ג'יימי היה רק בן 5 כשהחל להפגין פחד קיצוני ממים ודיבר על שבעברו - כלומר, בגלגלו הקודם - הוא נכח על ספינת הטיאניק כשזו פגעה בקרחון וטבעה בצפון האוקיינוס האטלנטי בשנת 1912.
היום ג'יימי כבר סטודנט בקולג' והוא מאמין שבגלגולו הקודם הוא היה אדריכל הספינה הטובעת, תומס אנדרוס. האובססיה שלו לספינה החלה בגיל 5 כשאמו סיפרה שהיה "מבועת ממים" ונזכר שצפה בה מ"חלון בגן עדן". כמה שנים לאחר מכן הוא חלם "חלום מצמרר", בו צרח באימה "היא טובעת!!!".
בשיחה עם LMN עבור סדרה בשם The Ghost Inside My Child (הרוח בתוך הילד שלי), אמו של ג'יימי סיפרה: "הוא תמיד היה ילד מאוד מאושר. הוא נהנה מכל מה שהוא עשה, היה אהב ללמוד דברים חדשים. הוא היה ילד קל. כולם במשפחה שלי אוהבים לשחות, כולנו אוהבים את המים אז הייתה לנו בריכת שחייה. ג'יימי לעולם לא ירד מעבר למדרגות של הבריכה - וגם אם הייתי מרימה אותו בידיים ונכנסת למים, הוא היה מאבד את זה לחלוטין, כמעט חונק אותי, מתחנן שאחזיר אותו לרדודים. הוא נבהל מהחלק העמוק של הבריכה".
המשפחה נזכרה בתקופה שבה ג'יימי היה בן 3 או 4 ולמד לרכוב על אופניים קטנים. הוא סיפר לאחותו שהוא ראה את אמא שלו רוכבת על אופניים כחולים קטנים באותו הכביש בילדותו. "שאלתי אותו 'איך צפית בי?' (מאחר שמעולם לא הזכרתי את זה ולא היו לי תמונות) והוא די התעצבן על השאלה ואמר 'טוב, את יודעת שיש חלונות בגן עדן, אמא'", היא נזכרה.
מאוחר יותר החל ג'יימי לסבול מסיוטי לילה. "פתאום הוא בא בריצה - הוא לא הסתכל עליך או בסביבתו, אבל הוא תמיד נראה בפאניקה כאילו הוא מחפש דרך להיחלץ", אמרה אמו.
ואז, לילה אחד כשהיא יצאה והשאירה אותו עם בייביסיטר, היא נחרדה כשגילתה שהוא צפה בחצי השני של הסרט "טיטניק". "למחרת הוא התחיל לצייר תמונה אחר תמונה של הטיטניק. כעבור שבועיים, הוא כנראה צייר 50 תמונות". לאחת התמונות היו יותר מ-100 חלונות, אחרת הראתה את כל המפלסים בתוך הספינה. "הוא הכיר את הספינה בעל פה. אתה לא יכול ללמוד את זה מצפייה בסרט. הסרט היה למעשה יותר על סיפור האהבה בין הדמויות".
היא הוסיפה: "ג'יימי היה מוטרד לחלוטין מהעובדה שהאנשים בחדר הדודים מתו ראשונים, כאילו זו הייתה אשמתו שהם נלכדו שם. הוא התחיל לדבר על האסון עצמו ואיך הוא לא היה צריך לקרות, שנעשו שם טעויות, העגלו פינות והגברים בחדרי הדודים לא היו צריכים להישאר שם לכודים. הוא אפילו היה בוכה על זה".
עוד בנושא:
לא תאמינו איך הילדה הקטנה מ"טיטניק" נראית היום
סריקה דגיטלית חשפה שרשרת זהב בשרידי הטיטניק
אמו של ג'יימי דיברה על ההלם שחוותה כשבנה בן החמש נסוג מכמה מהטעויות שנעשו במהלך תכנון הספינה, כולל שהשתמשו בברזל במקום בפלדה.
