המילה 'תקשור' ובנות משפחתה הקרובות - המילים 'מתקשר', 'לתקשר' וכיו"ב - מעלות בנו מיד אסוציאציות מאוד מסוימות, כל אחד לפי מידת ההיכרות שלו עם הנושא. לרוב עשוי להיווצר הרושם כאילו הדבר שמור ליחידי סגולה, או שעשוי להיווצר הרושם כי מדובר במשהו מפוקפק שלעולם אינו ניתן להוכחה חד משמעית. בשורה התחתונה, מדובר במילה (ובתופעה) טעונה למדי, כזו שמזמנת אינספור ויכוחים.
הצהרה זו רלוונטית גם לגבי המילה או המושג 'אלוהים', וייתכן שגם בעבור המילים 'מדיטציה' ו'אהבה' ושאר מילים שמנסות, בתמימותן, להצביע על איכויות נשגבות כאלה ואחרות. אז בואו לא נדבר על המילים והתופעות האלה לרגע. בואו רק נבדוק אם אנו מסוגלים להבחין ברווחים שבין המחשבות שלנו. בואו נשקול לרגע את האפשרות שיש בכלל רווחים כאלה ושיש להם איזושהי סיבה או תרומה לחיינו.
כל זאת משום שלאנשים רבים אין השגה כזו. אצל רבים עדיין זרם התודעה כה עמוס במידע תזזיתי עד כי מקטעי המחשבה השונים לפעמים כמו עולים זה על זה - "אוי, לא התקשרתי לאמא - איפה הטלפון - יו, כמה אני צמאה - בא לי כוס מזכוכית - אבל היא מלוכלכת - מה רציתי לעשות? אה, להתקשר לאימא - אוי, מנחם שילם כבר את החשבון? למה הוא לא מתקשר אליי? - יו איזו חום...".
כך, מיליוני אנשים, מבוקר עד ערב, מדברים בתוך עצמם במאות ובאלפי קולות, קופצים מנושא לנושא לעייפה, בין אם הוא "חשוב" כגון "סדר עולמי חדש" ובין אם הוא "טריוויאלי" כגון איזו כוס נבחר לשתות בה קצת מים. זה כל כך נורמטיבי עד שרבים לא שמים לב לכך שיש עם זה בכלל בעיה. אילו ניתן היה להדגים זאת בכתיבה או בציור, אפשר שהיינו מנסחים כמה מחשבות במקביל או מקשקשים קווים ומעגלים בשכבות אינספור. אילו ניתן היה לשמוע את כל ההתרחשות הזו, בחוץ, אזי חדר קטן עם שני אנשים מן הישוב היה נשמע כמו אצטדיון כדורגל הומה.
לאפשר לרווחים לצמוח
יחד עם מה שתואר עד כה, כל המחשבות באשר הן מתקיימות כמו במן חלל מסוים, חלל ריק ממחשבה, כשם שאותיות שחורות כתובות על נייר לבן. אחרת, אם הנייר היה שחור כאותיות, אם התודעה הייתה עמוסה בצפיפות של 100 אחוז, לא ניתן היה להבחין בקו מחשבה ולו אחד. זאת להדגיש, כי גם אצל האנשים העמוסים ביותר בקשקשת פנימית כזו או אחרת, המקפצים מנושא לנושא ללא הרף - ברקע כל הרעש המנטלי הזה שבתוכם מצוי שקט עמוק שמאפשר לכל זה להתרחש. ברקע, אם תרצו, בתוך ובין לבין.
כשאנחנו מעזים ולו לרגע להבחין במקטעי השקט הריקים הללו שבין המחשבות, אנו מגלים שיש בנו עומק בלתי נתפש ממש. הדבר דומה אולי לעומק החלל שבשמיים. לצורך העניין, המחשבות הן כוכבים, פלנטות, צבירים של אבק וגזים, אבל התודעה שלנו, המקום בו מתרחש כל השיגוע הזה, מכילה את הכול בשקט שאין לו תחתית. השקט הזה אינו שייך לעולם המחשבה. השקט הזה הוא קצה קצהו של מימד אחר.
ועתה נשוב לרגע אל ענייננו, התקשור. האירוניה היא שאפשר לחפש את התקשור בכל מקום - בריכוז מאומץ, בפיתוחים של קווי מחשבה מסובכים בטיעונים כאלה וכאלה, בידע, בלמדנות לרוב - אך לעולם לא למצוא אותו. משום שהתקשור, היכולת הזו, שייך לעומק הר?יק שבין המחשבות. במילים אחרות, רק מי שמסוגל להתרווח לו ברווחים שבין המחשבות יפגוש בתקשור. רק מי שמאפשר לרווחים לצמוח ולכסות את כל התודעה בשקט.
אכן, גם התקשור עשוי להתגלות במילים ובדימויים, ואף - כפי שצוין כאן בעבר - בכוחות טיפוליים ובעוד אינספור סודות. אך כל אלה, יהיו אשר יהיו, נובעים מתוך השקט ולא מתוך זרם התודעה. כל אלה עשויים, אם תרצו, מאיכות אחרת, שאפשר אומנם לדבר עליה עד קץ הימים אך לעולם לא "להבין" אותה, רק לחוות אותה.
להיכנע לשקט
התקשור בהחלט ניתן להוכחה. כדי להיווכח בו יש להיכנע לעובדה ששום טיעון לא יתפוס לגביו. כל מי שמעוניין לפגוש בו יהיה חייב להיכנע בעצמו לשקט הזה. אז אל תתווכחו עם איש בנושא, פשוט היו בשקט והזמינו אותו לשקט. אל תטילו ספק בעצמכם לגבי הנושא, משום שספק אינו שייך לעולם השקט. אם טרם פגשתם בו ואתם רוצים לטעום את התקשור על לשונכם ולהרטיט את כל תאי הבשר שלכם באורו המיוחד, בתבונתו הזורמת, יהיה עליכם ללמוד שקט מהו. כדי לתקשר יהיה עליכם להפוך לתלמידים של שקט.
השקט הזה זמין לכולנו, חי בתוכנו ולאיש אין בעלות עליו. הוא זה שמחייה את הגוף שלנו, מצוי על לבנו, מוחנו, ומרווח את ביליון טריליון חלקיקינו. הוא זה שמאפשר את קיומנו כאן בעולם התופעות, משום שבלעדי השקט הזה, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, פשוט, נצא מדעתנו.
היו ברוכים לאחד.
גילבר רובננקו-דיין מטפל ברפואה סינית למעלה מעשור, ומשלב בעבודתו תקשורים, שיטות הילינג והדרכה תודעתית כדוגמת 'העבודה' לביירון קייטי, עץ החיים לקבלה היהודית ועוד. מלווה אנשים ועסקים בתהליכים אישיים ומקצועיים, מתקשר ומנחה קבוצות תקשור במרכז הארץ לפי שיטת "חיבור למודעות על".