צעד קטן לאנושות

תארו לכם בוקר סתווי על קו התפר. המלחמה בעיצומה, השמיים כחולים, מסביב בתי מלאכה, חבלי כביסה, עיזים, חיילים, זיעה, אולי אפילו דמעות. לפתע, מן האבק, מגיחה שיירה שכולה שלווה ולובן. בטור עורפי וארוך, צועדים גברים ונשים, אולי גם ילדים, בדממה דקה, בצעיפים לבנים שמתבדרים ברוח. הצופים בשיירה מן הצד - כפריים, חיילים, מתנחלים, מחזיקי רובים או אבנים, מתכנני פצצות חכמות או טפשיות, בוהים כלא מאמינים. אולי פה ושם צונחת איזו לסת.

אלה הם ההולכים. רק אתמול הם יצאו למסע רגלי בן שבוע בואדי ערה, אבל הם יונקים ממסורת פסיכולוגית/פילוסופית בת אלפי שנים. בחודשים האחרונים נערכו הליכות דומות בסרי-לנקה, בניו יורק, בלונדון, ובבאלי, אחרי הפיגוע. כמותן, גם הליכת ואדי ערה היא למעשה "דהרמה-יאטרה" (Dharma-Yatra), מסע צליינות רוחנית, שמקורותיו הינדים.

כשהגיע הבודהא להארה מתחת לעץ בבוד-גאיה (שהוא, מתברר, בסך הכל סוג של פיקוס), הוא אימץ את מסורת ההליכה ופצח בדהרמה-יאטרה ללומביני, סארנאת', וקושינאגר. כך הפיץ את הדהרמה (תורתו), בתקווה לנסוך על העולם חמלה ולהביא להתעוררות. אלפיים וחמש מאות שנה אחרי כן, כשיצא מהאטמה גאנדי לדהרמה-יאטרה שלו כדי להביא מלח מהים ובכך לשים קץ לשלטון הבריטי בהודו, נוכח העולם המערבי כולו בתבונת האהימסה (אי אלימות).

לפי הדהרמה, כמו גם על פי כל תורה שמבוססת על חוקי סיבה ותוצאה קארמטיים, אלימות מביאה לאלימות, חמלה מביאה לחמלה, וכל הדברים בעולם קשורים זה בזה. לכן, כשהאחד סובל, גם האחרים סובלים. מטרתו של ה"הולך" (במקרה כזה ההולך מדומה ל"הולך" בנתיב להארה), היא לראות ולמוסס את הכעס, האשליה וההיצמדות שמבלבלים עליו את דעתו, שכן אלה מביאים לצער ולמצוקה שתמיד יגרמו לאדם להמיט סבל וכאב גם על האחרים. בכך שהוא משנה את עצמו, משנה ההולך, כמאמר השיר, גם את העולם.

בעשורים האחרונים היתה הדהרמה-יאטרה לצורת המאבק היעילה וללא ספק המרגשת ביותר לפתרון סכסוכים. בשנות השישים צעד מרטין לותר קינג עם המונים והצליח בכך להשיג עבור השחורים בארה"ב את זכויותיהם. הנזיר ופעיל השלום הקמבודי מהא-גושאננדה, יצא בשנות ה-90 להליכות למען אי-אלימות, ובכך שם קץ למלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכה למעלה מעשור. גם טיך נאת-האן - נזיר ופעיל שלום ווייטנאמי, יצא להליכות רבות כדי להביא לשלום בארצו ובעולם כולו. לאחר אסון ה – 11 בספטמבר, הוא הסביר כך את תורתו ללוחמה בטרור: "הטרור הוא בלב האדם...(את שורשיו) לא יכול הצבא לאתר, פצצות וטילים לא ימצאו אותם. רק התבוננות שלווה פנימה יכולה להביא לתובנה עמוקה שתגלה את השורשים הללו. רק באמצעות הקשבה וחמלה הם יעקרו. את החושך לא ניתן להפיג באמצעות עוד חושך... על אלה מאיתנו שאוחזים באור להציע אותו, כדי שלא ישקע העולם באפלה המוחלטת."

על פי המסורת הבודהיסטית, לא צריך לחכות ליום הדין כדי לכתת חרבות לאתים. הגאולה, כמו כל דבר, נמצאת כאן ועכשיו אם רק ניתן לראות אותה. לשם כך יש להתבונן פנימה, באמצעות מדיטציה או הליכה מדיטטיבית, ולראות שאת הכאב, התלות, החרדה והשנאה אנחנו יוצרים בעצמנו. אין להם קיום ממשי שם בחוץ.

הליכת ואדי-ערה (29.10-5.11) תתקיים תוך כדי ציון יום השנה לרצח רבין. דווקא ביום כזה, בו זוכרים לוחם שהניח את נשקו, אפשר להיזכר במאמרו של גאנדי: "אי האלימות היא נשקם של החזקים".