הנהג, הנווט וזה שלא חולם

כמעט בכל הרצאה על פשר החלומות, נשמעת קריאה מהקהל: " אבל אני לא חולם בכלל".

אכן לא מעט אנשים לא חולמים או לפחות לא זוכרים את שחלמו. לאלו אני אומר, חלומות שזוכרים דורשים פתרון. חלומות שזוכרים כמה דקות לאחר ההתעוררות נפתרו מאליהם מעצם המחשבה עליהם. חלומות שלא זוכרים - אינם דורשים פתרון.

החלום הוא כנווט היושב לצד הנהג – החולם. הנווט, בעזרת החלומות, מנחה את הנהג לפנות ימינה, שמאלה, להמשיך קדימה, למהר או להאט, להיזהר או להנות מהדרך. כל זאת במידה והנהג (החולם) החליט לצאת לדרך, הדרך האישית שלו למילוי יעודו.

אולם לעיתים "הנהג", עייף מהדרך, אם בגלל אירועים שהתרחשו בגילגולו הקודם, אירועים בילדות או תחושה כללית של שיפור יחסי במצב התודעה - שיפור המצדיק אתנחתה .

מנוחת דרך שכזו דומה לעצירת הרכב בצד הדרך, כיבוי המנוע ושהייה במקום. במקרה זה לא נותר לנווט תפקיד ועל כן קולו לא יישמע. החולם לא יזכור את החלום, כי הוא החליט בצורה מודעת שטוב לו. טוב כזה יכול לבוא לידי ביטוי במצב חברתי, כלכלי ובתחושת נוחות מסוימת. ייתכן גם שהנהג, ההולך בדרך קשה, ביקש בצורה לא מודעת מנוחה.

יחד עם זאת, אין זה אומר כי אלו שאינם זוכרים חלומות, לא יחלמו בעתיד. עם היציאה לדרך, יעניק לנו הנווט את שרותיו המסורים ונמשיך לקבל את מסריו המכוונים דרך החלום.