קבלה – ספר הזוהר והפרשנים הקבליסטים

תורת הקבלה מאגדת בתוכה את רוב התורות האחרות, כמו אסטרולוגיה, נומרולוגיה, גרפולוגיה, קריאה בכף היד ועוד, חלקן באופן גלוי וחלקן באופן סמוי יותר. "ספר היצירה", המיוחס לאברהם אבינו, דן באסטרולוגיה, סודות האותיות, ספירות, האדם ועוד. בספר "הזוהר" אפשר למצוא את חכמת כף היד ואפילו את חכמת הקריאה בתווי הפנים (תיקוני הזוהר, זוהר חדש ובספרא צניעותה). בספרים אלו מפורטות שיטות לניתוחי אופי, ורמזים על גלגוליו השונים של האדם.

עולם הקבלה נחלק לשלושה תחומים: קבלה עיונית, העוסקת בעיקר במעשה בראשית, קבלה מעשית וקבלה נבואית. ללא ידע בחלק העיוני, אין אפשרות להבין את שני החלקים האחרים. החלק העיוני כולל נושאים רבים כמו חלוקה והסבר על מבנה העולמות העליונים, הקרויים "אצילות", "בריאה", "יצירה", ו"עשייה". רוב כתבי הקבלה, כשלושת אלפים במספר, עוסקים בקבלה העיונית, וביניהם ניתן למצוא את הספרים היותר מוכרים, כמו "הזוהר", "הבהיר" וכדומה.

הקבלה המעשית, עוסקת בשיטות שנועדו לעורר בעולמות עליונים כוחות מסוימים, דרך שימוש בשמות, לחשים, קמיעות, סמלים, קריאת כף יד, חכמת הפרצוף, אסטרולוגיה, מדיטציה ועוד. כח מרכזי בקבלה העיונית, המעשית והנבואית הוא האותיות, כך שישנו קשר ברור בין הנומרולוגיה לגימטריה, קשר שמופיע בכל הספרות הקבלית.

על פי המסורת, חובר ספר "הזוהר" על ידי רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מהתנאים ואחד מתלמידיו היותר מוכשרים של רבי עקיבא. את הספר חיבר עם בנו, ר' אלעזר, במשך 13 שנה, בעת ששהו במערה כשהסתתרו מפני הרומאים. ספר זה נחשב לספר הקדוש ביותר לאחר ספר התורה ("הזוהר" הוא למעשה הסוד של התורה). ישנם המייחסים את "הזוהר" לר' משה די לאון, זאת על פי מחקרים הסוברים שהזוהר נכתב בשנים 1280-1320 בספרד. האיש המוסמך ביותר להכריע על מקור "הזוהר", בעקבות מחקרים שערך, הוא ר' יצחק מעכו, הקובע באופן חד-משמעי שהספר נכתב על ידי ר' שמעון בר יוחאי.

דמות מרכזית נוספת בעולם הקבלה היא ר' אברהם אבולעפיה, שעסק בקבלה הנבואית. בכתביו הוא העביר מסורות חשובות ביותר, וניראה שאילולא הוא, הרבה ממסורות אלו לא היו עמנו כיום. חלק גדול מכתביו לא הודפס, עקב החשש בפרסום כתביו, הדנים באמנות הסוד והבאת האדם למצבים מדיטטיבים עמוקים.

המתנגד הגדול ביותר שלו היה ר' שלמה בן אדרת, שחי בשנים 1235-1310 הידוע כרשב"א והיה הרב הראשי של ברצלונה. הרשב"א ממש נילחם באבולעפיה דרך מכתבים, בהם ביקש להוקיע את משנתו של אבולעפיה. מכיוון שהרשב"א היה המוביל בדורו, הוחרמו כתבים של אבולעפיה על ידי הממסד הדתי. ההתנגדות החריפה כאשר הצטרף אליה המקובל הגדול ר' יהודה חייט, ומקובל נוסף, ר' יוסף שלמה דלמדיגו. בעקבות התקפות אלה, היה ניתן להניח שהשפעת אבולעפיה על הקבלה תהיה זניחה.

ואולם, למרבה הפלא, צוטטו כתביו של אבולעפיה על ידי הרמ"ק ורבי חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה" בפרק הרביעי. לאחר שהחיד"א נתן את תמיכתו באבולעפיה החלו מקובלים לקבל יותר ויותר את משנתו ולהפיץ את כתביו. כיום, אין ספקות לגבי אמינות שיטותיו של אבולעפיה, למרות שחלקן נחשבות למסוכנות.

בכתביו ניתן למצוא חומר ביוגרפי רב, מה שהקל על ההיסטוריונים בחקר דמותו המרתקת. ר' אבולעפיה נולד בשנת 1240, ובתאריך העברי בשנת 5000, כלומר בתחילת אלף חדש,שזהו פרט אליו ייחס חשיבות. תלמידו החשוב ביותר, היה רבי יוסף ג'יקטילה, שהפך לאחד המקובלים החשובים ביותר באותה תקופה, והוא בעל יצירת המופת "שערי אורה", ספר שהיה לאחד מהספרים הבסיסיים והחשובים בקבלה. שיטתו של אבולעפיה מבוססת על השיטה של ספר "היצירה", ולטענתו נשיטה המבוססת על 22 האותיות, גבוהה יותר מהשיטות המבוססות על עשר הספירות. אין ספק שהוא הכיר היטב את ספר "היצירה" ושחלק מחיבוריו הם בהשראת ספר זה.

אבולעפיה שם דגש על השפה העברית כשיטה להשגות רוחניות, ואין ספק שכתביו הם אוצרות יוצאי דופן של חכמת האמת. במכתב שרשם אבולעפיה, הוא כותב שחיבר 26 ספרים הקשורים לסודות ו-22 ספרים הקשורים לנבואה. רוב הספרים שהודפסו מציגים רעיונות קבליים, עמוסים בגימטריאות ומציגים שיטות להגיע להשגות רוחניות.