תחזית לוח המאיה: 5-17 בנובמבר 2021

ידע המאיה הוא עולם ומלואו וכל אחד מאיתנו חווה בדרכו הייחודית את המידע האינסופי הזה. הקודים של המאיה, צורות גיאומטריות וסמלים בכלל, כמו ההקסגרמות של הסינים או האותיות העבריות, צפונים עמוק בתוך הד.נ.א. האנושי שלנו. בכתיבת הגלים כוונתי היא שהמילים הנכתבות פשוט יזכירו ויעוררו את ידע מפתחות הזמן הטמון בתוכנו. החיבור הוויזואלי והמנטלי לסמלים מאפשר לאט ובהדרגה להיפתח לשפה האוניברסאלית של שפת האור.

אין זה משנה מה יודעים על המאיה ועד כמה משחקים ביום-יום עם המידע הזה, מה שחשוב הוא להיפגש עם הסמלים הללו מדי פעם בנשימה, בציור, במעקב, באמנות, במדיטציה או בחקירות שונות. עצם ההתבוננות בסמל והמעקב אחר התנועה של הגל מחברים אותנו למקצב טבעי פנימי, מרחיבים את מבנה המוח שלנו ועוזרים לנו להשתנות. החכמה הניתנת במעבר מקוד לקוד (מסמל לסמל) היא עצומה ומאפשרת בהדרגה לנוע בחיים כמו גל תוך כדי זרימה נעימה ויצירתית. הנכם מוזמנים להתמקד בסמל של כל יום או של הגל או של מה שמרגיש לכם באותו הרגע, לנשום, לצייר ולהתכוונן בעזרתו לשלווה של נוכחות ברגע ולפתיחת הלב.

למשך 13 ימי הגל, המגשר דוחף אותנו להרפות, לשחרר וללמוד להיות פשוט ב-being. עבור רובנו שרגילים לחיות ב-doing שמלווה ברמת מתח גבוהה ולנוע בלחץ ממשימה למשימה, זוהי עבודה מאד קשה להגיע למצב של הרפיה פנימית ומנוחה. לכן המגשר מרחיב את הפרספקטיבה בנוגע לזמן ולנצחיות הנשמה שבנו. אנחנו נמצאים כאן כאישיות אנושית במציאות פיזית כדי ללמוד את נושאי הנשמה בגוף הזה. החיים הם ביה"ס אחד גדול וכל ההתרחשויות הן בהתאם לשיעורי הנשמה. הריצה מהספק להספק מיועדת במהותה להוביל אל הרצוי הנחשק, אך לא ניתן לזרז או להאיץ את תהליכי הלמידה הארציים. הכל קורה תמיד בול בזמן ובהתאם ליכולתה של האישיות לספוג.

תובנות המגשר בנוגע לדיוק בזמן שבו מתרחשים האירועים עוזרות להבנה שאין מה למהר לשום מקום ושניתן לנוח. במקום לרוץ לעוד עשיה, ריגוש או כותרת, אנו לומדים לעצור, לנשום עמוק ולהאט את קצב הראש הקודח. כדי שנוכל להיות ב- being, המגשר מלמד לשחרר את הפערים שראשנו מייצר שוב ושוב בין המצוי במציאותנו לבין הרצוי שהיינו רוצים ליצור בה וממנה. הפער הזה יוצר רמות מתח גבוהות וגורם לריצה חסרת השקט אל עבר השגת ה'רצוי' ה'עתידי'. במציאות החיים הלינארית לרוב לוקח לנו זמן (אם בכלל), לגשר על הפער משום שהמח תופס את הזמן בחלקים ועל פני רצף. הוא חושב שאם ישנו איזה רצוי בלתי מושג, באשליית הזמן ייקח הרבה מאד זמן לממשו. כמו דון קישוט אנו נלחמים להגיע ליעד, לאדם או למטרה. אז נכון שיש דברים שהיינו רוצים, אך הגיע הזמן לסמוך על נשמתנו היא התסריטאית של חיינו.

