אנחנו לא לבד

האם חשבתם פעם שבסביבתנו הקרובה מצויים דברים שחושינו אינם מצליחים לקלוט? האם חשבתם שכרגע, ביושבכם ליד המחשב, אולי קיימות עוד ישויות על ידכם? באחד השירים העבריים הפופולריים ציין המשורר כי הוא "רוצה לדעת אם יש צורות חיים אחרות". האם גם אתם מעוניינים?

אם ננסה להסתכל על זה מזוית מעט אחרת - כאשר נמלה מטפסת על רגלו של אדם היא חשה קרוב לוודאי בנוכחות כלשהי. הנוכחות היא של האדם, כמובן, אבל את זה היא איננה יודעת - מפני שמבחינתה אין הבדל גדול בין רגל של כיסא לבין רגל של אדם. אומנם, כאשר היא ממוקמת על רגלו של האדם היא חשה ודאי משהו נוסף, אך היא איננה יודעת מהו או איך להגדיר אותו.

כמעט כל מה שנשגב מבינתה של הנמלה, ואפילו הדברים הבסיסים ביותר המהווים את עולמנו, הם מעל ומעבר למציאות שאותה היא מכירה. הכוונה כאן היא לאין ספור דברים פשוטים כמו: להתלבש, לצחוק, לבכות, לחבר שיר, לשיר, לשקר, וכמובן שאין מה לדבר על כושר הלימוד שיש לאדם, על רב גוניותם של חייו הפנימיים, ועל כל הסגולות הרבות הנוספות שיש לו ושאינן קיימות כלל בתחומי המציאות של הנמלה.

כולנו יודעים שכלב יכול לשמוע קולות שאנו, כבני אדם, לא מסוגלים לשמוע. האם זה אומר שקולות אלה אינם קיימים? בדומה, יכולה הדבורה לראות אור אולטרה סגול שאנו איננו מצליחים לקלוט בחושינו, ונחשים יכולים לקלוט את גלי האינפרא אדום (חום הגוף) שאנו לא הצלחנו לקלוט באופן טבעי. הווה אומר - אנו מודעים לכך שישנם דברים שחושינו אינם מסוגלים לקלוט, אך הם קיימים במציאות.

כעת, עלינו לשאול את עצמנו: האם באמת ובתמים אנו משאירים פתח לקיומה של אפשרות כזאת? הרי לרובנו נוח יותר לפסול אפשרות כזו על הסף ולחשוב כי אין דבר שהוא מעבר ליכולת התפיסה של חושינו או תבונתנו, ואם בכל זאת ישנו דבר כזה הרי שהוא ממילא חסר חשיבות.

ומה קורה כאשר אנו מנסים לעזור לנמלה שנקלעה למצוקה כלשהי, למשל - שהיא איננה מצליחה להחלץ בכוחות עצמה מהכיור שבביתנו, שלתוכו היא נפלה: היא נבהלת ומנסה לברוח מפנינו! אף על פי שאנו מנסים לעזור לה, אין היא יכולה לתפוס אותנו אלא כאיום לקיומה. למעשה, היא צודקת. כיוון שאם היינו מבקשים למחוץ אותה - לא היתה לה כל יכולת להתגונן מפנינו. אם ננסה לבצע אנלוגיה בין תחושותיה של הנמלה לגבינו ובין תחושותינו לגבי הישויות שמעבר לתפיסתנו, ודאי נשאל את עצמנו את אותה השאלה: האם הם מסוגלים לפגוע בנו מבלי שנוכל לשנות את רוע הגזרה? או שאולי הם דווקא מחפשים תמיד להיטיב עמנו?

חשוב שנבין - בינינו לבין הנמלה קיים הבדל מהותי. עבור הנמלה, לבני האדם אין משמעות והיא איננה מגלה התעניינות בקיומנו. היא איננה חוקרת את תפיסת עולמנו וגם לא מנסה ללמוד מדרכינו מכיוון שאיננה יכולה. לעומתה, אנו נוטים לגלות עניין במופלא מאיתנו ומצויידים ביכולת לתרגם חלקים מסויימים מאותם עולמות ולהביאם אל המציאות שלנו. האין זה אחד מן המאפיינים הבולטים אשר מייחדים את הטבע האנושי ומבדילים בינו ובין טבעם של בעלי החיים? דוגמא טובה לכך היא האומנות. במקורה הטהור נובעת האומנות מן הצורך האנושי לתפוס חלקים מאותם החיים הנשגבים שמעבר לנו, כדי שאותן יצירות אמנות העומדות בקנה המידה הזה יאצילו סביבן – כאן במציאות שבה אנו מצויים – את התכנים העילאיים של אותם עולמות של מעלה.

רוב האנשים דבקים בהנחת היסוד לפיה מה שאינני רואה - איננו קיים. האם באמת גם אתם מאמינים בכך? האם אתם מסוגלים לתת צ'אנס ולפתוח דלת אל העולמות שלמעלה? אם תשובתכם היא "כן", הרי שבכתבה זו כבר עשינו צעד גדול קדימה.

הכותב:

רון אנגלדר. מחבר הספר "אל העולם בו תבל יכול לקרות". מרצה ומורה בנושא המודעות העצמית, בעל ניסיון של 18 שנים בהדרכה ובהנחייה של קבוצות עבודה בהתפתחות אישית ורוחנית במרכז "לזרום באור".