפשר לראות בספר 'אותיות דרבי עקיבא', שבהגיעו לאות ז' (7), הוא כותב כך : " זי"ן זה שמו של הקב"ה שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו...".

דואליות השמונה מבוטאת באין סוף מצד אחד, ובקובייה הסגורה בעלת שמונה הקודקודים, מצד שני. שילוב שתי הצורות הקיצוניות הללו בא לציין שהקובייה הסגורה/חומרית יכולה להתעלות מעל לזמן והמקום. סימבול הקובייה החומרית מייצג כסף, וכל מה שקשור לשפע חומרי.


צורת השמונה מסמלת את מעגל החיים. היהדות מאמינה, כידוע, בגלגול נשמות, ותורת הקבלה גדושה עד אפס מקום בכל הקשור לתורת הגלגולים בהסברים מפורטים על כל הקשור בנושא. עניין הגלגול מופיע כבר בתורה, לדוגמא בספר דברים פרשת ראה (יב, כג) : "רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא – תאכל הנפש עם – הבשר ". על פסוק זה אומר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן חלק א' (לז, ו) : "כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול". יש לציין שמדובר כאן על גלגול בחי, ואכן תורת הקבלה דנה בגלגולים באדם, בחי, בצומח ובדומם.
פיתגורס עצמו היה מאמין גדול בכל הקשור לגלגולים והישארות הנפש, ואף פיתח פילוסופיה
שלמה על נושא זה, כשלשיטתו הנשמה אלוהית, מה שמתיישב עם היהדות.

השמונה מסמל את המוות כהתעלות, את המעבר מחומר – הקובייתי, לרוח - האינסופית, ולהיפך- מהנשמה האלוהית במצבה הרוחני בעולם עליון, אל ההתלבשות בגשמיות.
דואליות נוספת בשמונה היא ייצוג המחזוריות, שבצורת השמונה חסרת ההתחלה וסוף ומסתובבת סחור סחור, לעומת ייצוגה כיום הראשון שלאחר הבריאה המצביע על התחלה חדשה. הדוגמא הבולטת ביותר ביהדות לייצוג השמונה כהתחלה חדשה היא ברית.
סימבול צער אופייני ל-8 אפשר לראות במסכת מגילה (דף י) אמר רבי לוי : "דבר זה מסרת בידנו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער".


לאחר השש, שמופיע בסימן עשייה ומסמל את הרמוניית העולם והאהבה האימהית, הגיע השבע המבטא את הקדושה, ואחריו השמונה שמדגיש לנו שיש עוד משהו. הדבר הנוסף אותו מדגיש השמונה, הוא הדבר הסמוי שעומד מאחורי ברית המילה – ראשיתם של חיים חדשים. בעקבות הכבדות המאופיינת בשבע - הברכה שכנגד ההענשה, נותן השמונה קצת יותר קלילות בצורת ה-8. במלים אחרות, לאחר ששת ימי המעשה (6) הגיע יום הקדושה (7) ומכאן מתחילים (8).

התשע הוא סוף סדרת המספרים הנומרולוגיים, ומעבר חזרה אל האחד - הנקודה.
הכוכב הקשור לתשע הוא הכוכב מרס (מאדים), כוכב האש. השוני בתשע, הוא שבכל חישוב נומרולוגי הוא חסר השפעה - הוא השלמות של סדרת המספרים הנומרולוגיים, שהרי הוא משלים את הסדרה.

התשע הוא תשעת ירחי הלידה, מהחודש ה-1 ועד להשלמת סדרת תשע הספרות. התשע הוא גם שלוש פעמים שלוש, וגם שלוש כפול שלוש, מה שנותן לתשע את היצירתיות שבשלוש.
אם כן, התשע מסמל יותר מכל המספרים את המעבר מדבר או ממצב מסוים לדבר או למצב אחר/חדש.

צורת ה - ט בעלת העוקץ החבוי מסמלת את הצניעות שבתשע, השלכה אותה נקבל גם מחוסר ההשפעה החישובית של ה- 9.

ניגודיות התשע מגיעה מכך שכל מספר שניקח ונכפיל אותו בתשע, בחיבור ספרות התוצאה נקבל - 9. לדוגמא 6*9=54, 5+4=9. וכך נוצרת הניגודיות בין התשע הצנוע, לבין התשע המבליט את הייחודיות שלו.


כדי לבחון את המספר תשע, המייצג סוף והתארגנות לדבר חדש, לעומת שבעת ימי הבריאה שמסתיימים ביום השמיני, אפשר לבצע ניתוח טקסטואלי קצר של סיפור הבריאה כפי שהוא מופיע בספר בראשית פרק א': הבריאה ארכה 6 ימים וסיומה היה ביום מספר 7. בששת ימי המעשה נמצא 10 פעמים את המילה 'ויאמר', כך שזוהי למעשה בריאת הבסיס העשרוני המשמש את ספרות הקבלה בעשרת הספירות הקדושות הטומנים בחובם הכל.
בעיון נוסף נגלה שרק 9 פעמים מופיע הנוסח 'ויאמר אלוהים', והרי לנו בריאת בסיס 9 הנומרולוגי.

במעשה בראשית מופיע גם מעשה אלוהי 9 פעמים: פעם 1: " ויתן אותם אלהים ברקיע...", 2 פעמים: " ויהי מבדיל...", פעם 1: " ויבדל...", 2 פעמים : " ויברא אלהים...", ו- 3 פעמים: " ויעש אלהים...", וכעת נסכם 1+2+1+2+3=9.