המסע לארץ המובטחת

הלכתי לחוף הים, התקרבתי לשפת המים. המרחב והגלים המביאים מטען מארצות אחרות הזכירו לי את כל אותם חלומות ששמעתי, בהם חוף הים הוא זירת ההתרחשות. חלומות בהם החולם טובל במים, עומד על שפת הים, גל גדול מאיים להטביע או צוקים גדולים מונעים ממנו להגיע אל החוף. לכל החלומות הללו מסר דומה.

חוף הים הוא קצה המדינה הדמיונית בה חי החולם . מדינה בה לכל האנשים מכנה משותף, מצב מודעות דומה. במדינה דמיונית זו, כל אלו שחיים בה חולקים את אותה מציאות. גם אם ישנו מיעוט ששונה מהכלל, הוא חי לפי תפיסת העולם של הרוב. לעיתים, בודדים מהמיעוט שואפים להגיע למקום בו חי הרוב, לפי תפיסת עולמם הפרטית. אז הם מגיעים לחוף הים בחלומם. כאילו הם יוצאים להפלגה לארץ האחרת, ארץ בה המציאות מתאימה להם יותר.

החלום משתמש בחוף הים כסמל , סמל למעבר ממצב מודעות אחד למצב מודעות אחר. החלום יכול להנחות את החולם בדרכו בעזרת חוף הים . להראות לו כי הדרך פתוחה, אולי להראות לו כי זה לא הזמן, או להנחותו כיצד להתגבר על המכשולים העומדים בפניו לפני המעבר .

הייתם בארץ אחרת? ישבתם בבית קפה? כמעט בכל מקום בעולם תמצאו כי מותגי הקפה זהים, את אותו קפה תוכלו לשתות בארץ שלנו, כמו גם בארצות אחרות .ראיתם את המכוניות בכבישים? את הבגדים בחנויות , את מכשירי החשמל, את מסעדות ההמבורגר, הסרטים.

אפילו המחירים כמעט זהים בכל הארצות המתורבתות. הפירמות הגדולות, משרדי רואי החשבון, משרדי הפרסום, כולם הופכים להיות רשתות ענק בינלאומיות. לפעמים אפשר להתבלבל ולחשוב שכמעט ואין הבדל . השפה שונה, התפאורה ברחובות שונה. אבל אם ניכנס לחייהם של התושבים נראה ששיגרת יומם דומה מאד לשלנו, הנושאים שמעסיקים אותם ביום יום, זהים. המינונים שונים אך בסך הכול אותם נושאים. גם הפרצופים שאולי לפני כמה עשרות שנים היו בעלי זהות לאומית הפכו להיות כאלו שנראים מקומיים כמעט בכל ארץ .

אז מה בעצם יש לנו לחפש בארצות אחרות, אפשר לנפוש גם בארץ. הרי אותם תושבי ארצות ניכר יכולים ליהנות מאד באתרי הנופש הישראליים. אולי אין לנו מה לחפש שם? אולי בעצם אנחנו רוצים לא להיות פה, יותר משאנו רוצים להיות שם? הביטוי המציאותי הנובע מהרצון לבקר בארצות אחרות, ניזון מדחף פנימי, דחף רוחני. דחף זה נתמך בעידן בו אנו חיים , על ידי תהליך הגלובליזציה התרבותית. ההבדלים בין התרבויות מיטשטשים וכך קל לנו יותר להבין כי בעצם אין ממש מה לראות שם, כמו הצורך לא להיות פה .

מאיפה זה בא לנו? מדוע יש לנו את הדחף הזה שלא להיות פה? האדם הולך בדרך, הדרך למילוי ייעודו. החלום הוא הנווט לכוון אותו בדרכו. בכולנו קיימת שאיפה כמוסה למלא את ייעודנו, אם במצב מודע איננו יודעים זאת, הנשמה לעולם אינה שוכחת .היא רוצה לעבור לארץ אחרת. היא יודעת שתוכל לעבור מהעולם הזה, רק לאחר שתמלא את ייעודה. היא רוצה לסיים את תפקידה בגוף. היא רוצה לחצות את הים הגדול בחזרה ליוצרה. אך עד המסע הגדול, נודדים אנו החולמים בין ארצות העולם הדמיוני.

בחיפוש אחרי ארץ דמיונית, בה הקרקע המתאימה לנו ביותר למילוי ייעודנו. נחצה את הימים בחלומות ונתקין לעצמנו תנאים טובים יותר לעשייה היום יומית המבטאת את דרך מילוי ייעודנו.