זיכרון

המודעות היא כלי בידינו, כלי משמעותי בו נוכל להשתמש בדרך למילוי ייעודנו. המודעות היא הקשר בין המקרה לסיבה. אירוע בחיינו שכביכול קרה במקרה - ומצד שני הסיבה המשמעותית לאותו מקרה. כבר העליתי נושא זה בהרחבה במאמר "המקרה", שם תיארתי כיצד המודעות היא למעשה החוט המקשר בין המקרה לסיבה.

כאן, נושא המודעות יטול חלק מרכזי ומשמעותי במאבק כוחות בין המודעות לזיכרון. שפת החלומות בנויה מרכיבי המציאות, רכיבי המציאות משמשים בה במשמעותם הסמלית. במציאות, כמו בחלום, יש הידברות קבועה ושיטתית בין הנראה, הנשמע והחוויה בכלל, למסר המועבר לאדם בדרך למילוי ייעודו. בחיינו אנו חווים אירועים רבים לא כולם נותרים בזיכרוננו וכבר למדנו על שיטתו של הזיכרון כאשר זה משמש כמחסן זמין של סמלים בידי שפת החלומות. הזיכרון יהיה זמין בקשר לאירועים מהיום החולף, או אירועים בעלי חשיבות מימים שעברו, עניינים משמעותיים מתקופה של שבועות קודמים, משמעותיים עוד יותר מתקופה של חודשים שעברו ואולי גם מעניינים חשובים ביותר שקרו בשנים קודמות. גם זיכרונות משנים רחוקות ישמרו אם יש בהם הטבעה רגשית עמוקה, מרגשת במיוחד או אולי טראומטית. טביעה עמוקה יותר תישמר גם מגלגולים קודמים. גם אם את המקרה עצמו אנו לא זוכרים, ישמר הלקח ,החשש, שחזור של מגבלה או יכולת מגלגולים קודמים. על המציאות אנו מדברים, מציאות בה אנו חווים אירועים רבים שחלקם נשמרים וחלקם נשכחים. החלק הנשמר נותר בידינו וכאן המשוואה מתחילה לפעול, במקום בו הזיכרון נצבר ונערם.

נחשוב לרגע על אותו תינוק שרק נולד, מה יש בזיכרונו? אולי חוויות מבטן אמו. ממה מורכבים חלומותיו? ממחזות צבעוניים בגווני אדום, מצליל ותהודת פעימות לב. כל כולו פנוי לפתח מודעות חיונית לעצם היותו חי, למהות השינוי האדיר במצב נשמתו, עניין שדורש את רוב משאביו הרוחניים של אדם צעיר חי. כאשר מתפתח היילוד ולומד עוד, מתמלא זכרונו הראשוני והופך להיות יסוד להבנת המציאות הקיימת. בשלב זה יכול לזכור אהבת אם חום ואחווה, יכול גם להטמיע בזיכרונו חרדת נטישה, חרדות קיום, תלות וניצול חולשתו כנתמך וחסר ישע. מבלי להביא למאמר זה דוגמאות רבות מנושא רחב ומשמעותי זה בדרך להיותנו בני אדם מודעים. נבדוק כיצד כל זיכרון משמש למעשה כדלק והנעה לתהליכי התניה, יצר בסיסי הטבוע בחלק החייתי שבנו. מצד שני קיימת התודעה. נבדוק כיצד ההתניה מקימת רובד מאוד מסוים של קשר בין מיקרה לסיבה ממנה נבע המקרה, כאשר לתודעה אין נגיעה בעניין. הזיכרון הוא חומר גלם ממנו ניתן לקיים יחסים שבין מקרה לסיבה ברובד אחד, רובד המציאות הקיימת וכל כלליה. אותו ילד שקיבל יחס שעודד אצלו בטחון עצמי, תחושת חשיבות עצמית ותחושת שפע - יזכור תחושות ראשוניות אלו כל ימי חייו וכשיבואו מקרים מנחים ומלמדים אודות קטנותנו כבני אדם, חוסר הישע שלנו בלי הנחייה, חוסר החשיבות שלנו בלי קשר ואהבה - יקשה עליו הדבר ואולי יצטרך לקבל שיעורים אלה בדרך הקשה ובודאי שלא בדרך מהנה.