ידיעת נצחיות הנשמה שבנו מאפשרת לשחרור התנגדות האגו ליש המצוי ולקצב בו הדברים מתרחשים. המגשר עוזר לרפא כאב ש'משתלט' עלינו כל פעם מחדש. האמונות השגויות, ההרגלים האוטומטים והכאבים הרגשיים 'יושבים' בדיוק על שיעורי הנשמה. המגשר מאפשר לסלוח לעצמנו על ה'שטויות' שלנו וכך גם לאחר, שגם הוא בסה"כ מנסה לשרוד. זו בחירה אישית שלנו, האם לחיות מתוך הזווית המצומצמת של האישיות או מתוך רוחב הנשמה. העוגן היציב הנבנה בהדרגה בתוכנו מאפשר לבסוף לנוע בקלילות, ברוגע ובסקרנות למשחק חיים חדש ואחר. בגל המגשר קיים פוטנציאל להתקדשות ולהיוולדות מחודשת. כולנו מוזמנים לנשום מגשר לכל תא ותא בגופנו, להתמלא באור לבן מרפא ו'להתגלגל' מחדש לדמות שאותה אנו מבקשים לחיות עכשיו. אמן!

היד מאתגרת לזרום ביומיום השוטף כמו גל. לעלות ולרדת, לעצור כשנדרש ולצוף כשניתן. היא מבקשת שנוריד את רמות המתח הגבוהות בהם אנו מתרוצצים מ"צריך" אחד למשנהו ומודאגים בכל פעם ממשהו "חשוב" אחר. הגיע הזמן שנבין שהחיים אינם עסק לנהל. כשמפסיקים את הריצה האינטנסיבית המלווה בלחץ מרב עודף משימות ודאגה מ"מה יהיה" ו"איך יהיה", מגלים שיש אינסוף הפתעות משמחות שמחכות אך ורק לנו. כדי שנוכל להרפות עם המגשר, היד מלמדת פשוט לנוע עם ה(יד)יעה הקיימת בגוף. אם נתבונן בים ניווכח לראות שהוא אינו עוצר אף לא לרגע אחד. בכל רגע קיימת בו תנועה, גל עולה וגל יורד - וכך גם בחיים אנו בתנועה תמידית. פיזית ממקום למקום, רגשית של פעם ככה ופעם ככה ומנטלית.

סמל היד מורכב מארבעת האצבעות שמסמלות את ארבעת האלמנטים ורוחות השמים ומהאגודל שמסמל את כוח הרצון שמאחד את המבנה הריבועי הזה אל המרכז שבליבנו. לאורך הגל (והחיים) אנחנו מתרגלים עם היד את ההקשבה לתחושות ולידיעת הגוף בו האינטואיציה. היד גם מבקשת שנראה ונדגיש את היכולות והחזקים שלנו ושנהנה מהם במהלך עשייתנו היומיומית. כשאנחנו רואים את עצמנו ומזהים את כישרונותינו, נוצר בנו עוגן יציב של יש שמוביל לכוח פנימי של ידיעה. פתרון האדמה מעיד על כך שניתן להגיע לזרימה של דרך המים שבה אנו יודעים להפוך את רצונותינו למעשה וגם נהנים מרגעי מנוחה רבים. היום ננשום יד ונתכוונן לארבע רוחות השמים ולארבעת האלמנטים. אז נתחבר למרכז, לאינטואיציה שבלב ועמה לידע הנשמה ולאפשרויות הקיימות עבורנו כאן מתחת לאף.

