מה אנחנו לא יודעים

עמוק בפנים, מסתתרת לה הידיעה המציקה שבעצם אנחנו לא יודעים ממש הרבה על עצמנו או על החיים. עמוק בפנים, מקננת בנו התחושה שהסיפור האמיתי הוא לא בדיוק זה שאנחנו מספרים לעצמנו. אולי אנחנו לא רק מה שאנחנו חושבים?! אולי, במהלך חיי היום יום, קורה כאן משהו הרבה יותר גדול ממה שאנחנו תופסים?!

בואו נפליג על כנפי הדמיון וננסה לתפוס את המציאות של החיים שלנו בצורה מעט אחרת. השוו את האדם לזרע שנשלח לכאן מלב היקום על מנת לחבור עם הביצית, כאשר את הביצית תייצג אמא אדמה. זרע זה הגיע ממרכז היקום טעון בכוחות עילאיים ובעצם נשלח לכאן במטרה להאציל מהם על הארץ כולה, ובכך לקדם את התפתחות החיים שעל פניה.

כל אחד מאיתנו הוא כמו זרע הנושא עמו תכונות מסויימות, וביחד, כולנו יוצרים מקלט אנושי ענק. מקלט זה אמור להמשיך ולקלוט את האותות המוסיפים להגיע לכאן, להקרינם סביב ולטעון את האוויר של הארץ כולה בתכנים טמירים ורבי השפעה אשר יעודדו ויקדמו את התפתחותם של חיים מעודנים יותר ויותר.

עד כמה שזה ישמע מוזר, זהו הייעוד המקורי שלנו. ואכן, כל תינוק שבא לאוויר העולם נוהג בדרך זו ממש גם מבלי לשים לב. התינוק, שופע באור מתוק, אשר הופך אותו למוקד עלייה לרגל עבור רבים הנמשכים אל התכנים הקסומים הללו. בחודשי חייו הראשונים התינוק נמצא בינינו בגופו, אולם בהלך רוחו שרוי עדיין התינוק במידה רבה בעולמות אשר מהם בא; וכל עוד נשמרת בו הנאמנות הזאת למקורו, הוא מוסיף להוות מעין תחנת ממסר המקשרת בין בסיס האם שלו בלב היקום לבין סביבתו החדשה.

אך אז, במהלך הזמן, מתחילים להילכד בו בזה אחר זה התכנים אשר יוצרים את האווירה במקום ובתקופה שבהם עוברות עליו שנות חייו הראשונות.

אם, למשל, שוררת במקום אווירת שנאה לעם אחר - אין לילד הרך כמעט שום אמצעים להתנגד לה, וקרוב לוודאי שהיא תחלחל לתוכו ותילכד עמוק בנבכי נפשו. כך גם באשר למרכיבי האווירה שאותם סופג הילד בבית הוריו. אם במקום היסודות העדינים שמהם עשויים הכבוד והערכה שיכולים לשרור בין אביו ואמו, נושם הילד דווקא את החומרים הגסים שמהם מורכב יחסם המזלזל זה אל זו, או במקרה הגרוע יותר את אלו שמהם נבנית האיבה שביניהם - יסתננו אט אט המרכיבים המחוספסים והסמיכים האלו לתוכו, וייצרו סביב הלך רוחו המקורי שכבת בידוד אטומה, עד שזה יחדל לבסוף להוות גורם פעיל בעיצוב דיוקנו.

אחת מאבני היסוד המרכזיות של האווירה שאליה נולדים ילדים בתקופה הנוכחית היא החשדנות, אשר הופכת להיות להם עם התבגרותם לטבע שני, ומאפילה על מה שהם היו אמורים להיות. בקלות כה רבה אנו ממהרים לחשוד אחד בשני, מבלי שנדע אפילו כי כך אנו נוהגים. החשדנות נטמעה בדרכינו באופן כה יסודי, עד שאיננו מרגישים בה יותר ולא יודעים אפילו עד כמה היא מושלת בנו.

חלק הארי בתהליך שבו מתכסה הלך רוחו הטבעי של הרך הנולד, מסתיים בדרך כלל עוד בשנות ילדותו המוקדמות, ומכאן ואילך נובעות כמעט כל תגובותיו: מאותה שכבה אטומה המאפילה על הלך רוחו הטבעי וסוגרת על עצמיותו. כשכך קורה ליותר ויותר מאיתנו, המקלט האנושי הענק שאמור להיות מכוון לתדר של אותם האותות המגיעים לכאן מלב היקום, מאבד את התכווננותו וקולט בליל של רעשים והפרעות - בדיוק כמו שקורה לרדיו שלא מכוון היטב לתחנה. רק במקרים בודדים מסוגל האדם להשתחרר מתכריכים אלה.


רון אנגלדר הוא מחבר הספר "אל העולם בו תבל יכול לקרות", מרצה ומורה בנושא המודעות העצמית וממפתחי הסדנה "SOMA – אומנות החיים".