היחס בין הזיכרון והדרך לקבל את השיעור הבא אלינו לטובה יהיה אשר יהיה, לא שונה אצל הילד שנטבעה בו חרדת נטישה, תחושת חוסר ערך עצמי וחוסר ישע. כאשר זה יגיע לשיעור בו הנושא הנלמד הוא חשיבותו של האדם כחלק מהיצירה השלמה, אהבה והערכה עצמית לגבי חלקנו האישי במילוי ייעודו של הגוף האנושי השלם, ההבנה כי השוויון נובע מחוסר השוויון והעולם כולו הוא ההשתקפות שלנו עצמנו. יתקל הילד הזה, הילד בגוף מבוגר, באותה בעיה: הזיכרון. הזיכרון שנטבע בו לגבי תפיסתו הבסיסית, זיכרון שיקשה עליו לקבל הזדמנויות בחיים בהם יוכל לזכות להערכה, לאהבה ולהצלחה. הזיכרון שמייצר קשר שטוח בין מיקרים במציאות הקיימת עצמה. הזיכרון והתודעה שניהם יודעים ליצר קשר אך מהותם סותרת. הזיכרון יקשר בין זמנים, ייצר התניות שבהכרח יגבילו אותנו ביצירת מודעות. אם נבחן את דרכה של המודעות נבין כיצד הזיכרון מגביל את המודעות. שהרי המודעות יוצרת קשר בין מקרה לסיבתו המשמעותית. זהו קשר שאינו דומה לקשר שיוצר הזיכרון, זהו קשר חוצה גבולות בין המקרה השייך למציאות הקיימת לסיבה המשמעותית הנמצאת ברובד שונה לחלוטין בו לכל רכיב מציאות משמעות סמלית, סיבה אמיתית שאם נגיע אליה נוכל לפתח יכולתנו למלא את יעודינו.

הבה נקל מעט בבחינת נושא זה ונבדוק היבטים נוספים של הזיכרון. תשובה פשוטה לשאלה הניצבת לפניכם בודאי תבהיר את התמונה. אדם שעסוק וטרוד בענייני עבודתו וצריך לזכור פרטים רבים, אדם שעוסק אולי בניהול ספרי חשבונות או בשירות במשרד נסיעות, מתכנן שבראשו פרטים רבים אודות אותה עבודה שבראשו. האם אותו אחד יכול לפנות מקום במוחו לחשיבה העוסקת במודעות לנושאים שונים בחייו? נניח שכן. האם היה מקדיש את אותם משאבים לקידום המודעות בחייו אילולי הזיכרון שלו היה כל כך עסוק? התשובה בידכם. עצה קטנה לי אליכם: נייר חוסך שכל. היום גם אמצעים אלקטרונים שונים מסוגלים לסייע. סגולה לקידום המודעות היא נטל קטן ככל האפשר על הזיכרון.

בסופו של דבר בחלומות אנו עוסקים, וגם כאן ממלא הזיכרון תפקיד. את אותו תפקיד ממש: מעקב מודעות. חלום שזוכרים הוא חלום שצריך לפתור, כל עוד לא בא על פתרונו - התקדמות העצמית שלנו בעולם המודעות מתעכבת. יש הנוהגים לרשום חלומות בכדי לא לשכוח ואולי בדרך כזו להנציח את הזיכרון. חלום שנשכח הוא חלום שמקדם אותנו בדרך הטבעית והנכונה ביותר ויש להיפטר מהצורך האגואיסטי לעסוק בו בכל מחיר. חלום שנשכח הוא כמו מים שזורמים לערוגה. מים שנספגים באדמה ומרווים את שרשי הפרחים הגדלים בה. פתרון חלום נכון יביא לאיבוד ולגריעתו ממאגר הזיכרונות.