ביום הזרימה האינטואיטיבית הכוכב מאיר בנו את אנרגיות האהבה של ונוס ומאפשר לאופטימיות ולתחושת סיפוק ממה שישנו ברגע הזה. כשאנו מתאמנים בראייה אובייקטיבית של היופי שתמיד קיים, מגיעים אלינו פתרונות אלגנטיים ומקוריים לכל מצבי החיים. הכוכב הזורח מבקש שנפסיק להציב לעצמנו תנאים וסף קריטריונים בלתי אנושי ומלמד לקבל את מצבי הרוח שלנו ואת הסיטואציות השונות, גם אם הן 'קשות'. קבלת היש והמיקוד בפתרונות משחרר התנגדויות ופרפקציוניזם ומוביל לרכות ולקבלה.

חכמת הגל מלמדת שהצעד הראשון בהשקטת ההבל שרץ בראשנו הוא בהדגשה קבועה של הפלוס והיש. ריצת הראש לכותרות ויעדים היא מנגנון הגנה שפיתחנו שמסתיר תחתיו ילד פצוע ורגיש שמרגיש לא מספיק ולא מוצלח. ביקורת עצמית רק מעצימה את הקושי והכאב. אנו מוזמנים לעשות מדיטציה ובה ננשום את מגשר העולמות ונמלא באור לבן כל תא ותא שמנקה תדרים דחוסים. ננשום כוכב למרכז הלב, נאזן את ארבעת האלמנטים ונגיד: "זה אני, הסגנון, הקצב, המראה שלי ואני מקבל אותי". נאפשר לאור למלא את הגוף וניצור תבניות מחשבה של רצונותינו.

הקושי לנוע כמו גל, ליצור ולעצור לרגעי מהות ומנוחה של being נובע מפצעיי ילדות כואבים שנשארו חקוקים בתאי הגוף וגורמים לdoing שלא מרפה ולמיחזור המציאות. המידע הממוחזר בראש מתרגם את המציאות כי זה לא העיניים שרואות אותה אלא דפוסי המח. הירח מסמל את הילד הרגיש והפגיע ושורשיו מגיעים לעומקיי הילדות בה הוטבע בנו חלק ניכר מהדפוסים שהפך ל'טבע' שלנו ומלווה אותנו 'נאמנה' עד עצם היום הזה.

הדפוסים האוטומטים מתרגמים מידית את העובדות הריאליות ולא מאפשרים לשמוע את קול הילד. הירח מלמד ליצור מערכת יחסים מאוזנת בין הבוגר היודע לילד הרגיש. בעזרת בוגר תומך ומכיל ניתן לשחרר את דפוסי ה"אני לא יכול ומוצלח ולנקוט במחוות של אהבה ורכות לעצמנו. ביום של זריעת אפשרויות הגיוניות לזרימה עם היד היודעת, הירח מבקש שנתחבר לילד הסקרן, האותנטי והיצירתי ונאפשר לו להוביל אותנו במגרש המשחקים של החיים. אנרגיית הירח מזמינה לחדד את חיישני הקליטה ולקבל סימנים מתנועת החיים השוטפת. כל מילה ואירוע מתרחשים תמיד ברגע המדויק עבורנו ויש בו מידע רלוונטי. כדאי לשים לב למסרים מאנשים, לסיטואציות, למילים ולסינכרונים. היום ננשום ירח, נתחבר לעוצמת המים ונאפשר לילד להוביל. נחווה כיצד הערנות לקול הילד מאפשרת לנוע כמו גל מרגע לרגע.

על המקדש בדלפי התנוסס המשפט -"דע את עצמך" וביום של גיבוש כח הרצון הכלב מבהיר שהדרך להיוולד מחדש חייבת לבוא מתוך ידיעת אני ברורה. כל אחד מאתנו הוא נשמה אדירה ש'מתארחת' בגוף הפיזי וה'כמוך' (מאהבת לרעך) קשור תמיד בהקשבה מדויקת לתחושתנו ברגע. לדעת את עצמנו אומר לדעת מה מתאים לנו בגוף הזה ומה לא, מה משמח ומה לא, מה באמת אנו רוצים ומה לא. כשם שהכלב הוא ידידו הנאמן של האדם, כך לאורך החיים אנו לומדים להפוך לחברים הטובים של עצמנו עם נאמנות לרצונותינו ולצרכינו האישיים.

