פסיכומאגיה - כשהפסיכולוגיה והמאגיה נפגשות

את המונח פסיכומאגיה המציא אלכסנדרו ז'ודורובסקי, יהודי ממוצא צ'יליאני שחי בפריז, וידוע כבמאי תיאטרון וקולנוע נסיוני, כמחבר ספרי קומיקס וכמורה לקלפי טארוט ולהתפתחות רוחנית, אצלו למדתי במשך כמה שנים. בעקבות נסיונו הרב בסדנאות ובייעוץ אישי, הגיע ז'ודורובסקי למסקנה שכל אחד מאיתנו נושא איתו דרמות ומצוקות רגשיות מעברו המשפחתי, ממש כמו ירושה.

את השפעת בעיות אלה ניתן לאבחן בעזרת קריאה בקלפי טארוט, כאשר הקלפים משמשים כשפת סמלים, שהרובד הלא מודע מתבטא באמצעותה. אולם, כדי להניע תהליך של תיקון וריפוי, יש צורך לא רק להקשיב ללא מודע, אלא גם לדבר אליו בשפת הסמלים ולסמן עבורו את התיקון הרצוי. לשם כך יש צורך באקטים פסיכומאגיים, שיפעלו על הרובד הלא מודע, ובכך יביאו לשיפור ממשי בחיי האדם.

האקט הפסיכומאגי פועל על מעמקי הנפש, ולשם כך הוא משתמש בטכניקות ועקרונות הלקוחים משיטות של כישוף ומאגיה. האקט אינו יוצר את ההשפעה המבוקשת באופן ישיר, אלא מפעיל את כוחות הנפש הלא מודעים ומעורר את היכולות הטבעיות והעל-טבעיות שלהם, ולכן השפעתו גדולה למדי.

ז'ודורובסקי מאמין כי לרבדים הלא מודעים של הנפש יש כוחות החורגים מיכולת ההבנה הרציונלית, ולכן הם מסוגלים להניע מאורעות חיצוניים באופן שיכול להיראות על-טבעי. כך למשל, בעקבות אקט פסיכומאגי, יכול להתרחש צירוף מקרים בלתי סביר שיאפשר לחיי האדם שעליו מדובר למצוא כיוון חדש, או אולי פשוט יאשר לו את העובדה שאנו חיים במציאות מופלאה עם פוטנציאלים בלתי נדלים.

בספרו "תיאטרון הריפוי" (Le the'atre de la gue'rison, Albin Michel 1996) מביא ז'ודורובסקי כמה דוגמאות לאקטים פסיכומאגיים שהמציא עבור אנשים שביקשו ממנו עזרה. בין האקטים "הרכים" יחסית, נוכל למצוא את זה של הצייר מוביוס, ששיתף איתו פעולה בכמה פרוייקטים, וביקש ממנו אקט שיעזור לו להפסיק לעשן. ז'ודורובסקי נטל את קופסת הסיגריות הלא גמורה שלו וכתב בצידה האחד את המילה "לא" ובצידה השני "אני יכול". מוביוס שמר את הקופסה במשך שבועיים בלי לגעת בה, ואז העביר אותה למישהו אחר משום שלא היה לו עוד צורך בסיגריות.

אקטים אחרים יכולים להיות קשים לביצוע ובעלי משמעות סמלית מורכבת וטעונה. למשל, בת לאב ויטנאמי ואם צרפתיה, גדלה בצרפת באווירה של ניכור ודחייה בשל מוצאה האסיאתי. בעקבות זאת היא פיתחה רגשות שליליים כלפי המראה והנשיות שלה. האקט שקיבלה: לאכול מנגו בחג המולד, לשמור את הגרעין ולהנביט אותו בעציץ במשך 33 ימים (ישו נולד בחג המולד ונצלב בגיל 33, והסמלים הנוצריים מבטאים את הצד האירופי של מוצאה). לאחר מכן היא לקחה את הגרעין לויאטנם, ונטעה אותו בחצר הבית ששימש את משפחת אביה. באופן זה היא השכינה שלום בין שתי המסורות שנלחמו בתוך נפשה.

גם אשה שהרגישה תקועה בחייה וביחסיה האישים פנתה לייעוץ אצל ז'ודורובסקי, ומקריאת הקלפים התברר שהיא חיה בכעס מתמיד על קרובת משפחה שטיפלה בה בילדותה תוך התעללות. כדי לצאת מהמצב התקוע, היא קיבלה כאקט פסיכומאגי את המשימה להוציא את זעמה על הקבר של אותה קרובה, שמתה בינתיים, ולבטא זאת בצעקות, מכות ועשיית צרכים. לאחר מכן, כאשר היא עצמה חשה צורך בכך, היא שבה לקבר, ניקתה אותו וקישטה אותו בפרחים, כדי לבטא גם את האהבה והכרת התודה שחשה מתחת לכעס.

כדי ליצור את האקט הפסיכומאגי, על המקשר להתחבר לרובד לא-אישי בנפשו, כלומר לעבוד מתוך השראה המגיעה כביכול מתקשור עם רובד גבוה של התודעה. אקט המונע באמצעות שאיפה אמיתית לעזור לאנשים במצוקה, אמור לבטא את הרצון בריפוי, ולכן חשוב למלא אותו באופן קפדני ומדוייק. התרשלות בביצוע או סטייה מההוראות, מבטאות התנגדות מצד האדם, כלומר הצמדות לבעייה וחוסר רצון להתגבר עליה. רק אם האדם הגיע לנקודה שבה יש בו רצון אמיתי להשתחרר מהבעיה, והוא יכול לבטא זאת בביצוע קפדני ומלא של האקט, יש טעם להשתמש בשיטה זו.

חשוב להבין, כי האקט הפסיכומאגי יצירתי ומותאם אישית, ולכן מהווה כביכול מעשה של אמנות. לפיכך, לא ניתן לעבוד בצורה תבניתית. כל אקט פסיכומאגי צריך להיות ייחודי ומותאם לפונה הספציפי ולבעיה שלו.

הכותב:
ד"ר יואב בן-דב מחבר הספר "תורת הקוונטים, מציאות ומסתורין". בוגר המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב ומרצה שם במגמת הפיזיקה. עוסק במחקר, יישום והוראה של תחומים שונים במדע, בתורת הנסתר ובטכניקות חיזוי עתיד אותם הוא מלמד במרכז "לזרום באור".