ככל שעוברים הימים אנחנו נחשפים לעדויות על התרחשויות על טבעיות של ניצולים בתוך סיטואציות בלתי אפשריות.
כמו גם הניסים הגדולים בכמעט אפס נפגעים למרות הניסיונות הרבים של האויב החמאסי בשיגור מטחי רקטות, המוכיחים לנו שוב ושוב כי גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עלינו הוא עומד.
עדיין / מילותיה של המשוררת הודיה עדי:
בֵּין
רִיק וּמְאוּמָה
לְקוֹלוֹת הַמְּהוּמָה
בַּמַּעֲבָר
מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל טֵרוּף
אֶל מִלּוֹת הַגִּדּוּף
עֲדַיִן,
אֲנִי רוֹאׇה אוֹתְךָ
בְּכָל מָקוֹם
עוֹמֵד אַחַר כְּתָלֵינוּ
בׇּצָרָה הִנְּךָ עִמָּנוּ
מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים
מֵקִיץ כְּגִבּוֹרִים
בֵּין
תְּהוֹם וְאֵימָה
לְצִיָּה וּשְׁמָמָה
בַּמַּעֲבָר
מִפַּחַד וְשִׁתּוּק
אֶל חִדָּלוֹן וְנִתּוּק
עֲדַיִן
אֲנִי רוֹאׇה אוֹתְךָ
בְּכָל שָׁעָה
מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת
שָׂם נִסִּים בַּאֲסוֹנוֹת
שׁוֹמֵעַ אֶת הַזְּעָקוֹת
גַּם אֶת הָאַזְעָקוֹת.
רַק זֹאת,
הַשְׁאֵר לִי עֵינַיִם פְּקוּחוֹת
וְהַרְאֵנִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.