כשאנו מרצים את האחר ועושים דברים ש"לא נעים" לנו לסרב להם, אנו מאבדים אנרגיה והכלב מלמד להתייחס במלוא הרצינות הראויה לרגשותינו. אנחנו מאד מאד חשובים ומה שאנחנו מרגישים וצריכים הוא גם מאד חשוב. כשאנו מקפידים להקשיב לרחשי לבנו אנו חווים אהבה בתוכנו ומהדהדים אותה עבור כל היקום כולו. תהליך הריפוי בגל מתחזק כשאנו שוהים בחברת עצמנו המשובחת וכן בחברת משפחה, חברים ואנשים אהובים. היום ננשום כלב ונפתח את ליבנו. נבקש להגיע לשלווה ולאיזון באינטימיות ונתמקד באהבה וברווחים שיש בקשרים הללו. ננשום ונתחבר לחשיבה לבבית ונדיבה בה אנו "אוהבים את רענו כמו שאת עצמנו".

בגל המגשר אנו מרפאים כאב שמונע מאתנו לזרום כמו גל וביום של האיזון הקוף מאפשר להתייחס לחיים כאל מגרש משחקים ענק עם המון צעצועים צבעוניים וכיפיים. הוא שואל: 'מי בעצם אמר שצריך להתייחס אל החיים ברצינות'?!! ועונה- 'נהפוך הוא'! אנרגיית הקוף מאפשרת להתבונן על תהליכי העומק מזווית ראייה רחבה ומשועשעת ובכך עוזרת לשחרר לחץ, מתח ודאגה. שוב ושוב, הקוף מדגיש בפנינו שרב ההתרחשויות במציאות הן לא באמת קריטיות והרות גורל ושהחיים אינם רציניים כפי שהם נראים. ההומור והיצירתיות עוזרים לשמור על אופטימיות, למרות הנושאים ה'כבדים' שעמם אנו מתמודדים. לקראת שיא התהליך, הקוף מחזק את הזריעה של הירח ומחבר לילד הסקרן, הקליל ונטול הדאגות שמבטא באופן מקורי את רצונותיו.

האדם עוזר להבין ששפע אינסופי מגיע כשפועלים מתוך קול ה(יד)יעה הפנימית ומשחררים תלות במטרות, בכותרות ובסובבים. כדי להרפות עם המגשר, עלינו להשתחרר מנורמות חברתיות חיצוניות ומתפיסות קולקטיביות בדבר 'האושר' והדרך להגיע אליו. האושר הוא מצב אנרגטי של מלאות פנימית והוא לא באמת תלוי בדבר חיצוני. הוא המהות ולא הדרך (אמר ניטשה). קיים אושר גדול בחיבור לקול הילד ולמעשה רק הוא יכול להוביל לדרך חיים מאושרת. האושר הוא חוויה רגשית פיזית ולכן האדם בשיא התהליך מאפשר לתובנה שהמציאות תלויה רק בנו ובמחשבות שאנחנו משדרים ליקום.

בגל המגשר אנו מרפאים קונספטים נוקשים ואמונות פנימיות שגויות שהם מידע ממוחזר מהילדות. ולכן בשער היום האדם מלמד שהלב הוא ה'קפטן' והראש הוא בסה"כ זרוע ביצועית, 'משרת' הלב ומאפשר להקטין מחשיבות הראש ולהגדיל את חשיבות הגוף. היום ננשום אדם ונתחלק בנדיבות במתנות בהן בורכנו, נסתכל בגובה הלב על בני האדם וננוע בעליזות בדרכנו. ננשום ונחווה שמחה בחלקנו על העולם הצבעוני הקיים סביב.

