טובעים במספרים

הדימוי הפיתגוראי לאל הוא האפס או הנקודה, כך שאם נוציא קו מהנקודה, זהו האחד, בדימוי של האל השולח קרן אור, הפורץ מעצמו בכדי ליצור ולהשפיע.האחד הוא סימבול מובהק של האחדות, היחיד. האחד מסמל מקוריות, שלמות. הוא הראשון, והיחיד שלא ניתן לפירוק, ולא ישפיע על חלוקת האחרים. האחד הוא המקור ממנו נברא העולם, וכסימבול, האחד מסמל התחלה ואת הזכר. האחד תמיד יקושר אל ההתחלה הפעילה, האקטיביות, היצירתיות.

במצב שלפני הבריאה, נקרא ה' בקבלה האין סוף ברוך הוא, זהו האפס הנומרולוגי, קוצו של היוד הקבלי והנקודה הפיתגוראית. כשעלה ברצונו לברוא הוציא קו דק על פי התיאור הקבלי. זהו הקו הפיתגוראי, האחד הנומרולוגי.

הכוכב המסמל את האחד, הוא השמש, הנותנת מאורה.

השתיים מתואר כקו המחבר בין שתי נקודות. הקו שיצא מהנקודה סמל את האחד, וכשיש מה שנקלט בצד השני, זהו השתיים. יש נותן ויש מקבל. ביום השני לבריאה הבדיל ה' בין מים למים. עקב אקט זה של פירוד, לא נאמר ביום זה כי טוב. השתיים מסמל פירוד וניגודיות, אך מבחינה אחרת מסמל גם את הזוגיות. ליישוב דואליות זו די לציין את הכוכב המסמל את השתיים- הירח, המשנה את צורתו תדיר. הירח המקבל את אורו מהשמש ומסומן כנקבה, דימוי ישיר לאישה, המשמשת כעזר לגבר.

השתיים הדואלי מסמל את הפירוד, לאחר אחדות האחד.הירח כסמל מעניק לאדם שקט, ביישנות, נאמנות, ביטחון, הגנה על יקירים, תלותיות, צורך בחום, ומשפיע על מצבי רוח.

הזוגיות כסמל שומרת על יחסי אנוש טובים, התמסרות רגשית ותמיכה.

הנקביות כסמל מביאה לפסיביות, גוררת את האדם למצבים שלא כרצונו ומסמלת תכונה של חקרנות.

ביטוי השלוש הוא המשולש. השתיים, הקו- מהווה את הבסיס שעליו ניתן לבנות את המשולש.
מהמשולש מקבלים לראשונה את השטח, יצירת המספרים הראשונית. 1- הנותן, 2- המקבל, 3- התוצאה.בביטוי המתמטי: 3=1+2.

בנצרות השילוש הקדוש הוא על אותה הנוסחה של אקטיבי(1) + פסיבי(2) = תוצאה(3). מנוסחה זו הרי ששלוש הוא הראשון שמסמל אהבה מהתוצאה של הזכר והנקבה. הכוכב השולט על השלוש הוא יופיטר (צדק). מספר זה גם יוצר לראשונה את חוק שיווי המשקל, בכך שהוא בנוי ממספר גדול וקטן.

ביהדות בתפילת העמידה הברכה השלישית היא הקדושה ובחזרת שליח הציבור אומרים כך:"נקדישך ונעריצך. כנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשים לך קדושה. וכן כתוב על יד נביאך. וקרא זה אל זה ואמר. קדוש קדוש. קדוש..." השלוש מסמל גם מחזוריות והחכם באדם סיכם זאת כך: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". (קהלת ד, יב).

המשולש הוא דו-ממדי ובכדי ליצור נפח יש צורך בנקודה רביעית. הנקודה הרביעית יוצרת ריבוע, שעליו ניתן לבנות פירמידה בעזרת ארבעה משולשים ולקבל לראשונה גוף בעל נפח. זוהי היצירה הראשונה בה 1, 2, 3 ו-4 משתפים פעולה. את שיתוף ארבעת המספרים נראה ממבט על. 4 - הריבוע, 3- המשולשים, 2- אלכסונים ו-1- נקודת החיבור. הפירמידה היא הצורה המבטאת יותר מכל את העוצמה שב-4 ואת הפן המיסטי שבה. מכאן מובנת גם צורת הצלב בעל 4 נקודות הקצה. עד ל-4 היו שלושה ביטויים רוחניים, 1- האל, 2- הנקודה הפסיבית בקצה הקו, 3- התוצאה. ה-4 אם כן היא המעבר מהרוחני לגשמי (הגופני). לא ייפלא אם כן שעולמנו מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר. הכוכב המסמל את ה- 4 הוא אורנוס, כוכב איטי המקיף את כדור הארץ בכל 84 שנים.

חמש הוא המעבר מהחומר-4 לרוח, הגשר שמאפשר מעבר בין שני עולמות אלו ועל כן הוא מרכז המספרים מ-1 ועד- 9. בסמל הצלב נמצא את הנקודה החמישית כנקודת החיבור, חיבור החומר לרוח. החמש הוא המספר המבטא את האדם יותר מכל, מכיוון שהאדם הוא היחיד שעובר מהרוח לחומר ובחזרה (ממצב הנשמה-לאדם-לנשמה). בחישוב נומרולוגי 'האדם' יוצא-5. בקבלה אחד משמות ה' נקרא שם – מ"ה = 45, והמילה 'אדם' בגימטריה=45. צורת ה – 5, הפתוחה משני צדיה מדגישה את עניין הגשר המאופשר על ידי ה – 5, את היכולת שבגישור היוצר ה – 5.

מהנאמר עד כאן נסיק כי האדם (=5) הוא יצירה רוחנית הלבושה גשמיות. דוגמה נוספת לחידוד ההסבר כי 5 הוא הגשר בין הרוח לחומר היא חמשת החושים של האדם. החושים פועלים יחד באינטגרציה מהירה, היודעים להעביר נתונים מהעולם החיצון אל האדם. ארבעת החושים: ריח, טעם, ראייה, ושמיעה מספקים לאדם הרוחני את העולם הגשמי. והנה תוספת האחד, המישוש, משלימה ל- 5, ומאפשרת לאדם הרוחני לפעול בגשמיות. התוספת של האחד הנותנת את מלוא העוצמה הרוחנית למספרים הקודמים מבוטאת היטב במתמטיקה כך : 1+2+3+4=10=1, הפן הרוחני שבארבע החומרי, התגשמות הרוח בחומר. וכנגד 5+5=10=1, המספר היחיד שצירוף ספרותיו נותן 10=1, חזרה לרוחני הראשיתי. הכוכב המסמל את החמש – מרקורי.

ירון ברלב הוא קבליסט, נומרולוג קבלי, פותח בספר הזוהר ופותח בקלפים.