פלאי המדיטציה

על המדיטציה נכתבו ספרים רבים, ובכל זאת - רבים מעדיפים להתעלם מקיומה. אחדים חושבים כי מדיטציה הינה מילה לועזית הקשורה לעולם ההודי המרוחק מהיהדות ולכן אין יאה להזכיר את שמה, אחרים, המחפשים אחר תשובות לשאלות קיומיות פילוסופיות ואף יום יומיות מחוץ לעצמם, נוסעים הרחק אל עבר מדינות המזרח לחפש את הרוגע, השקט, השלווה והאושר.

חלק מהנוסעים למזרח נתקלים בתופעה מעניינת ומדהימה בפשטותה: הם מגלים כי על מנת להגיע אל המקום הרגוע, אל השקט והשלווה, עליהם לעצום עיינים, לנשום נשימות עמוקות - בקלות וללא מאמץ - ולהרגיע את מחשבתם, תוך התבוננות פנימה. מחפשים אלה מגלים ברגע של הארה (ולא כולם זוכים לרגע הארה זה) כי בעצם הם נכנסים פנימה אל תוך העולם הפנימי שלהם. הם מבודדים עצמם מרגע עצימת העיניים מהסביבה.

נכון. בתחילה, התהליך הנקרא מדיטציה, ראוי שיעשה במקום שקט מרעשים סביבתיים המפריעים למתחיל להקשיב לקולות פנימיותו. אולם במשך הזמן יכול המתנסה בתהליך מופלא זה לחשוף עצמו יותר ויותר לרעשים חיצוניים תוך שליטה בעצמו ואי הזדהות עם המתרחש מחוץ לו.

אבל בואו נשוב להתחלה. הרשו לי לחדש אולי מספר היבטים הקשורים לעולם המדיטציה לחלק מכם הקוראים. המילה הנרדפת למדיטציה (כמילה לועזית) בעברית, הינה "הגות" וביהדות (בהיבט המסורתי של המילה) "התבודדות".

בעשור האחרון החלו לצוץ ולצוף על פני השטח שיטות שונות של מדיטציה יהודית וקבלית אשר מושתת על ערכים יהודיים כגון - חזרה על מנטרות יהודיות כמו "שמע ישראל", אמירת כינויי האלוהיים של בורא עולם ועוד.

אם הזכרתי קבלה, אז מוסכם על כלל המקובלים, שהאבות והנביאים היו הראשונים שעסקו בשיטות השונות של המדיטציה כאמצעי להשגת הארה ונבואה. שיטת מדיטציה מוזכרת לראשונה במקורות היהודיים במפורש במאה הראשונה, בתקופת התלמוד. עסקו בה כמה מגדולי התנאים שהשתמשו בשיטות מדיטציה שונות להשגת עלייה רוחנית וכניסה לעולמות העליוניים. הראשון שהעלה בכתב חלק משיטות אלו היה רבי אברהם אבולעפיה (1240-1295).

עצימת העיניים מהווה שלב ראשון בתחילת הדרך להתבוננות פנימית. עצימת העיניים מבודדת אותנו מהבלי העולם הזה. ההתרחשויות, המהירות והמרוץ המטורף אחרי ה... מה לא. תהליך המדיטציה או ההתבודדות או ההגות, מתבצע תוך הרגעת הנשימה והתבוננות במחשבות העוברות על פני המסך הפנימי שלנו.

מילת המפתח להצלחה בתהליך המדיטציה הינה אי-הזדהות. ההזדהות מושכת את תשומת לבנו ואת הוויתנו המעוניינת במנוחה שוב אל עולם הרשמים החיצוניים שהפנמנו מהמציאות היום יומית. לא ניתן לעצור את המחשבות הנעות בקצב מסחרר על פני מסך תודעתינו כשם שלא ניתן לעצור סוסים דוהרים, אך ניתן בהחלט לרסנם אט אט, תוך הפעלת משמעת עצמית וריחוק מבוקר מהזדהות עם המחשבות.