הלך השמים הנביא ממלא את ליבנו בחמלה ואת מוחנו במידע מתחדש וחזון יצירתי. ביום היושרה הוא מזמין אותנו ליצור היכל אישי מקודש ובו להרפות ולהגדיל את הערנות לפרטי החיים המרובים. אנו מוזמנים לבדוק בכנות עם עצמנו: "האם אני מכבד/ת את המרחב הפרטי שלי לחקירה, ללמידה ולעשייה יצירתית"?, "האם אני קשוב/ה לתחושות הגוף ובהדרכתן מניח/ה גבולות או שמא הראש הוא שמנהל אותי?", "האם אני יודע/ת להציב גבולות ברורים לכל מי ומה ששואבים ממני אנרגיה"?, "האם אני מאפשר/ת סוג של התעללות בחיי, שלי בעצמי או של מישהו בסביבה כלפיי"?, "האם אני מאפשר/ת לעצמי לפרוץ בכל פעם עוד קצת את המסגרות שיצרתי לעצמי"? המילה גבול מגיעה מהשורש- ג.ב.ל.: להביא את ה'ג' -הגשמי ללב.

יצירת המרחב הנדרש לנו לחיבור לעצמנו נעשית מהלב והכרחית לשם עיבוד וקבלת השראה מחודשת. כשאנו אמיצים ונחושים בתוכנו ומבטאים 'לא' החלטי ובהיר למה שלא נכון לנו, אנו זורמים עם ידיעת היד. השמירה על גבולות הרצון היא ה'כמוך' ולכן מחברת לעוצמה וממקדת במה שבאמת חשוב לנו. היום ננשום הלך השמים ונתמלא בהבזקים של חכמה פנימית. נרגיש את השדה האנרגטי שלנו גדל ואת החיבור לעוצמת נשמתנו. אז נבקש להיוולד מחדש לכל רגע קסום ומקודש בחיים המרתקים הללו. אמן!

התנועה מהאגו ולא מהעצמי האותנטי היא הסיבה לכך ששכחנו איך לזרום ולהרפות. רובנו חיים ביחס ל- חברים, הורים או נורמות ולא שומעים את קולנו האותנטי. עשייה מתוך אגו היא הפניית האנרגיה לעולם בחוץ שיאשר אותנו. כדי להיוולד מחדש לכל יום ורגע, עלינו לאשר את עצמנו לעצמנו ולהכיר בעוצמה ובידיעה שקיימים בנו. לכן הקוסם היום עוזר לשחרר תלות בפידבקים, באישורים ובכותרות חיצוניות. אנחנו יודעים הכי טוב מי אנחנו ומהם רצונותינו ואף אחד לא יכול לדעת טוב יותר מאתנו מה נכון לנו. ביום הפענוח הוא מלמד שכדי לזרום כמו גל עלינו לסמוך על היכולות, הידע ותחושות הבטן שלנו. זוהי תחילת בניית הסנטר בתוכנו שהוא עוגן פנימי יציב שמחובר ישירות לידע הנשמה. רק החיבור הפנימי מאפשר את מימוש חלומותינו הפרועים. היום ננשום קוסם ו'נטעין' את עצמנו באהבה. ננשום ונגדיל עוד את האמון בעצמנו ובנשמתנו האדירה. נרפה, נקבל את היש ברגע ונאפשר לתדר האהבה בליבנו להדהד לכל עבר.

