הפרטנר שלך לא כאן כדי לשמח אותך, כדי להשלים אותך, את כל מה שחסר לך, את כל מה שלא הצלחת להשיג. הפרטנר שלך לא כאן כדי לגרום לך להרגיש טוב לגבי מי שהנך. הפרטנר שלך כאן כדי לעזור לך לחשוף את השמחה, השלמות, הביטחון והאהבה העצמית - כל אלה שכבר מצויים בתוכך. הפרטנר שלך הוא חבר למסע רוחני. ואם תחליטו שניכם, אם תבינו שניכם שבשביל זה אתם יחד - תבוא בכם ממילא כל התכולה: השמחה, הביטחון, השלמות, האהבה, שאתם כה מייחלים לה.
תקשור משמעו היכולת להיכנס עמוק אל תוך השקט, מעבר לכל הסחת דעת, מעבר לרגשות החולפים, מעבר לרצונות אכולי התזזית. תקשור משמעו להתעורר בתוך מרחב מדיטטיבי כה מופשט בו המילים הנאמרות נאמרות בדממה. הן אינן אנושיות. הן קדושות ומקודשות כנקטר האלים. תקשור משמעו לקחת צעד אחד אחורה ולהתבונן ואז לקחת צעד אחד פנימה ולהתבונן. תקשור וראייה שלמה אחד הם.
כאשר זוג - וזה לא משנה מהם המגדר, הפרשי הגילאים ורקעי התרבות - צומח יחד בתוך תקשור, הם הופכים ממאוהבים לאוהבים. בתחילה הם יאהבו רק אחד את השני. בהמשך הם פשוט אוהבים, וכל מי שבא עמם במגע מתחמם בחום אהבתם.
אי אפשר לתת שמחה, אבל בהחלט אפשר להשרות שמחה. אדם שמח מדבק בשמחתו. הוא נכנס לחדר וכולם רוצים את מה שיש לו. אדם אוהב מדבק באהבתו. הוא נכנס לחדר וכולם אחיו. אדם שמח ואוהב ירגיז בשמחתו ובאהבתו את הפרטנר החמוץ שלו, וזה בתורו יימס וישתחרר או שיפרוש כדי לא להסתנוור.
מי שנפתח לאהבה מרוויח
מאוהבות היא ניסיון לשווק את האהבה, להניע אותה בכוח. אהבה סומכת בנחת על כוחותיה, אינה משתדלת ואינה משדלת. היא פשוט שם, עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. מי שנפתח לאהבה מרוויח. ומי שקשה לו, הולך, ובדרך כלל חוזר מאוחר יותר.
המאוהבות חסרת מנוחה, רוגשת. רגע פה, רגע אינה פה. האהבה סמיכה, חודרת. היא אינה מתנצלת, היא אינה מתביישת, היא אינה מתעקשת - היא פשוט, כל הזמן, יותר ויותר. הושט היד וגע בה.
המאוהבות שייכת לחלק בנו שמנסה להיפרד מהשלם. זהו רגש חזק שאומר: אני רוצה, אני צריך, אני חייב, ואף אחד שלא יעז להתקרב אל מושא חשקי חוץ ממני אחרת אתפוצץ עליו. מאוהבות מלמדת על הפרה באיזון. זהו רגש נפלא שאפשר בפוטנציה לרתום אל תוך החיים, אבל רק אם שומרים על מדיטציה, רק אם שומרים על תקשור. או אז המאוהבות הופכת גם היא לאהבה, כוח שמחזק את האיזון החמקמק הזה, את החיבור המקודש הזה, את הקשב, את הנכונות לחשוף עוד טפח ועוד טפחיים מהמסתורין שבאחר.
המאוהבות רוצה לקחת, לחמוס, לאנוס. האהבה נותנת ומקבלת בהסכמה. המאוהבות רוצה להסתער על האחר. האהבה מתמזגת עמו תוך כבוד לנכונות שלו, לקצב שלו, ליכולת שלו להכילה. המאוהבות נעלבת כאשר לא זורמים אתה. האהבה מחייכת, סולחת, מרככת. המאוהבות מנסה להחזיק. האהבה תמיד משחררת.
אהבה היא תמיד עכשיו
היכולת לתקשר בונה באדם קול מעודד קבוע. גם אם מדובר בחלומות שווא בחלק מהמקרים, גם אם חלק מהתקשורים העצמיים הם עכורים משום שהם איזשהו סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו רק כדי להירגע - הרי שהתקשור בונה בנו אמונה. האמונה פותחת בנו את הראייה כי ההדרכות נמצאות אתנו מאז ומעולם. כשאנו מכירים בהן, סומכים עליהן, אנחנו באמת כבר לא לבד. אנחנו מגיעים לכל מקום עם אותו "גב רוחני".
או אז לא ניתן לעזוב אותנו. זה פשוט בלתי אפשרי. אנחנו תמיד בבית. בכל מסיבה. בכל פינה בעולם. תחת גג או ברחוב. לכל מקום אנחנו מגיעים עם "המשפחה הגדולה", עם "השושלת", ותמיד יש מקום לעוד אחד, תמיד יש עוד צלחת במזנון שלנו. אז אם זה לא אתה שתאכל אצלנו היום, זה יהיה הוא. ואם זו לא את שתשבי עמנו, מישהו אחר כבר יישב. האוכל יישאר גם למחר.
כשאנחנו מתנהלים כך בעולם, ניזונים מצינור התקשור, שותים את נקטר האלים הנובע ממעמקי המדיטציה - האחר הופך (לראשונה) לחבר אמיתי. האחר הופך לכזה שאפשר לחלוק אתו את היופי שאנו מבחינים בו, ביחד או לחוד. ואם האחר עמוס כרגע, זה בסדר מבחינתנו. היופי הזה, מישהו אחר ייהנה ממנו - יש כל כך הרבה בשביל כולם.
מאוהבות מפחדת לאבד. אהבה רואה את האשליה שבאובדן. מאוהבות מתישהו מתעייפת. אהבה רק מתחזקת. מאוהבות היא מונולוג, אובססיה. יש בה כל כך הרבה כעס. אהבה היא ריקוד. המוזיקה שלה חוצה עידנים, גיאוגרפיה, חברות. הפזמונים, המלל של הזמרים המלווים את הריקוד הזה בתשוקה הוא הוא התקשור. מאוהבות עוסקת במחר. אהבה היא תמיד עכשיו.
היו מבורכים באהבה. היו מבורכים במדיטציה. היו ברוכים לתקשור.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".