מה בין אפס והאלוהים

המספר אפס מייצג בנומרולוגיה, בגימטריה ובקבלה את האלוהות המושלמת. הביטוי "כאין וכאפס" (כאפסות ו/או אלוהות..) מבהיר רעיון זה במלואו. אין ידנו משגת, ולעולם לא תשיג נגיעה אמיתית בעולם האלוהי של האין, וזאת מכיוון שכשמו כן הוא - אין ברעיון האלוהי שום חלק שהוא בר הבנה בחשיבה ובהשגה האנושית, ושום חומר שנוכל להתחבר אליו בחמשת חושינו. כל שנותר לנו הוא להסתובב סביב זנבנו כאותו כלבלב מבולבל, ולנסות למצוא את קצהו של דבר שאין לו התחלה ואין לו סוף.

בעצם, אם נעצור לרגע את מרוץ החיים וננסה להבין מהו הרעיון העומד בבסיס קיומו של המספר אפס, נאלץ להודות בסופו של דבר שהוא מייצג את האין. לעומתו, שאר המספרים - מהמספר אחד ועד למספר תשע - מייצגים את עולם היש, בתוכו אנו מתפקדים כחלק מהבריאה כולה. למעשה, בעולם הנומרולוגיה אין למספר אפס מקום אמיתי, ונומרולוגים אף נוטים להתעלם ממנו בחישוביהם ובשיקוליהם. אבל, אם לאפס אין משמעות בעולם החומר בו כולנו שקועים, מה מותר המיליונר על הקבצן, ומה יתרון ה 1,000,000 על ה- 1?

האפס, כאמור, אינו יכול להתגלם בעולמנו החומרי בצורתו הנקייה. מיליון ללא ההתערבות האלוהית של האפס, הוא רק אחד. הנומרולוגיה מנווטת אותנו בדרך המתרחקת בהדרגה מהמקור האלוהי, משלימה סיבוב ספירלי שלם וחוזרת אל המקור. זוהי הדרך בין המספר אחד למספר תשע. בסוף מחזור תשע השנים הנומרולוגי ממתינה השנה העשירית, הממזגת בין האחד לאפס.

השלמות העוטה את המספר 10 אינה יכולה להתממש במלואה, ולנומרולוגים לא נותר אלא לצמצם את ה 10 לאחד, וכך בעצם להפוך את הפוטנציאל של השנה העשירית שאמורה להיות מושלמת, לשנה הראשונה והמעשית כאן בעולם החומר, שנה המכילה בתוכה כמו בוקר חדש, פוטנציאל לעתיד טוב יותר בתשע השנים הבאות. תשע שנים אלו מייצגות את המעגל העולה הבא בספירלה המתחדשת כל תשע שנים. או במה שקרא לו מופאסה, גיבור "מלך האריות", מעגל החיים. אגב, דימוי זה של מלך האריות מתאים כאן במיוחד מכיוון שהשנה הראשונה בכל מחזור של תשע שנים מחוברת בטבעיות למזל אריה, מאחר שהמספר 1 מקושר לשמש, שליטת מזל אריה. אומנם, לובה היתה אומרת על השנה הראשונה "קשה...קשה", אבל אם נשכיל להתארגן לקראת שנה זו ואף לשאוג במהלכה, תיקח אותנו השנה אל עבר תשע שנים מוצלחות יותר (בכל מובן), מאלו שהותרנו מאחורינו.

כולנו, כל אחד בדרכו ולפי אופיו, שואפים אל המושלם. אולם, בהיותנו אנושיים ונתונים בגוף פיזי על הפלנטה ששמה "ארץ", נתונה אותה משימת שלמות שלקחנו על עצמנו תחת התקפה מתמדת, כל רגע ורגע מהלידה ועד המוות. התקפה מבפנים ומבחוץ, מתוכנו אנו, דרך הפיתויים שגופנו ומוחנו מייצרים עבורנו כל הזמן, וכן מהסביבה החיצונית הטורחת להעצים ולמקד פיתויים אלה ולהוסיף עליהם בהתמדה.

אך אם אל המושלם לא נגיע, לפחות לשאוף ולכוון כלפי מעלה עוד ניתן, ואולי בכל זאת נזכה להגיע בסופו של דבר אל מצב ההתעלות המאפיין אנשים כמו משה או דוד, מצב של התחברות אל האפסות האופייני למוארים המסוגלים להתנתק לחלוטין מהאגו ולייצג את האלוהים בעולם בשלמות.

במצב אידיאלי יכול האדם להתעלות אל מעל למעגל הגלגולים ואל מעבר למחזוריות תשע השנים, לכיוון הצניעות והאפסות שמאפשרות לדוד להגיד "ואנכי תולעת ולא איש אני", או למשה להגיד לאלוהים "שלח נא ביד תשלח". שניהם, בהבנתם שהם אינם ראויים, מתנתקים מהאגו והופכים לצינור נקי, כשם שהתולעת החופרת באדמה מעבירה את האדמה דרכה. האור האלוהי העובר דרכם ומושיע את העם כולו ובכך מראה את הדרך לכלל האנושות, אור זה יכול וצריך להיות נר לרגלינו תמיד, ואם כך אכן יהיה - או אז נחיה ונראה.

הכותב: ליאור שני, BA בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. מיסטיקן, נומרולוג, מרצה בקורס נורמולוגיה במסגרת מרכז "לזרום באור". מטפל, מייעץ ומרפא בעזרת חוצנים.