לאורך גל המגשר אנו מטפלים במידע דפוסי שגורם לתנועה אוטומטית מתוך צורך צר ומצומצם. כל אירועי החיים הם בחירת נשמתנו, גם אם אנחנו לא מודעים לכך והנשר מרחיב את ההבנה בנוגע לנושא נשמה שמציף אותנו עכשיו והוא המקור לכאב העמוק. ביום השלמת התהליך הוא מאפשר להגביה את מעוף הציפור ולהתבונן בפרופורציה ריאלית על האירועים המתרחשים עכשיו ומלמד שתחושת הקורבנות, ההאשמה, הכלא והתסכול הם מיחזור של מידע דפוסי ש'מנהל' אותנו שנים. אנו מרחיבים את דרכי החשיבה והפעולה האוטומטים הלא מודעים שלנו עד שמצליחים לשמוע את קולנו ולהתמלא בתחושת חופש. הנשר גם מלמד שחשוב לפנות זמן איכות לפנאי ולהנאה.

איזון עשייה רצינית עם מנוחה מבורכת בהשראה מאפשרים לרגעי חסד של הוויה. אנחנו חיים על קרקע מוצקה ועם זווית רחבה ופרופורציונאלית ניתן להתרחב לאינסוף האפשרויות של נשמתנו. היום ננשום את הנשר המרומם ונתחבר לחלומותינו מרחיקי הלכת. ננשום ונקבל הדרכה בנוגע לדרך בה ניתן לממשם בריקוד ובהנאה כאן ועכשיו במציאות חיינו.

הלוחם הנחוש והחוקר מלמד שהתלות שיצרנו באנשים אחרים, בסדר יום מסוים או בהתמכרות כזאת או אחרת מונעים מאתנו הרפיה ואת היכולת לזרום ובגדול עם גלי החיים. רובנו מקובעים על הרגלים של שגרה אוטומטית וחוקים שמוכתבים מהחוץ והלוחם עוזר לשחרר חלק נוסף מההתניות הללו. עברנו כברת דרך בגל המגשר וביום השחרור של מה שעדיין מונע מאתנו לזרום, הלוחם מלמד שמה שבאמת שלנו, אף אחד לא יכול לקחת מאתנו ולכן אין טעם "לשמור" בקנאות על מבנים קבועים ו"בטוחים". התלות שפיתחנו במסגרות חיצוניות נוקשות עוצרת את הזרימה מהקול האותנטי שיודע מה באמת נכון לנו ברגע.

הלוחם עוזר להמסת שאלות וספקות שמנקרות כל הזמן ברקע הראש ההומה ומחבר לידיעת הגוף עם החכמה אינטואיטיבית. היום ננשום לוחם לתאי הגוף, נחווה את הסליל בעין השלישית נפתח ונאפשר לתובנות עמוקות להגיע אלינו. ננשום לכל הגוף עד שנצליח לנוע באומץ דרך אנשים, נופים ומעברים שונים וליצור לעצמנו באלגנטיות מארג חיים עוטף ומערסל.

פתרון האדמה הופך אותנו לאנשים פרקטיים שעושים את שלהם במעשים ובלי יותר מדי דיבורים. חכמת הגל מובילה צעד אחר צעד למקום בו הרצון שלנו הופך למעשה. אתגר היד לימד אותנו להקשיב לקול הפנימי ולבצע בפועל את הצעדים הנדרשים למימושו. במקום מחשבות ביניים מיותרות עם התנודות בזמן ל-'מה יהיה' ול -'איך יהיה', למדנו פשוט לפעול כאן ועכשיו. במקום התנודות לאחר, למדנו לאשר את עצמנו לעצמנו. במקום ההצפות הדרמטיות הממוחזרות, למדנו להקשיב לקול הילד האינטואיטיבי שבפנים. האדמה בפתרון מלמדת שלאורך הגל קיבלנו מידע נשמתי מתחדש שמאפשר לנו לנוע בתזמון 'מושלם' ביומיום. בזרימה האינטואיטיבית- כל מפגש, מילה ומחשבה מגיעים תמיד ברגע המדויק.