הצפייה במסך הפנימי של תודעתנו זהה לצפייה בסרט קולנוע על גבי המסך. נסו לראות סרט מבלי להזדהות. תראו עד כמה קשה הדבר. נסו להיות ערים לסובב אתכם תוך צפייה בסרט. דוגמא מדוייקת לרגע הזדהות עם אשליית המתרחש ב"מציאות הוירטואלית" שעל גבי המסך הפנימי או (בקולנוע החיצוני) הינה הבהלה שאנו חווים ברגע של רעש פתאומי או אירוע מפחיד כלשהו בסרט.

סגולה אשר מאפשרת הקלה בתהליך לימוד ההתבודדות וההתבוננות פנימה הינה סגולת ההקשבה ללא שיפוט. ההקשבה הינה קבלה וקליטה ללא תנאי. השיפוט הינו השמת גבולות ועצירת תהליך הקליטה. כשם שכל טיפת מים נוספת בכוס מגדילה את הסיכויים כי הכוס תתמלא, כך כל הצלחה, קטנה ככל שתהיה, בלא להזדהות עם המחשבות הנעות מול העיניים הפנימיות שלנו, תאפשר לנו בסופו של תהליך לעצור כליל את שטף המחשבות.

רגע זה של עצירת סוסי החשיבה הינו רגע מופלא. רגע זה מגיע בחטף, לא ניתן להתכונן לקראתו ויחד עם זאת - ברגע שאנו מוכנים - קל יהיה לתופסו. רגע זה הינו מאיר וחשוך כאחד. התחושה הפנימית הנתפסת הינה כאדם שנזרק לחלל האינסופי של היקום ללא אחיזה בדבר המוכר לו מעולמו היום-יומי של המציאות, בשקט מרעיש אוזניים ותחושת שלווה ואושר אין סופי.

רגע זה הינו מפחיד למי שאינו מוכן ויחד עם זאת מי שאינו מוכן לא יוכל להאריך את הרגע ליותר מחלקיק השניה. בתוך השקט האינסופי הזה מסוגל המתבונן המתנסה לשמוע את קול הדממה של עצמיותו הגבוהה, או את מדריכו האישי אשר מאז ומתמיד דיבר אליו אך משום כל רעש מחשבותיו, נבלעו המילים והלכו לאיבוד באוקיינוס הרועש של המציאות היום יומית.

המדיטציה הינה כלי רב עוצמה למבקש להכיר את פנימיותו. המדיטציה פעילה ביותר עד הרגע שבו שוקטות המחשבות, אז היא הופכת לתנועה פסיבית. ממצב שבו המחשבות שולטות בנו אנו עוברים למצב בו אנו שולטים במחשבות. ממצב של בלבול בתקשורת הפנימית כתוצאה מערבול מחשבות ורגשות אנו מתבוננים בדממה ובוחרים איזו מחשבה או רגש אנו בוחרים לחוות.

מדיטציה בדמיון מודרך הינה כלי עזר רב עוצמה המאפשר למתרגל להיות מובל דרך מחשבותיו הסוערות אל אותו מקום מקודש פנימי הקיים בכל אחד ואחד מאתנו, שבו סערות האוקיינוס של המציאות היומיות הופכות לאגם שקט וצלול ובו משתקף הרעיון או הרעיונות המוטמנים על ידי מדריך/ת המדיטציה.

בשיעורי המדיטציה שלי, אני אוהבת ללמד מגוון שיטות כדי שאנשים יוכלו לחוות דרכים שונות להתבוננות פנימה. כל אחד מוצא דרך להגיע לגרעין הפנימי שלו, לניצוץ האלוהי שקיים בתוכו. וכשהוא/היא מגיע למרחב הזה, עולם ומלואו מתגלה בפניו. עולם מלא הרפתקאות, אוצרות ותובנות הנמצאות שם, שרק מחכים למתבוננן שיקח וישתמש בהם על מנת שחייו יתעשרו וישתפרו.

הכותבת: רוזלין הייניג, מנחת סדנאות מדיטציה בשילוב דמיון מודרך, במסגרת מרכז "לזרום באור".