כשהאובססיה של ג'יימי גברה, היא החלה לחקור את הטיאניק ו"סוף סוף הגיעה למסקנה מי היה ג'יימי". היא האמינה שהוא אחד מאדריכלי הספינה, תומס אנדרוס, שתכנן מספר ספינות עבור "קו הכוכב הלבן" (חברת ספנות בריטית) ויצא לכל מסעות הבכורה שלהם. בלילה הגורלי בשנת 1912, תומס בחר שלא לעלות על סירת הצלה וטבע יחד עם הספינה.
אמו של ג'יימי הוסיפה: "כשאתה קורא על תומס אנדרוס, זה מתאים למה שג'יימי אמר". היא הודתה שהיא גדלה להאמין בגלגול נשמות ואביו הודה גם שהאובססיה של בנו לספינה מעידה ש"חייב להיות קשר עמוק יותר שם".
כשתערוכת הטיטניק הגיעה לשיקגו, המשפחה רכשה כרטיסים מיד בתקווה שזה עשוי "לשפר את המצב" עבור בנם, אך לאחר התערוכה, היה לג'יימי את מה שאמו כינתה "חלום המוות".
"הייתי לבד בבית עם ג'יימי. הוא ישן במיטה. צפיתי בטלוויזיה ואז פתאום שמעתי דפיקות על קיר חדר השינה שלו, זה היה קצבי. זה היה באנג, באנג, באנג, באנג", היא נזכרה, "קפצתי, רצתי במסדרון ופתחתי את הדלת. ג'יימי עמד על ארבע במיטה שלו, בהה ברצפה וכמעט פרכס. הוא רעד כל כך חזק. לא ידעתי מה לעשות, נבהלתי ולא ידעתי אם אני צריכה להוציא אותו מזה. לפני שהספקתי לעשות משהו, הוא צרח - ואני לא יכולה לתאר לכם את האימה שהייתה בקולו. הוא צרח 'היא טובעת!!!'. הוא לא היה נשמע כמו ילד קטן, אלא כמו גבר. פשוט התחלתי לבכות".
אחרי אותו לילה, ג'יימי התחיל לדבר פחות ופחות על הטיטניק. "באמת הרגשתי שברגע שהוא חווה את הזיכרון של טביעת הספינה, זה נגמר", אמרה אמו.
בראיון שצולם ב-2023 ג'יימי שופך אור על החוויה הקשה שלו, כשאז הוא כבר היה תלמיד קולג' מוויסקונסין בן 19. הוא אמר: "אני רוצה להאמין שהייתי תומס אנדרוז, רק בגלל תכונותיו האישיות ומה שהוא עשה. זה בדיוק מה שאני הייתי עושה. הוא ויתר על עצמו כדי לתת לאחרים לרדת מהספינה. זו הייתה טרגדיה איומה בהיסטוריה, ואני פשוט מאוד שלם עם זה בידיעה שמתתי על הטיטניק".
לאחר שהראיון שותף לאחרונה ביוטיוב, צופים רבים מיהרו לפקפק באמינות הסיפור. "הייתי מאמין לזה יותר אם הוא התחיל לדבר על הטיטניק לפני שהוא צפה בחצי השני של הסרט", כתב אחד ואחר הוסיף: "אתה יכול להבין ב-100% איך הטיטניק נראתה מבפנים מצפייה בסרט. אני כן מאמין שאנשים זוכרים את חייהם הקודמים, אך לפעמים צפייה במשהו כל כך טראומטי בגיל צעיר יכולה באמת לעשות עליך רושם".
צופה שלישי כתב בציניות: "הוא צייר 50 ציורים של הספינה רק אחרי שצפה בסרט. ילד מפחד ממים, רואה סרט על ספינה טובעת ואז נהיה אובססיבי לעניין? לא, הוא רוח רפאים בהתגלמותו!". אחר הוסיף: "שמעתי כמה סיפורים מרתקים על חיים קודמים, אבל זה לא אחד מהם. מה שגרם לי לפקפק היה מה שהוא אמר על האנשים שנלכדו בחדר הדודים. בכל חדרי הדודים היו סולמות ומדרגות לראש הספינה. דלתות המחיצה אכן נסגרו, אך הקירות הגיעו רק עד גובה מסוים. הם לא היו לכודים ואם הוא היה זה שתכנן את הספינה, הוא היה יודע את זה. הרעיון שעובדי הדוד נלכדו היה משהו שהוא למד מצפייה בסרט".