כשאנו מרפאים את המאבק הפנימי המתיש בין הרצוי למצוי שהוא תמיד שיעור נשמה 'מגובה' בפצע ילדות, אנו מסוגלים לנוע בזרימה מדיטטיבית נטולת מחשבות ולהתמקד במה שבאמת חשוב לנו. כשמצאנו את האמת בתוכנו, אין לנו יותר מה לחפש שם בחוץ וכל מה שאנחנו עושים משקף נשמה. הקודים בגל בפתרון מובילים לאדם מלא בחיוניות שמרחיב את טווח עשייתו ליצירת מבנים בעלי תוכן ומשמעות לכדור הארץ כולו. בשער היום ננשום אדמה לכל הגוף, נתחבר לפולס החיים ונתעגן בגוף ובביתנו הפיזי. אז ננשום את פעימת הלב של האדמה הקריסטלית, נתחבר לרעיונות הייחודיים לנו ונשלח תבניות של שלום, רווחה וריפוי לאנושות כולה.

מראה בטון שלוש עשרה מעידה על אדם צלול, מלא באנרגיה שממוקד ברגע העכשווי. בקבלה קוראים לכך צמצום. צמצום האנרגיה לעתיד, לאחר ולמטרות החיצוניות. הטרנספורמציה בגל שמלמד להיות ב-being באה לידי ביטוי ביכולת להקשיב לאמת שקיימת בגוף וברגע עם מיקוד הפוקוס בכאן ועכשיו. ההתבוננות פנימה עם המגשר מובילה למצב שבו אנחנו רואים מבעד למראות הסובבות, משתקפים בהן ומשקפים אותן. הבנו שהאנשים בחיינו מלמדים אותנו על המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו ושאין לנו יכולת לשנות את המראות המקיפות אלא אך ורק את עצמנו. במקום לייצר אנרגיה ביחס ל-, לתרגם ולהשליך אנחנו מוטענים מתוך הפנים. כך ניתן פשוט להיות עם האחר, בלי להתערבב עמו או לבקרו.

הלמידה עם היד שחררה מתח וצמצמה בזבוז אנרגטי על מחשבות וירטואליות בנוגע לעתיד הלא ידוע ואנו פשוט נחים. התהליך שעברנו בגל הפך אותנו לאדם שיודע לשמור אנרגיה בתוכו, עם עצמו וגם בדינמיקות שונות עם הסביבה. הריפוי של מחשבות טורדניות ושל פצעי העבר מובילים לאדם לבבי שנולד כל יום לאפשרות חדשה מבין האפשרויות המרגשות שקיימות מתחת לאף. אנו מוזמנים לנשום את הבהירות והצלילות שבמראה הקוסמית ולהנמס. אז נקיף את עצמנו בפירמידה ענקית מזהב ונשלח את תבניות הרצון שלנו לתקופה הקרובה מתוך ידיעה שהן מתממשות בקלות ובמהירות. אמן ואמן!

גל המגשר מסתיים והמראה הקוסמית מובילה אל הגל הבא, גל הסערה.
שנצליח לגשר בין העולמות השונים שבתוכנו ונזכה לרגעי being מרובים ומבורכים.
בברכה ואהבה,
טליה.

טליה טוקר היא חוקרת של תרבות המאיה מזה כעשרים וחמש שנה. היה לה טור קבוע לאורך שנים בוואלה וב-NRG והיא נחשבת לשם דבר בנושא. בספרה החדש, שיוצא בימים אלה בהוצאת מרקם, טליה מסכמת את מפעל חייה ומביאה לפנינו את חכמת המאיה, תוך שהיא שוזרת בו את מסעה האישי.

