תקשור, סיום והתחלה

עמדתי פעם בפינת הרחובות פנקס ואבן גבירול, כשלפתע עצרה לידי מכונית נהוגה בידי גברת ממורמרת. היא רכנה לעבר החלון הנגדי, לכיווני, וצעקה לעברי עם המון כוונה: תגיד, נכון שכל הגברים חארות?! אני זוכר את זה היטב. זה היה עוד אחד מהרגעים המוזרים האלה של תל אביב, הרגעים האלה של "רק בישראל". משום מה, נכנסתי מיד לתקשור. לא צחקתי עליה ולא נבהלתי ממנה, פשוט הבטתי אל תוך עיניה החולות מזעם ואמרתי לה בפשטות: לא, נשמה, זה לא נכון. את פשוט כל כך מוכשרת, שגם מבודהה את תצליחי להוציא את החרא שבו.

היא הייתה בהלם. אחרי כמה מצמוצים ופה שכבר התחיל להתייבש, היא דוממה את המנוע ויצאה מהרכב. מכוניות צפרו לה מאחור, מה היא ככה נתקעת באמצע היום, אבל לא היה אכפת לה. עוברי אורח אחדים האטו את צעדיהם כי הבחינו שמשהו פה קורה פה. והיא ניגשה אליי, הפעם ברוך, ושאלה ברצינות תהומית: למה אתה מתכוון?

המשפט "כל סיום הוא התחלה חדשה" אינו מדויק בשביל המתקשר מן האור. כולנו מכירים את זה על הבשר. אנחנו עוזבים עבודה, מרגישים על הגובה וטורקים את הדלת - זהו, יותר לעולם לא אדרוך במקום הארור הזה! רק כדי למצוא את עצמנו, זמן קצר לאחר מכן, בעבודה "חדשה", במשרד "חדש", עם בוס "אחר" ולו שם "אחר", שנראים בדיוק אותו דבר. חיש קל מגיעים אנו לאותן התחושות, אותם התסכולים, אותם הוויכוחים שרק לפני רגע עזבנו בתחושת ניצחון.

אנחנו עוזבים למשל בית עם שכנים מרגיזים ומחליפים אותו בבית חדש ולו שכנים אחרים מרגיזים עוד יותר. או שאולי בבית ההוא הטרידה את נפשנו העדינה כלבה מייללת והבית החדש ממוקם בצמוד לנגרייה חורקת או חנייה של אמבולנסים. מצרה לצרה אנחנו עוברים כסומים, במן דהירת שיכורים, ולא מניחים לרגע את לבנו על עובדה פשוטה: הרי זו אותה הצרה... זו בדיוק אותה הגברת רק בשינוי האדרת!

תקשור משמעו, בין היתר, היכולת להתבונן בתהליכי חיינו מתוך חיבור למודעות-על, מתוך נקודת תצפיתה של ציפור נבונה המרחפת מעל חיינו ורואה הכול. לא לחינם אנו אומרים "האנטנות חדות" או "צינור התקשור שמחובר לצ'קרת הכתר", משום שבדימויים אלה אנו רומזים על היכולת להתחבר למבט הזה שמגבוה, להתחבר אלי מעלה.

מה יש למעלה? איפה הלמעלה הזה? אם נניח לרגע לענייני המיסטיקה המסתוריים, הלמעלה הזה הוא בפשטות התבונה שמחוצה לנו, אנו הקטנים והקטנוניים. זו אותה ידיעה שמחכה לנו כשאנחנו מסכימים להיות אחראיים וגדולים באמת.

זה כמו שאדם נוסע בתוך העיר ומחפש חנייה. ראייתו היא בגובה הרחובות, ולכן הוא חייב לדשדש ולהסתובב במעגלים עד שהוא מוצא משהו פנוי. אבל המתקשר מן האור "עולה למעלה". בגישתו, הוא כמו רואה את כל גושי הבניינים, את כל הסמטאות, הרמזורים, הגינות, כאשר הם פרוסים תחתיו ובבת אחת.

חיבור למודעות-על או תקשור לצורך העניין - אף על פי שזה עשוי להישמע פנטסטי - הם מנת חלקו של כל אדם. אם אנחנו רק מעזים ללמוד להביט, אנו מגלים שבעצם תמיד היינו כאלה. זה משהו שאי אפשר לשכנע אחרים שיש לנו אותו. תקשור זה משהו שניתן לחוות בצורה ישירה או לא.

בהקשר של סיום תהליכים והתחלות חדשות, כולנו מכירים גם את זה היטב על בשרנו. אנחנו עוצרים, בפשטות, ושואלים את עצמנו: מה לעזאזל קרה כאן? אנו נותנים את הדעת על התהליך שאנו עומדים לסיים, נותנים בו הכרה: מה היה שם? מה למדנו? מה לא למדנו? מה היינו רוצים עוד ללמוד?

בנוגע לאותה אישה ממורמרת, היא סיפרה לי כבר אז ברחוב כל מיני סיפורים מזוויעים. גבר אחד הכה אותה. גבר אחר סיבך אותה בחובות. גבר אחר הכניס אותה להריון וברח. גבר אחר השתלט לה על הבית והיו צריכים שם אי אילו הוצאות לפועל, כמה דורמנים ארבע על ארבע ומאתיים ניידות משטרה כדי לשלוף אותו החוצה מחייה. הו... אבל כשהיא הבינה, לימים, רק כמה חודשים אחרי פגישתנו המשונה באמצע הרחוב, שזה תמיד היה אותו הגבר בדיוק; כשהיא הבינה שהיא זאת ששוב ושוב ושוב משכה אל חייה את אותו טיפוס מתעלל, כי משהו בה היה צריך את כל זה - לראשונה בחייה פגשה בחור מקסים. "התיקון שלי" שמעתיה מכנה אותו איזה אלף פעמים, "התיקון שלי".

חלק יקראו לכל זה קומון סנס. חלק יקראו לזה ניסיון חיים. אני קורא ליכולת להיכנס עמוק אל תוך הלב ולייבא תשובות מדויקות המסייעות לפתור תסבוכות ארוכות שנים - תקשור. זו היכולת להתחבר חזק אל השמים כדי לחסוך לגוף את עינויי הארץ.

חברים, עברנו יחד 30 מפגשים משותפים. אני מודה לכם על הזכות ועל העונג. זה היה טיול משגע, ולמדתי כל כך הרבה. יש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה ללמוד, הרבה דברים שעוד הייתי רוצה לספר לכם, ומי יודע, אולי אף יזדמן לנו לשמור על יחסינו הטובים.

תיק תקשור ימשיך להתנהל מעתה במתכונת חדשה, באתר האישי שלי. מדי יום ג', אעלה בו מאמר חדש בענייננו. אתם מוזמנים להמשיך לבקר גם שם כאורחים ארעיים או כאורחי כבוד רשומים (או אז תקבלו גם הודעה למייל, כשטור תיק תקשור חדש יעלה לאוויר).

אכן, כאשר אנו לומדים מטעויות עבר כשם שאנו לומדים מהצלחות עבר - נסגר מעגל ובא באמת לידי סיום. או אז אפשר לומר שאותו מעגל חזק הוא ויציב, כמו טבעת בשרשרת זהב, להכיל את המעגל הבא, את הטבעת המוזהבת הבאה, החדשה והנוצצת, להמשך הדרך, באהבה.

היו מבורכים לאדוניי.

גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".

עוד על תקשור באתר של גילבר

לכל הטורים על תקשור