בני המאיה חיו במשך למעלה מ-3,000 שנים באזורים נרחבים במרכז אמריקה ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר של העת העתיקה. בשיאם, מנו כ-14 מיליון בני אדם. הם הותירו אחריהם פירמידות, מקדשים, קברים ופסלים, הם פיתחו את המתמטיקה, האסטרונומיה, האומנות והאסטרולוגיה, והרכיבו לוחות זמן שונים. אחד מלוחות אלו הוא לוח הצ'ולקין המפורסם, המפתיע בדיוקו המושלם (מדויק יותר מהלוח הגרגוריאני), שהסתיים ב-2012. מועד זה הביא לאינספור תיאוריות קונספירציה שטענו ל"סוך העולם", כאשר למעשה כוונתם של המאיה היתה לסוף הזמן כפי שאנו מכירים אותו. על אף שמקורות הידע הם אינדיאנים, הידע שנשאו עמם בני המאיה הינו חוצה תרבויות ודתות. הוא נוגע לכולנו ומסייע להבנת הדרך שבה תת המודע שלנו עובד. הלוח מורכב מעשרים "גלים", שמתארים עשרים נושאי נשמה המשותפים לכולנו, עשרים תכנים מרכזיים שמרכיבים את מציאות חיינו ומתווים מסלולים שרצוי לעבור דרכם אם מבקשים להתפתח, והם מובאים באופן מאוד נגיש, משחקי וקליל.

ידע המאיה אינו אזוטרי כלל וכלל, נהפוך הוא. קיימים בו תכנים רלוונטיים מאוד לימינו, כמו שיטה עמוקה ומדויקת לריפוי הלב, שמלמדת כיצד להיות יצירת המופת שאנו. הידע מיועד לכל אדם שרוצה לחקור ולדעת את עצמו, לפצח את סוד ההכרה, לדעת כיצד לקצר את פער הזמן וליצור מציאות רצויה, לאהוב ולפתוח את הלב, ללמוד לזרום בחיים ולהיות נוכח ברגע, בתדר ההוויה.

למעשה, כל דבר, ללא יוצא מן הכלל בנוי מתדרים. לכל דבר, אירוע, אדם, כולל חפצים דוממים, יש את התדר שלו, את אורך הגל שלו. גם לנוכחות ברגע יש תדר. תדר ההוויה. קשה להבין שהמטרה של הלוח היא רק להגיע לתדר, שאין לו שום כותרת או תחושה ספציפיים. כך שהתכנים לא באמת משנים, רק לחזור לתדר. הבנת העניין מורידה את כל הערכים השגויים, ההיררכיות והכותרות "המצליחות". הכול מתחיל ונגמר בתדר. הכול משתנה בכל רגע וגם מה שנדמה כמוצק, נמצא בתזוזה קבועה. אין את ה'לפני' ו'אחרי', את ה'לאיטו' או ה'מהירותו' אלא הווה מתמשך שבו הכול קורה כאן ועכשיו.

החידוש והבשורה העיקרית של טליה בספר זה הוא ש"אחרית הימים" כבר כאן. אז מה קרה בעצם ב-2012? ה-21/12/2012 לא סימל את 'סוף העולם' אלא את 'סוף הזמן כפי שאנחנו מכירים אותו': את קץ הזמן הלינארי. כיום, לראשונה מאז תחילת האנושות, קיימת איכות שונה לחלוטין לחיים בגוף האנושי כי כולנו מחוברים. כולנו מקושרים עם כולנו. כל המידע וכל החיבורים קיימים כאן ועכשיו במרחק של תקתוק במחשב, עובדה שהייתה בלתי נתפשת דור אחד בלבד אחורה. בניגוד לעידנים הסוגרים שהיו עד כה, ניתן להגיע כיום לכל אדם ולהיות כל דבר. הזמן והמרחק איבדו את משמעותם.

בגלל מגבלת הזמן-מרחב קשה למוח להכיל שהכול בו זמני והרגע אחד הוא. קץ הזמן אומר שהכול קורה עכשיו, שהכול קיים ואפשרי, אך כדי שבאמת יתאפשר לאדם לחיות 360 מעלות של אפשרויות נדרשת עבודה של הרחבת התודעה. זהו ספר עצמתי מאוד, וכמו שהוא קדום, כך הוא חדשני.

לאתר של טליה טוקר לחצו כאן.